הירו אונודה, קצין מודיעין זוטר של הצבא היפני, סירב להכיר בכניעת הצבא היפני וסירב להאמין שמלחמת העולם השנייה הסתיימה.
רק בשנת 1974, 29 שנה לאחר כניעת יפן, הסכים אונודה לצאת מן ההרים ולהיכנע בהוראת מפקדו הישיר יושימי טניגוצ'י (שעזב את שורות הצבא לפני עידן ועידנים).
שר המשפטים של מדינת ישראל יריב לוין לעיתים נדמה בעיניי כמו אותו קצין זוטר יפני. אבל האמת היא שבמובן מסוים הסיפור של לוין הרבה יותר מכמיר לב מאשר של ידידי ורעי הירו אונודה ז"ל. הקצין היפני כילה 29 שנים מחייו במלחמה לא קיימת בהרים וביערות. בפרספקטיבה לאומית, זה חסר משמעות וסתם קוריוז. סיפור אישי טרגי ותו לא. ההתנהלות של יריב לוין לא משפיעה רק על עצמו אלא על כל מחנה הימין.
יריב לוין בחר את הגבעה הכי פחות חכמה להתאבד עליה; מינוי נשיא לבית המשפט העליון. לוין המציא המצאה שבזמן מלחמה אי אפשר למנות שופט, אלא בהסכמה של כל תשעת חברי הוועדה. מכיוון שכמובן אין הסכמה על המינוי של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, החליט לוין שלא להביא את הנושא לדיון בוועדה. במשך כשנה כיהן עוזי פוגלמן כממלא מקום הנשיא, עקב הסירוב של לוין.
יש המון ביקורת מוצדקת על שופטי העליון ועל המערכת המשפטית כמעט בכל תחום. הביקורת נכתבת גם כאן בטוריי בעיתון 'בשבע', אבל לוין בחר דווקא את המאבק המופרך מכולם. אי מינוי נשיא לבית המשפט העליון, רק כי יש רוב למועמד נגד לוין.
איך אפשר להצדיק משפטית דבר כזה? במשך שנה שלמה לא מונה נשיא קבע לא בגלל שלא נמצאו מועמדים, אלא כי יושב ראש הוועדה מסרב לאפשר דיון על כך. על פי החוק, רק שופטי עליון מכהנים יכולים לכהן כנשיאי העליון. השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון הודיעו על מועמדותם. אבל לוין סירב לכנס את הוועדה בנימוק שנדרשת הסכמה רחבה.
כל עוד מדובר היה בזמן סביר, דחייה של חודש או חודשיים ואולי אף יותר מכך - זו הייתה יכולה להיות עמדה לגיטימית. אבל דחייה אין־סופית של מינוי נשיא לבית המשפט העליון רק כי הרוב נגדך, ועוד בנימוק לא ברור של 'תקופת מלחמה' - איך אפשר להגן על העמדה המופרכת הזאת? בסופו של דבר הוגשה עתירה לבג"ץ נגד סירובו של לוין. לאחר ארכות שונות ועמדה משפטית חלשה במיוחד של לוין, שופטי בג"ץ חייבו אותו לקדם את הליכי מינוי נשיא לעליון.
תרגיל חסר תכלית
השבוע המאבק של יריב 'הירו' לוין הגיע למחוזות הטרלול המוחלט. הוא פרסם ב'רשומות' את כל שופטי בית המשפט העליון כמועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ולתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון. הכתב הפוליטי של מקור ראשון ידע לספר מה עומד 'מאחורי התרגיל של לוין'. לדבריו, "בחירת נשיא העליון תידחה לחורף, מה שייתן לקואליציה זמן להעביר חוק בנושא. לוין לא מתלהב מחוק שינוי הרוב הדרוש בוועדה ל־9-7 ושוקל קידום של שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים". עוד כתב עמיאל ירחי בשם סביבת לוין כי "שימועים לשופטים יסייעו לחשוף את פרצופם האמיתי של השופטים ואת הטענות נגד כבוב וברק ארז".
מה יש לומר? זה תרגיל גאוני כמעט כמו להכניס מזלג מברזל לתוך שקע החשמל. אם המטרה היא לעשות פיליבסטר ולמשוך זמן, אתה אמור לעשות את זה לכל הפחות עם תחכום מינימלי. לרשום את כל השופטים כמועמדים, כש"סביבתך" אומרת בפירוש שהמטרה היא לדחות את הבחירה ולאפשר לחשוף את פרצופם האמיתי של שופטים שבכלל לא מעוניינים להתמנות לתפקיד. למעט השופטים עמית ואלרון, כל יתר שופטי בית המשפט העליון שלחו מכתב רשמי והודיעו כי הם מבקשים להסיר את שמם מרשימת המועמדים.
זמן קצר לאחר מכן הגיע הגיחוך לשיא (זמני), כאשר לשכת יריב לוין הוציאה הודעה בשם "סביבת לוין" האומרת כך: "החוק ברור מאוד, ולא מאפשר לשופטים להסיר את מועמדותם. השר מתכוון לדון בהתנגדויות הרבות שהוגשו ביחס לכל המועמדים. שליחת המכתבים הקולקטיבית, שנעשתה אחרי לחץ שהופעל במאורגן על השופטים להסיר את מועמדותם, מפיצה לכל עבר ריח רע של שיבוש חמור של הליכי הבחירה. שוב ראשי המערכת אינם בוחלים בכל אמצעי פסול כדי לפנות דרך למועמד שהמערכת סימנה. השר לא יאפשר את הניסיון לשלול מהציבור את מעט הזכות שעוד נותרה לו, להביא לדיון את כלל המועמדים ולשמוע את ההסתייגויות וההתנגדויות ביחס אליהם".
במחילת כבוד תורתו של לוין (או של "סביבתו"), מדובר באמת באוסף של שטויות מופרכות. התגובות למהלך הזה של לוין הן אבן הבוחן כדי לבדוק אם האדם הוא באמת שמרן משפטי, או פשוט תומך בקואליציה והשמרנות המשפטית היא סתם סיפור כיסוי. לוין ממציא סיפור שראשי המערכת הפעילו במאורגן לחץ על השופטים להסיר את המועמדות, ועוד שלל פרטים משוללי יסוד, כאשר לוין יודע בוודאות שמדובר בטענות מופרכות.
סביבת לוין כאמור הוסיפה כי "השר לא יאפשר את הניסיון לשלול מהציבור את מעט הזכות שעוד נותרה לו, להביא לדיון את כלל המועמדים ולשמוע את ההסתייגויות וההתנגדויות ביחס אליהם". מה למעשה אומר לוין? אני לא אקבל את הסרת המועמדות של השופטים למרות שכפיתי עליהם את המועמדות הזאת. למה אני מתעקש שהם ימשיכו להיות מועמדים? כדי "להביא לדיון את כלל המועמדים ולשמוע את ההסתייגויות וההתנגדויות ביחס אליהם".
כלומר אני מתעקש להגיש מועמד שמסרב להיות מועמד רק כדי שאוכל לדון בהתנגדויות למינוי שלו כדי לשכנע למה כבוב לדוגמה לא ראוי להיות נשיא בית המשפט העליון. סליחה מראש, אבל יש יותר טמטום מזה?
גם הטענה של "סביבת לוין" שהחוק מאוד ברור, כאשר לטענתו שר המשפטים יכול לכפות על אדם להיות מועמד ואף להתמנות בניגוד גמור לרצונו - היא קשקוש אחד גדול, ואף משפטן רציני שלא תקוע עמוק בתוך הפוזיציה לא יוכל להגן על עמדה משפטית כזו.
התאבדות על מהלך חסר סיכוי
מושכלות יסוד של כל הליך בחירה הן שאי אפשר למנות אדם לכהונה בניגוד לרצונו, ושמינוי צריך להיעשות על פי רצונו של המתמנה. כל טענה אחרת מנוגדת לחוק יסוד חופש העיסוק, מנוגדת גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מנוגדת לכל כללי המשפט המנהלי, ובראש ובראשונה (זה הכי חשוב) מנוגדת לשכל הישר, בבחינת "למה לי קרא? סברא הוא".
אין שום דבר שמרני במהלך של יריב לוין, וגם לא תהיה בו שום תועלת. ברור שהייעוץ המשפטי של הוועדה לבחירת שופטים לא יאפשר למרוח את הזמן לצורך דיון על התנגדויות של מועמדים פיקטיביים. גם אם לוין רוצה למרוח את הזמן, זו הדרך הכי גרועה למרוח את הזמן. במקום למרוח את הזמן באלגנטיות ולדון בהסתייגויות למינוי של יצחק עמית, לוין הולך למחוזות האבסורד עם מהלך חסר סיכוי.
כבר אפשר לראות את השלב הבא בהליכים. סעיף 7(ד) לחוק בתי המשפט קובע כך: "הועדה תקבע את שאר סדרי דיוניה ועבודתה". עד היום היה מקובל שלוח הזמנים וסדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים נקבעים על פי שר המשפטים המכהן כיושב ראש הוועדה. אבל צריך להודות שהפירוש הפשוט של החוק לא אומר זאת. הפרשנות הפשוטה של החוק אומרת שסמכות בעניין סדר היום ודרכי העבודה של הוועדה איננה נתונה לשר המשפטים המכהן אלא לכלל הוועדה.
פסק הדין של בג"ץ שעסק במינוי הנשיא לא עסק בשאלה הזאת. אבל יש עתירה נוספת שעוסקת בדיוק בעניין הזה. לוין, מסיבה שלא נהירה לי, החליט לדפוק את הראש בקיר כדי להטריל את המערכת. יש קבוצה מסוימת שבהחלט מחאה לו כפיים והתלהבה מכך שהוא מטריל את שופטי בית המשפט העליון, אבל הוא מסתכן בפסק דין שיעסוק בדיוק בשאלה הזאת. האם שר המשפטים בכלל מוסמך לנהל את סדר היום של הוועדה? הקייס המשפטי של לוין בסוגיה הזאת לא פשוט בכלל. למרות הנוהג, החוק לכאורה אומר אחרת. המשך ההתעקשות להטריל עלול להביא אותו לאבד גם את הסמכות הזאת.
מי שמוציא שם רע לבית המשפט העליון הישראלי הוא בית המשפט העליון הישראלי. המערכת הזאת זכתה ביושר לתחושת הסלידה בקרב חלקים רבים מאוד בציבור. אבל מי שמוציא שם רע לשמרנות המשפטית בשנים האחרונות הם נבחרי הציבור, חברי כנסת ושרים של ממשלת הימין. אם יורשה לי להשיא עצה מעל דפי עיתון זה, הייתי ממליץ ללוין להפסיק עם הגישה היפנית, ולהתמקד בקרבות שיש לו סיכוי בהם. זה נכון שהצעות לוין לפשרה זכו לכתף קרה אצל הנשיאה בדימוס אסתר חיות ואצל ממלא המקום עוזי פוגלמן. אבל אין טעם לשקוע בעבר ובתחושת נקם חסרת אסטרטגיה.
במוקדם או במאוחר, יצחק עמית יהיה נשיא העליון. החל מעוד שבועיים הוא יכהן על פי החוק כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, במקום עוזי פוגלמן שיפרוש. אין משמעות מעשית לקרב הזה. מצד שני, פוגלמן כאמור פורש בעוד שבועיים והוא מצטרף לאסתר חיות וענת ברון שפרשו בשנה שעברה. מדובר בשלושה שופטים שנגרעים מהאגף הליברלי־פרוגרסיבי, ובמקומם לא מונה איש. כלומר המחנה השמרני בבית המשפט העליון התחזק.
לכן הלחץ על מינוי שופטים חדשים יהיה בעיקר מנת חלקו של ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון הנכנס השופט יצחק עמית. ניהול נכון של המערכה יכול להעניק ללוין הישג משמעותי. הרי על פי החוק שקובע שמינוי שופט לעליון דורש רוב של 7 מתוך 9, יש לקואליציה גוש חוסם בתוך הוועדה לבחירת שופטים. אבל בשביל זה צריך להיות ממוקדים ולוותר על מסכת ההטרלות.
לתגובות: gravishai@gmail.com