מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות שידענו. המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה בכמה חזיתות, הביאה עימה מספר חסר תקדים של נרצחים, חללים, פצועים וחטופים.
המערכה הצבאית מול אויבינו טרם הסתיימה. הזירה הצפונית נפיצה במיוחד ותושבים רבים טרם שבו לביתם. בדרום נמשכת הלחימה הנועזת של לוחמינו, ובמקביל - חטופים רבים עדיין נמצאים במנהרות חמאס.
מדובר בסיטואציה קשה מנשוא שכולנו מייחלים לפתרונה במהרה.
ועדיין, למרות המצב הלא פשוט, מוטלת עלינו החובה להמשיך ולפעול יחד כדי שיהיה כאן טוב יותר. אין לנו ברירה אחרת, אין לנו ארץ אחרת.
אני, ומאמין שכמוני גם ראשי ארגונים רבים, קמים בכל בוקר כדי להמשיך להניע קדימה את גלגלי הכלכלה הישראלית.
ולראיה, למרות התקופה המאתגרת וחוסר הוודאות בנוגע להמשך, פרמטרים רבים מעידים על חוזקו של המשק:
התעשיות הביטחוניות שלנו שוברות שיאי מכירות, ההיי-טק - גם בזכות תעשיית הסייבר המפוארת שלנו - ממשיך לבלוט באקזיטים, חברות הנדל"ן מראות סימני התאוששות והמערכת הבנקאית מציגה יציבות וחוסן יוצאי דופן.
וישנן עוד דוגמאות למכביר.
לצד העשייה העסקית הענפה, המגזר העסקי נכנס ביתר שאת מתחת לאלונקה בצעדים לתמיכה בחוסן החברה הישראלית.
אני יותר מגאה על מגוון היוזמות שהובלנו בבנק לאומי מאז פרצה המלחמה בכדי לתמוך בקהילות רבות בתהליך שיקומן אחרי התופת שעברו.
אנחנו מלווים את אנשי קיבוץ בארי עד לשיקומו המלא של הקיבוץ; הובלנו את מיזם "קטיף לאומי" שמימן מלגות לסטודנטים שסייעו לאלפי חקלאים בעוטף;
יזמנו את פרויקט "בגרויות לאומי", שהכין אלפי תלמידים מהדרום ומהצפון למבחני הבגרות, ולאחרונה גם יצאנו לדרך עם פרויקט "החתונות הלאומי", שמסייע לזוגות ששירתו במילואים לממן את האירוע הגדול של חייהם.
הכנס הזה מתקיים השנה בשדרות - ולא בכדי. ההתכנסות שלנו דווקא באחת מערי הנגב המערבי, פחות משנה אחרי הטבח הנורא - היא הניצחון שלנו.
העיר שדרות, כמו רבים מיישובי האזור, משתקמים בהדרגה. התושבים, למרות הכול, אופטימיים ומאמינים שעליהם לשוב ולהפריח את האזור.
אין פטריוטיות גדולה מזו. כבר כיום העוטף חווה תנופת בנייה. פרוייקטים רבים מבשילים וקמים בשדרות, באשקלון, בנחל עוז, ביד מרדכי ובעוד ערים וקיבוצים רבים. אני מאמין שמגמה זו תואץ עוד יותר ככל שיוסר האיום הביטחוני מהאזור.
הדרום ישוב לפרוח בהקדם. אני בטוח בכך.
המצב בצפון מורכב יותר. המערכה הצבאית מול חיזבאללה נמשכת, כמאה אלף תושבים עדיין מפונים מביתם, מאות אלפים נכנסו למעגל הירי בימים האחרונים ובעלי עסקים בתחומים רבים מתמודדים עם תנאי חוסר ודאות קשים.
אנחנו בלאומי תומכים בהם בשעתם הקשה ומוצאים עבורם פתרונות גמישים, רגישים ומותאמים לצורכי השעה – במטרה לצלוח את אתגרי התקופה.
בשנה החולפת קיימתי פגישות עם מאות ישראלים מעוררי השראה. מלח הארץ במלוא מובן המילה.
אני פוגש מילואימניקים ששבים משדה הקרב עם רעיונות פורצי דרך להטמעה בחברות ההיי-טק שבהן הם עובדים; אני מדבר עם צעירים חדורי מטרה שמקימים מיזמי התנדבות בדרום ובצפון לסייע ולתמוך בתושבים, ולבנייה מחדש של היישובים; אני שומע אנשי משפחה שמנהלים עסקים גדולים באזרחות, וששירתו תקופות ממושכות בעזה, מעידים בפני שהם רק מבקשים מהצבא לחזור ולהילחם כדי לתרום למדינה שהם כה אוהבים.
יש מסר אחד שחוזר בפי כולם - והוא חד, בהיר ומהדהד: אחדות. לסולידריות בינינו יש תפקיד מכריע בהבטחת חוסנה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית.
אחדות היא צו השעה של החברה הישראלית. זוהי המחויבות של כולנו כעם וזוהי החובה של כל אחת ואחד מאיתנו כיחידים.
הברכה שאנחנו נוהגים לומר אחד לשנייה בראשיתה של כל שנה - תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה, מעולם לא הייתה רלוונטית יותר.
בואו נדאג יחד שהיא תתגשם. הרבה תלוי בנו.