עבר יום מאז שאתה לא איתי.
24 שעות בהן נשמתך הזכה והטהורה עלתה השמיימה. עברו ארבעה וחצי ימים מאז שלבך הטוב והרגיש הפסיק לפעום.
עשרות אלפי אנשים פנו אליי עם הודעות על מעשים טובים ותפילות. עשינו הכל כדי להציל אותך, אבל השליחות שלך בעולם הסתיימה. כעת, תורנו להמשיך.
אני רואה אנשים שמשתפים את המקרה שלך כדי לקדם מודעות לנושא החרמות בבתי הספר – זה מבורך. יש גם כאלה ששיתפו פרטים שהוציאו מדבריי בפוסט הקודם – וגם זה בסדר, כך הוא טבע האדם.
אך אני חייב למנדי שלי את הפוסט הזה. אז כאן אבהיר מה ידוע לנו עד כה, אם כי ישנם עדיין פרטים חסרים, שאם אדע – אשתדל לעדכן.
שנות ההתמודדות של מנדי
נחזור לכיתה ד'. בכיתה הזו החל חרם כיתתי על מנדי, בהובלת ילד ספציפי. אותו ילד היה גם מהאלימים כלפיו. פנינו למחנך, למנהל ולהורים – אך ללא הצלחה. הייתה רגיעה לכמה ימים, ואז שוב חזר החרם.
במקביל, לקחנו את מנדי לטיפולים שיסייעו לו לפתח ביטחון עצמי, ועם הזמן נראה היה שהמצב משתפר. לא שהרע נעלם, אלא שהוא פחת. כבר אז למדתי לא לסמוך על המערכת.
בדיוק משום שגם אני חוויתי חרם כילד, התמדתי לתמוך במנדי ולעזור לו למצוא תחביבים ולפתח חברויות עם ילדים אחרים. מדי פעם היו ילדים שפגעו בו, אך אני ואשתי תמכנו בו, והוא יצא מזה חזק יותר.
אפילו הצליח להתחבר עם הילד שהנהיג נגדו חרם בכיתה ד'.
הימים האחרונים
ביום שני האחרון, מנדי ישן אצלי. חשתי שמשהו עובר עליו, והזמנתי אותו לשכב לידי. בלילה הוא התחיל לבכות בכאב. סיפר שכל הילדים צחקו עליו והמורה התעלם.
למחרת, ביום שלישי, מנדי אמר שהיום עבר בסדר. ביום רביעי חזר מבית הספר שמח, וסיפר שהיום היה הרבה יותר טוב, והוא התרגש ללכת לבר מצווה.
בערב הורדתי אותו ב-19:45 ליד בית הספר, שם חיכה להסעה. הוא נכנס שמח לבר מצווה, והצטלם עם החברים.
אך מאותו רגע, משהו השתבש. הוא נפגע מאירוע בבר מצווה, יצא החוצה נסער ובכה על הספסל. חברים ניסו להרגיע אותו ללא הצלחה.
בשלב מסוים, הוא צעד על הדשא, התעלף, ולאחר מכן מצא אותו המורה שלו כשהוא ללא דופק.
המאבק להצלתו
הפרעת הקצב שממנה סבל הייתה מום מולד. ניסו להחיות אותו במשך דקות ארוכות, והוא הועבר לבית החולים שיבא. למרות מאמצי הצוות, מוחו הפסיק לתפקד כתוצאה מהפרעת הקצב.
קריאה להורים
אני לא מאשים את הילדים במותו של מנדי, אך אם יש להם על מה לבקש סליחה – שיבקשו. העיקר הוא שילמדו מזה ויבינו אם יש ילד בכיתה שסובל.
אני פונה להורים – שבו עם הילדים, דברו איתם. שאלו אותם אם יש ילד שהם פחות אוהבים, או ילד שאחרים מציקים לו. בדקו גם את עצמכם, כי הילדים שלכם רואים ולומדים מכם איך להתנהג.
אל תשאירו את האחריות בידי אחרים.