1.לפנים בישראל, בטרם החדירה הטכנולוגיה לחיינו את המייל, את הוואטסאפ ו...את הביפר, נהגו יהודים בישראל, שחשו צורך עז להתבטא בפני חבריהם לגבי אירועים שונים בחייהם, להעלות את הגיגיהם על הכתב ולשלוח אותם בדואר (כן, היה פעם מוסד כזה) לחבורה של ידידים שהואילו לשמוע מה אומר פלוני אלמוני לגבי אירועי השעה.
האדם המפורסם ביותר מאז קום המדינה שנהג בשיטה ארכאית זו, היה יהודי ירושלמי שומר תורה ומצוות, מלכיאל גרינוולד שעלה לארץ מהונגריה והתפרנס מאחזקת בית מלון צנוע בכיכר ציון בירושלים. סבא גרינוולד לא היסס לכתוב את אשר על ליבו ללא מורא וללא משוא פנים. "אינני פוחד מאיש אלא רק מבורא עולם", אמר בשנת 1962 לעיתונאי נוח זבולוני בעיתון 'חירות'. "אני פועל רק למען קידוש השם. אלא לי פחד אלא מהקדוש ברוך הוא".
גרינוולד שיגר לחבריו 89 אגרות אישיות, תחת הכותרת 'מכתבים לחברי במזרחי'. אבל כולם עברו בשקט מתחת לרדאר הציבורי. רק אחד מהם עורר סערה בקנה מידה היסטורי.
2. היה זה המכתב שבו התגולל כלפי ד"ר ישראל (רֶזֶ'ה) קסטנר, מבכירי מפא"י (סבה של שרת התחבורה לשעבר ח"כ מירב מיכאלי). העסקן המפא"י'ניקי הואשם ע"י גרינוולד, בשיתוף פעולה עם הנאצים לאחר פלישתם להונגריה ב-1945, וכן בגזל רכושם של יהודי הונגריה בתוקף תפקידו ב'ועדת העזרה וההצלה'.
המכתב הזה, שפרסם גרינוואלד ב-1955, רק עשר שנים אחרי הקטסטרופה בהונגריה, הפריע מאוד, לא רק לקסטנר אישית, אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה דאז חיים כהן, שהגיש נגד גרינוולד תביעה פלילית על הוצאת דיבתו של קסטנר.
והסוף ידוע: במהלך המשפט שעורר התעניינות עצומה בציבור (את גרינוולד ייצג העו"ד המוכשר שמואל תמיר), התהפכו היוצרות על פניהם. גרינוולד הפך ממואשם למאשים, וקסטנר מתובע לנתבע. השופט בנימין הלוי אמנם לא זיכה את גרינוולד וקנס אותו בלירה סמלית אחת בלבד, אך קבע ש"קסטנר מכר את נשמתו לשטן". בשנת 1957, זמן מה לפני ערעורו של קסטנר בפני בית המשפט העליון על הכרעת השופט הלוי, התנקשו שלושה ישראלים בחייו, והוא נפטר על שולחן הניתוחים. בערעור זוכה קסטנר אבל זה היה לאחר מותו.
3. הבאנו את כל הסיפור הארוך הזה כרקע לפעילות דומה של יהודי לאומי נוסף, בן זמננו, רואה החשבון חיים יואבי רבינוביץ, מתל אביב. הוא נוהג לפרסם, אבל הפעם בדוא"ל, פעם-פעמיים בשבוע מכתבים לחבריו ומאות נמעניו, תחת הלוגו 'מטה יהודי לאומי', ולצידו הכותרת הקבועה הלקוחה מדבריו של שמעון החשמונאי: "לא ארץ נוכריה לקחנו... כי את נחלת אבותינו... אשר בלא משפט נכבשה וכעת השיבונו נחלת אבותינו".
רבינוביץ מפנה מכתביו לתפוצת 'אחי ורעי' ומבקש מהם להפיצם. הפעם, על רקע התארכות החזית מעזה לזירה הלבנונית, וגיוס נוסף של רבבות ישראלים מכוח צו 8 זו הפעם השלישית והרביעית, נענינו.
רבינוביץ מתאר את התחושות הקשות, טבעיות לגמרי, שפקדו אותו ואת רעייתו, בעקבות גיוסו מחדש של נכדו, קצין בצה"ל, לשירות מילואים נוסף בצפון.
וכך הוא מתאר, תחת הכותרת 'אני חרד למרות שאיני חרדי', את החרדות הקשות מנשוא שעברו עליו (ושהן למרבה הצער מנת חלקם של כל אב ואם למגוייס, כל אח ואחות, סב וסבתא, דוד ודודה):
4. "ביום ג', 17/09/24 למניינם, מיד לאחר פרסום התפוצצות הביפרים בלבנון ובסוריה, אחד מנכדַי שהוא קצין בצה"ל, הוזעק בדחיפות מביתו להתייצב במהירות האפשרית בבסיס צבאי בגליל העליון, ולהביא איתו גם שלושה מחייליו.
"הבחור הצעיר רוצה למלא את המשימה במהירות האפשרית, והוא מבקש את הרכב של רעייתי. אשתי מוסרת לו את רכבה בחפץ לב ובברכה: 'סע לשלום וחזור לשלום'.
"ביום ה', 19/09/24 למניינם, עם ההשכמה בבוקר, מתפרסמת ידיעה על 5 נפגעים ברכס רמים אשר בגליל העליון מטיל נ"ט מסוג קורנט. עתה, אני בציפיה דרוכה לקבל פרטים נוספים. אני רוצה לדעת על מצב הנפגעים וזהותם.
"אני יודע שטיל הקורנט שמפעיל החיזבאללה הוא קטלני ביותר, וכאשר הוא פוגע, קשה לשרוד. אני גם יודע שנכדי נמצא באזור הירי. אני במצוקה ואני חרד!
"אשתי שואלת אותי אם נכדנו נמצא באזור האירוע, ואני משקר לה במצח נחושה ואומר: 'לא!'. אני גם ממשיך ומכזב לה שהנכד שלנו נמצא דרומה יותר. אני מזפזפ בין ערוצי התקשורת לדלות פרטים נוספים, וגם גולש במחשב במאמץ לקבל ידיעות חדשות.
"כעבור כשעה מתברר, כי נורו שני טילי נ"ט ומספר הנפגעים עלה ל-8, ואני ממתין בחרדה... אבל מעל לכל, אנו רוצים לדעת שנכדנו לא נפגע. אנו יודעים שלאחר ידיעה כזו, בד"כ גם מגיעה הידיעה הקשה של 'הותר לפרסום'.
"לפתע הטלפון בביתנו מצלצל. הנשימה נעצרת. הלב מבשר רעות. האם בשורת איוב? אשתי מרימה את השפופרת, אני מתבונן בפניה בניסיון לנחש מה הבשורה. לאחר שניות שנראו לי ארוכות כנצח, אשתי טורקת בזעם את השפופרת!
"מי זה היה? אשתי מגמגמת. זה היה מתרים של ישיבה חרדית"...
5. "לאחר שנרגעתי, אני חושב על שני יהודים שמתגוררים בארץ ישראל: אני, אזרח פשוט, ואותו מתרים אלמוני. שנינו אומנם חיים באותה מדינה, אבל למעשה בשני עולמות שונים.
"הוא חרדי שאינו חרד! ואני חרד למרות שאיני חרדי.
"לקראת הצהריים נשמנו לרווחה. נתקבלה הודעת טקסט מנכדנו: 'יש נפגעים באזור, אני בסדר'. רק אחר הצהריים הותרו לפרסום שמותיהם של 2 לוחמים שנפלו בקרב".
6. התייסרויות נוראות כאלה הן מנת חלקם של אזרחים רבים בישראל, שמישהו מהמעגל הקרוב אליהם, משרת בחזיתות מול הקמים עלינו לכלותנו. אבל אף אחד מהמתייסרים, אינו חי בבני ברק, בשכונות החרדים בירושלים, בביתר ובקהילות חרדיות שונות. מצוות הצלת ישראל מיד צר לא מעניינת אותם. מה להם ולהצלת ישראל?
אולי משום כך מוסיף רבינוביץ בשולי איגרתו, לידיעת הקוראים: "אם אתם תורמים כספים לרוב הישיבות, המתרים מקבל לכיסו בין 50-90% מתרומתכם. כשערכתי ביקורת מטעם המדינה באחת הישיבות הגדולות, התברר כי יש מתרימים המקבלים 90% מהתרומה. אני מציע לכל התורמים לישיבות: לפני שאתם תורמים בידקו כמה אחוזים מקבל המתרים".
7. ולענייננו: יש חרדים שאינם 'חרדים', ויש 'חרדים' שאינם חרדים כלל...
מתוך הטור בשבועון "מצב הרוח".