ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור

בעוד ימים ספורים רטט הלבבות של כל עמך בית ישראל יתאחד עם שמיעת קולות השופר ברגעי המלכת מלך יושב על כסא דין.

מי מאיתנו לא חש בבשרו ממש את דברי הנביא עמוס: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"?

והשנה יותר מתמיד, חרדה גדולה אופפת ולופתת את לב כולנו; נדמה כאילו רק לפני רגעים ספורים עמדנו בבתי כנסת וקידמנו את השנה המתחדשת תשפ"ד מתוך קדושת השבת ובלא תקיעות שופר, כאשר כאשר ליבנו דרוך בזוכרנו את דברי חז"ל בגמרא: "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה - מריעין לה בסופה". ואין איתנו יודע את עתידה של השנה ומאורעותיה.

השנה נעמוד כולנו בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות וליבנו חצוי. חציו עם תקיעות השופר במקומנו אנו, וחציו עם לוחמינו בכל מקום שהם, עם החטופים במנהרות ובחדרים האפלים, עם הפצועים הנלחמים על שיקומם ועם הקדושים שמסרו נפשם.

עם סיום התקיעות, קודם תפילת המוסף, ינגן החזן את דברי דוד המלך: "אשרי העם יודעי תרועה...". "וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להן. ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה?" שואל רבי יאשיה במדרש. "אלא שהן (ישראל) מכירים לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכיסא הדין לכיסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים". אך כיצד אנו מפתים את בוראנו בתרועה על מנת שיעבור מכיסא הדין לכיסא הרחמים?

כידוע, עניינו של השופר (קרן של אייל) להזכיר את עקידת יצחק והקרבת האייל במקומו. לאחר השנה שעברה על האומה ובתוכם גם בני משפחתנו בהסתלק מעימנו חתננו היקר אלישע יהונתן לובר הי"ד וכישיבה עם התסלקותו של בוגרנו אושרי משה בוצחק הי"ד – ברצוני להציע פרשנות נוספת לעקידת יצחק בשנה הזו.

כשנעמוד קודם התקיעות ונזכיר את עקידת יצחק, יעמדו מול עיננו מאות זוגות עיניים מאירות ומחייכות, מאות פרצופים שאת תמונותיהן אין איש מסוגל לשכוח, שאת פניהם מעטר חיוך, ומתוך צחוק וחיוך זה הלכו אל שדות הקרב ועקדו עצמם על מזבח האומה וגאולתה.

ליבי אומר לי שהזכרת עקידת יצחק השנה היא מקפלת בתוכה עמידה עם השופר בתפילה לריבון העולמים: "ראה את בניך רחומיך שנעקדו כשבת צחוק על פניהם, בת צחוק שלקוחה הישר מעולמות עליונים של: "ותִשְחַק ליום אחרון"; של קדושים וטהורים שחיוכם ומאור עיניהם הם מורי דרכנו כיום.

הבט משמיים וראה את אותם הורים, ילדים ורעיות ששלחו אל שדות הקרב את הקרוב והקדוש להם מכל, מלווים אותם "עין במר בוכה ולב שמח", והיום עומדים הם לפניך ומבקשים ממך ודורשים ממך: ותֵרַאֶה לפניך העקדה שעקד אברהם אבינו ושעקדנו אנחנו כולנו, וכבשנו רחמי אם ואב על בנים, אשה על בעלה וילדים על אבותיהם, כן יכבשו רחמיך את כעסך ופֹקְדנו בפקודת ישועה ורחמים ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור."

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר טפחות