מנהיגי הימין האידאולוגי חייבים לא רק לדאוג שנחזיר מלחמה שערה בלבנון, אלא לתכנן כבר עתה איך תסתיים שם הלחימה, אחרת יתקבעו רעיונות שליליים. לראיה, השבוע הסתבר ששר החוץ שלנו חותר להחלטה 1701, שלא עבדה מעולם וגם לא תעבוד. וכי עדיין לא ברור שאף גורם זר לא יעשה לנו את העבודה?
אם כך, אל מה עדיף לחתור?
ישנם בלבנון מחסומים טבעיים אימתניים, לאין ערוך יותר מנחל עזה לאורך ציר נצרים - נהר הליטני והרי הלבנון, למשל. יש בלבנון גם נהרות נוספים, מחסומים טבעיים אף הם, במרחק יותר רב מישראל - אליהם נגיע בהמשך.
כבר במבצע ליטני ב־1978, צה"ל נכנס ללבנון עד הליטני והחזיק בשטח במשך כשלושה חודשים. ברור כשמש שכיום, כשהצפון מפונה, הדבר דרוש בבחינת קל וחומר. הדבר גם פשוט יחסית מבחינה צבאית, כי החזקת אזור שגובל במחסום טבעי קלה לאכיפה: אין לאוכלוסיות דרך לעבור את המחסום הטבעי ללא מאמץ ניכר. אם יש כביש או שניים שחוצים את הליטני, וכביש עד הבקעה הלבנונית, ניתן להופכם למעברי גבול, וזה כל הדרוש כדי לעמוד ביעד הצבאי.
לכן גם קל יחסית לסיים את הלחימה: מגיעים לקו שנקבע, ומודיעים שזהו שטח תחת מצור ולכן איש לא נכנס (הגם שכולם מוזמנים לצאת). כלומר מניעת "טביעה בבוץ הלבנוני" פירושה בעצם מניעת טביעת צה"ל באוכלוסייה הלבנונית, מהרגע הראשון. לכן האוכלוסייה תורחק מהמקום, אל מעבר לקו טבעי קל לאחיזה. אם איש לא יגור דרומית לליטני, האזור יהפוך להיות כמו סיני – שטח לא מאיים, כל עוד ישראל מונעת שיבת תושבים. כשאין שם אוכלוסייה, אין טרוריסטים ותצטמצם מאוד רמת החיכוך: ללא אזרחים, למחבלים אין בקרבת מי להסתתר. ברור שחיזבאללה יתאמצו לקיים מבצעים מיוחדים לחצות גבולות (כפי שהם יכולים גם כיום), אך יהיה זה הבדל שמיים וארץ.
כמו כן, כשאין איש מדרום למחסום הטבעי שייבחר, אין צורך לנהל את ("לשלוט על") האוכלוסייה. וכך מסיימים את הלחימה – עם קו צבאי מרוחק יותר מאוכלוסיית ישראל.
אם כן על מנהיגי הימין מוטל לדאוג שמבצע ליטני תשפ"ה יתאפיין בכך שהאוכלוסייה תידרש לעבור צפונה, ולא תורשה לחזור. באשר לזעקות שבר בעולם על אי־חוקיות נטענת, ראש הממשלה נתניהו יסביר בפשטות שהצעד לא קבוע, ונעזוב כשיגיע השלום הבר קיימא המיוחל במזרח התיכון. ההיגיון הוא זה: מטרת מבצע ליטני למשל הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלשתיניות בדרום לבנון, וכך להפחית פעילות נגדנו. צה"ל אכן פגע בתשתיות – ואז נסוג חזרה לגבול הבין־לאומי, בהותירו על כנו את כל האוכלוסייה האזרחית שחיה דרומית לליטני.
העליהום הדרומי והצפוני שהושת עלינו מאז שמיני עצרת מוכיח שלא די היה בכך: רצועת ביטחון זמנית לא מספיקה, ורצועת ביטחון מאוכלסת באזרחים לא מספיקה. כשיש אוכלוסייה יש אין־ספור מחסות, אין־ספור משאיות להחדרת אספקה צבאית ומזומנים, ואין־סוף תנועה "אזרחית" שבפועל משולבים בה מחבלים הנעים באין מפריע.
רצועת ביטחון קבועה ולא מאוכלסת, לעומת זאת, היא מהלך אסטרטגי משמעותי, בר השגה, כל זה בזכות העיקרון שהאוכלוסייה מדרום למחסום הפיזי שייבחר תידרש לעבור צפונה, ולא תורשה לחזור. כן, ארגוני הטרור או איראן ינסו למנוע עזיבת אוכלוסייה. אולם הניסיון בעזה מלמד שצה"ל הצליח די בקלות לרוקן אוכלוסיות שלמות מאזור שהוא החליט לסגור. כלומר אותן הטכניקות שבעזרתן צה"ל פינה ערים בעזה (רפיח וחאן יונס למשל), צריכות לשמש כדי לפנות גם את צור וצידון. למעשה האוכלוסייה הלבנונית כבר עוזבת, ואם אחוז מסוים יישאר (ללא אספקה - כי יוכרז שמדובר בשטח מצור ושום משאיות לא ייכנסו) – עם זה צה"ל ידע להתמודד.
כדאי לזכור שהליטני לא מקודש יותר מנהרות אחרים. בחלקו הדרומי הליטני קרוב למדי לישראל, לכן יש לשקול לעלות עד נהר הדאמור ורק אז לחבור לצפון הליטני - הוא כן מרוחק באופן סביר מישראל. מדוע? בין השאר מפני שכבר היום לחיזבאללה יש עשרות אלפי טילים "קצרי" טווח (40 קילומטר). הלה יכולים לפגוע בישראל מהליטני הדרומי, ואפילו מנהר האוואלי. לעומתם נהר הדאמור מרוחק מישראל יותר מ־40 קילומטרים. כמו הליטני, הדאמור ממוקם דרומית מביירות, ולכן גם הוא יעד סביר מאוד.
הכותבת היא דוברת מטות ערים