"אחרי כמעט שנה בתוך המלחמה, כולם מבינים שחייבים לשמור על ביטחון המזון של הציבור. מזון זה ביטחון". זאת רק תובנה אחת מתוך שורה ארוכה של תובנות שהסיק גדי קוניא, מנכ"ל תנובה, בשיח עם דודו סעדה, יושב ראש קבוצת 'בשבע', במושב הפתיחה של כנס ירושלים בשדרות.
כמו כל ישראלי מצוי, קוניא התעורר בשבת בבוקר שבעה באוקטובר לשמע האזעקות. לא עברו שעות רבות עד שהבין שהפעם לא מדובר בעוד סבב שיסתיים במוקדם או במאוחר, אלא במשהו אחר, גדול יותר. אף שרק נכנס לתפקיד חודשים ספורים קודם לכן, הוא ישר הבין לאן הדברים הולכים וכיצד יש להיערך למצב החדש שנוצר. "לנגד עיניי ועיני חבריי בהנהלת תנובה עמד הצורך להמשיך ולספק מוצרי חלב לכלל האזרחים בישראל, על אף הקשיים בהפעלת המפעלים.
"זה היה ברור שאנחנו בתנובה ממשיכים לעבוד", הוא מתאר. "ב־8 באוקטובר, למחרת פרוץ המלחמה, המשאיות שלנו והנהגים המסורים יצאו ללקוחות במסירות ובנחישות, והמפעלים והמחלבות שלנו ייצרו. בשבועות הראשונים היה קושי אדיר, מחסור של כאלף עובדים מתוך 6,000 עובדי תנובה, שגויסו למילואים; מחסור בידיים עובדות, מחסור בנהגי משאיות שגויסו בצו 8 ותוך כדי גם משפחות של עובדים שיקיריהן נפגעו".
בימים הראשונים פינתה תנובה על חשבונה את הנציגות מאשקלון ובני משפחותיהן, והן המשיכו לתת שירות ולפתוח הזמנות ממלונות בתל אביב ובנתניה. "בנינו מעטפת משאבי אנוש רחבה שתמכה בחיילי המילואים, בעובדים מפונים מהצפון ומהדרום, ביחידות שהיו במחסור כוח אדם אדיר. ראינו את ההתגייסות האדירה של העובדים, כדי לסייע ליחידות השונות להמשיך את הרציפות העסקית. לראיה, לא ראינו מדפים ריקים מתחילת המלחמה, סיפקנו כמויות אדירות, ועבדנו סביב השעון כדי לעמוד בביקושים. מרגע שנכנסתי לתפקיד הבנתי שבתנובה יש לעובדים די־אן־איי מיוחד. המסירות והמחויבות שלהם הן ערך עליון. ההתגייסות לייצור ואספקת המוצרים לציבור במלחמה הייתה יוצאת דופן".
הערך שעמד לנגד עיניו ועיני הנהלת תנובה והדירקטוריון הוא השמירה על ביטחון העובדים, לצד הצורך להמשיך ולספק מוצרים חיוניים לציבור, "כחלק מהאחריות לביטחון המזון של הציבור. ניהלנו את החודשים האלה בקפידה. אחרי השנה הזאת כולם יודעים שאפשר לסמוך על תנובה, שגם מחר יהיו חלב וקוטג' בכל סופר ומכולת במדינת ישראל. גם בכפר גלעדי ומטולה וגם בשדרות ובנתיבות".
כדי להמשיך ולייצר רציפות עסקית, מתחילת המלחמה תיעדפה תנובה ייצור של מוצרי מזון יסוד ומוצרים מפוקחים על פני מוצרים אחרים. "עשינו הכול כדי שהמפעלים ומרכזי הפצה שלנו באזורי הלחימה ימשיכו לתפקד וכדי שהעובדים שלנו ימשיכו להרגיש בטוחים".
עוטפים את הרפתנים
בקיבוצים ובעוטף ישנו מספר לא מבוטל של רפתות, חלקן נפגעו. בתנובה הקימו קרן רפתנים כדי לסייע להם. "לתנובה יש קשר ארוך שנים עם מאות רפתנים ורפתות, מהם אנו רוכשים חלב גולמי, כחמישה אחוזים מהם נמצאים ביישובי העוטף. היה ברור לכולנו שנתגייס לסייע לשותפים שלנו לדרך כבר מהיום הראשון למלחמה. אפרי רייקין, מנהל אגף חלב גולמי בתנובה, היה בקשר שוטף עם מנהלי הרפתות כבר בשבעה באוקטובר. הבעיה העיקרית ברפתות שנפגעו הייתה הצורך בשיקום מהיר של ציוד החליבה, והבעיה השנייה הייתה הקושי בגיוס עובדים – הצורך בידיים עובדות לחליבה ולתפעול הרפתות אחרי שבעה באוקטובר. אלמנט הזמן היה פה מאוד חשוב, משום שאין אפשרות לעכב את החליבה.
"כבר בשבועות הראשונים למלחמה הבנו שחייבים לתמוך ברפתות העוטף, כדי שיחזרו להשתקם במהירות. לכן הקמנו קרן לשיקום הרפתות בעוטף בהיקף של כ־15 מיליון שקל. הקרן הזאת סייעה לרפתנים להתגבר על בירוקרטיות, לחזור לשגרה ולהמשיך ולייצר חלב גולמי", הוא מספר. "אני שמח לבשר שהקרן כמעט השלימה בימים אלה את חלוקת כל הכספים ושענף החלב לא נפגע כתוצאה מהשבתת הפעילות בחלק מהרפתות".
אחד הסיפורים המרגשים שמביא קוניא הוא הסיפור של רפת כיסופים, שבה נרצח מנהל הרפת ראובן הייניק ז"ל ביום השלישי למלחמה, כשהגיע לטפל בפרות. "המסירות הזאת היא משהו בלתי נתפס. לפני כמה חודשים הנחנו יחד עם משפחתו את אבן הפינה להקמת רפת כיסופים על שמו, ואני מאמין שבשנה הקרובה הרפת תוקם מחדש".
בשנים האחרונות תעשיית המזון חוותה אירועים מורכבים כמו הקורונה, פגיעה בשרשראות האספקה הגלובליות וכעת מלחמה. כיצד תנובה שומרת על ביטחון המזון של הציבור בישראל?
"ישראל היא מדינת אי, וכשיש בעיית אקלים, מלחמה או קורונה זה משפיע על שרשראות האספקה לישראל וגם על תוצרת החלב והירקות שאנחנו קונים מהחקלאים. עלינו להישען על התעשייה המקומית ולהבטיח שהחקלאות והתעשייה המקומיות ייהנו מחוסן ומיציבות שיעמדו להן ולמדינה בכל משבר או אסון. המדינה חייבת לתכלל תוכנית לאומית לשמירה על ביטחון המזון של הציבור גם בעיתות שלום, ובוודאי בעת מלחמה. הציבור חייב ודאות, ובמצב של חירום עלול להיווצר כאוס מיותר. המדינה חייבת לתמוך ישירות בחקלאים כפי שקורה באירופה, והתעשייה המקומית חייבת הגנות כדי להמשיך ולהתקיים".