הדבר היה כך: לפני קרוב לחמש שנים התכנסו שלושה מפעילי 'החזית לשחרור דרום תל אביב' והחליטו על פעולה נועזת - ריסוס גרפיטי מחאה על הכביש סמוך לביתם של שופטי העליון. כן, גרפיטי מסוכן שכזה, שהישראלי המצוי פוגש כמעט בכל קרן רחוב. השלושה הם שפי פז, איליה גרנטובסקי ודורון אברהמי, תושבי דרום תל אביב שנאנקים כבר שנים תחת עול החיים בשכנותם של אלפי מסתננים אפריקנים בלתי־חוקיים. הם ביקשו למחות נגד השופטים הללו, שפסיקותיהם המנותקות מאפשרות למסתננים לחיות באנרכיזם שליו בלי חרב החוק מעליהם ולמרר את חיי היהודים שלא הצליחו לעזוב את השכונות שבהן הם מתגוררים.
כך, בערב קיצי בשנת 2020, הגיעו השלושה סמוך לביתו של שופט העליון עוזי פוגלמן בתל אביב, וריססו על הכביש את הכיתוב: "דם יהודי הפקר בג"צ". החוליה המסוכנת המשיכה ליעד הבא בלי למצמץ, וגם על הכביש ליד ביתה של נשיאת העליון דאז, אסתר חיות, ריססה גרפיטי מחוצף זהה.
כמה ימים לאחר מכן, בשעה אחת אחר חצות, הגיעו פז ואברהמי שוב אל מחוץ לביתה של חיות וביצעו פעולת מחאה חמורה וחסרת תקדים: השניים ממש הרעישו מתחת לביתה של הנשיאה הכבודה באמצעות בידורית ומגפונים. הזמבורות, כנראה, היו אז עדיין בגדר פטנט ששמור למפגיני הדור החדש בלבד. השניים לא הסתפקו במגפון אלא אף ריססו גרפיטי נוסף, שאיש אינו יודע לשחזר מה בדיוק נכתב בו.
אבל כל זה לא הספיק לחבורה האימתנית. כמה שבועות אחר כך הם ממש "קשרו קשר" (לשון התביעה) באמצעות הודעות סמס ביניהם לכתיבת גרפיטי מחאה נוסף. ההתארגנות המחתרתית הגיעה לכלל ביצוע, כששניים מתוך החבורה הגיעו אל בית הספר 'קשת' המיועד לילדי המסתננים, הוציאו מכַל צבע וריססו עליו מבחוץ "בית ספר לעבריינים" עם סימן מגן דוד. אך בזה לא אמרו די, ובימים לאחר מכן המשיכה החוליה להטיל את אימתה על ילדי המסתננים בדרום תל אביב, כשבכל פעם הם "קושרים קשר" בהודעות ויוצאים לרסס גרפיטי על קירות בית ספר אחר של ילדי מסתננים, וכותבים גם נגד עמותות הסיוע הפועלות למענם.
עליית מדרגה חמורה נרשמה בפעולה הבאה של חברי המחתרת הדרום־תל־אביבית, כאשר הם התפרצו לגן של ילדי מסתננים, הסריטו את מנהלת הגן האפריקנית והחליפו איתה דברים, עד שהאבטחה הורתה להם לצאת. זמן קצר אחר כך הם "התפרצו" למרפאה ציבורית שאמורה לשרת את כל תושבי השכונה ובכללה אותם, וביקשו הסברים על ההתנהלות ביחס למסתננים הרבים שמקבלים שירות במרפאה. גם שם הם הוצאו באמצעות אנשי אבטחה.
אם שרדתם את התיאורים הפליליים הקשים עד לכאן, תשמחו בוודאי לשמוע שמערכת אכיפת החוק על זרועותיה השונות נהגה בשלושה בכל חומר הדין, כראוי לפושעים שכמותם. ראשית, לא פחות מחמש שנים היא הריצה אותם לדיונים אין־סופיים בבתי המשפט, שגזלו מהם ימי עבודה יקרים ופגעו בפרנסתם. שהרי כמובן, תיק כה מורכב של עבירות ריסוס גרפיטי ומחאה קולנית, ואפילו הסגת גבול, אינו יכול להסתיים בדיון קצר ובסגירת התיק בנזיפה קלה, או לכל היותר קנס לשיטת המחמירים. הו, לא. כאן צריך את כל כובד הראש, המזג השיפוטי והזמן הדרוש כדי לעצור מעשי אנרכיה שכאלה בלב ליבה של תל אביב. שהרי אם לא כן, עלולים ברבות השנים מאות תל־אביבים להרשות לעצמם לשרוף כבישים מרכזיים בעיר במשך חודשים, להשליך לפידים על שוטרים ולהציק לנבחרי ציבור במגפונים לתוך האוזן. לא, כזאת לא תאפשר מערכת התביעה והשפיטה הישראלית.
וכך גזרה השבוע שופטת השלום בתל אביב מירי הרט־ריץ' לא פחות מ־45 ימי מאסר בפועל על מובילת המחאה המרוססת, שפי פז, שאליהם מתלווים חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך אלפיים שקלים. על גרנטובסקי נגזרו 30 ימי מאסר שהומרו בעבודות שירות, בתוספת קנס ומאסר על תנאי, ועל אברהמי נגזרו מאסר על תנאי וקנס. נציין כי גרנטובסקי ריצה עוד קודם לכן מעצר בית מלא של יותר מחודשיים, דבר שגרם לו נזק נפשי וכלכלי. מיותר לציין בהקשר זה שחייליה הנאמנים של שקמה ברסלר ככל הנראה לא יזכו לראות תא של כלא מבפנים, ואפילו לא את בית החולים איכילוב בתור ממלאי עבודות שירות. גם חשבון הבנק שלהם לא ייגרע באלפי שקלים תחת הכותרת "תשלום קנס". מכלי הצבע שלהם משרטטים רק כתובות חוקיות והמגפונים שלהם מחרישים אוזניים רק בדרך המקובלת על בית המשפט.
לא מתחרטת
תיאור העבירות הגרוטסקי שהובא לעיל, על כל הגיחוך שבו, משקף את התייחסותה של התביעה לתיק, כפי שהוצגה במסמכי בית המשפט. מדובר הרי בעבירות של מה בכך, הן ביחס למציאות החיים הכאוטית בדרום תל אביב ובוודאי ביחס לעבירות דומות מהצד היפה והנכון של תל אביב. אבל דומה כי מיטב המוחות בפרקליטות ישבו והעלו עשן לבן עד שהצליחו להצמיד באופן מלאכותי ביטויים משפטיים מופרזים לעבירות של פז וחבריה.
את שפי פז כל זה לא הפתיע. היא רגילה כבר שנים שלאכיפת החוק באזור הדמדומים שבו היא חיה יש צבע מסוים מאוד, והוא נוטה לזה של ילידי היבשת האפריקנית. "כשאני מגיעה להגיש תלונה במשטרה נגד המסתננים או פעילי שמאל, התלונה נסגרת תוך 24 שעות, מקסימום 72 שעות", מדווחת פז ל'בשבע'. לעומת זאת, נגדה עצמה תלויים ועומדים תיקים מתיקים שונים, ותיקים אחרים נפתחו ונסגרו. רק לשם הדוגמה, תיק אחד נפתח לה בגין "איומים" לאחר שאמרה לפעילת שמאל "את תקבלי מכות". תיק ארוך ופוליטי במיוחד מתנהל נגדה ונגד האם השכולה מרב חג'אג', לאחר שהשתיים ריססו גרפיטי מול משרדי האיחוד האירופי כמחאה על תמיכתו בעמותות ובארגונים שמעודדים טרור. "זה משפט שנלך בו עד הסוף", היא מציינת, "כי זה נושא פוליטי. נילחם על זיכוי מוחלט".
בתיק הנוכחי, שכאמור נמשך לא פחות מחמש שנים תוך עינוי דין וסחבת בלתי אפשרית, ציינה השופטת בגזר הדין כי ההגנה טענה לאכיפה בררנית אך לא הציגה עובדות, ומשום כך הנושא הזה לא נלקח בחשבון השיקולים הכללי. "היא משקרת", מטיחה פז. "אני ביקשתי כבר בדיון המקדמי לטעון להגנה מן הצדק, והיא דחתה את זה פשוט במילים: זה לא אותו דבר. מה עם הפריצה למשרדי קהלת? מה עם המדורות באיילון? הטנק שהם גנבו בגולן? השחתת פני מקרקעין בכל מקום? השלכת לפיד בוער על שוטר? השופטת אומרת שנביא הוכחות, אבל כל מה שהיא צריכה לעשות זה להוציא את הראש מהחלון! בכל אופן, טענתי את כל זה בשלב שהתאפשר לי, שלב הטיעונים לעונש. זה לא עזר".
הפעם החליטה פז להילחם בסלקטיביות המשפטית הזאת עד הסוף, אם כי את המחיר האישי היא זו שמשלמת. "השופטת הציעה להמיר את המאסר בעבודות שירות, אני סירבתי. ראשית, כי בשביל זה צריך להביע חרטה, ואני לא מתחרטת. שנית, זה נותן לבית המשפט מרחב שמוציא אותו יותר טוב, כי עבודות שירות נחשבות לעונש פחות חמור. אני לא מוכנה לשתף פעולה עם אכיפה בררנית ולתת להם לצאת טוב, אז אם אכיפה בררנית - מהמקפצה ועד הסוף. אני מנהלת פה מאבק, בהתחלה זה היה במסתננים הלא חוקיים, אבל עם הזמן והמפגש עם מה שקורה במערכת המשפט, זה הפך גם למאבק באכיפה הבררנית. ברור שלא אשתף עם זה פעולה. אני לא הולכת להלבין אותם גם במחיר חודש בכלא". היא, אגב, לא מפחדת מריצוי כמה שבועות מאסר בכלא נווה תרצה, "החיים שלי פה בשכונה לא פחות בסכנה", היא מסבירה.
לפז יש גם שורה של טענות על התנהלות בית המשפט במהלך המשפט עצמו, "התנהלות של שוק", כלשונה, "חוסר כבוד לנאשמים" ו"תביעה רשלנית מאוד שהשופטים משתפים איתה פעולה". אבל מעבר לפורמלי, היא חוזרת שוב אל המהותי: "אני מאוד כועסת על גזר הדין. בתי המשפט משחררים מסתננים על ימין ועל שמאל. גם כשהמשטרה מצליחה לעצור אותם, משחררים אותם. היו מקרים שעצרו אריתראים אחרי מהומות עם נשק קר בכיסים, ובית המשפט שחרר אותם בטענה שזה נשק להגנה עצמית. שולחים אותם למעצרי בית, כשאין להם אפילו כתובת, אז על איזה מעצר בית בדיוק מדובר? אז לא, אין לי כבוד למערכת הזאת".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com