סא"ל במיל' תנ"צ בדימוס ד"ר אורי אנגלהרד, מומחה למיחשוב מבצעי בצבא ובעבר ראש מנהל הטכנולוגיות במשטרה, איש תנועת הביטחוניסטים, מתייחס בראיון לערוץ 7 למהלכי חיסול רבי המחבלים של השבועות האחרונים שהותירו את עולם הביון והביטחון הבינלאומי פעור פה.
כבר בפתח דבריו מעיר ד"ר אנגלהרד כי לא היה מופתע לנוכח מבצעי החיסולים האחרונים, "הכול אפשרי ותלוי בהבנה העסקית, במודיעין האנושי והטכנולוגי ביכולות הביצוע והפיתוח ובעיקר במנהיגות".
את המשפט שבו פתח מפרט אנגלהרד: "גם בגופי ביטחון וגם בגופים עסקיים שניהלתי צריך להבין איך העסק מתנהל, איך האויב מתנהל ופועל. אחר כך צריך לעקוב אחריו ולאסוף מודיעין טכנולוגי ולא לשכוח מודיעין אנושי, ולאחר מכן להוציא לביצוע ולשם כך נדרשות יכולות פיתוח ולישראל יש ברוך ה' יכולות פיתוח טובות מאוד גם בגופים הביטחוניים וגם בגופים האזרחיים ויכולות ביצוע, ומעל הכול נדרשת מנהיגות שמחליטה, קובעת ולוקחת את הסיכונים".
לנוכח הצלחות המבצעים השונים לחיסול מנהיגות הטרור, ממליץ ד"ר אנגלהרד לכולנו "לא להיכנס לאופוריה ולא לחשוב את מה שחשבו בעבר שהטכנולוגיה היא העיקר ושלא צריך כוחות יבשה. עם כל הכבוד לטכנולוגיה, ליחידות המיוחדות והנוצצות ולחיל האוויר, נהיה חייבים השתלטות קרקעית ויצירת רצועת מוות כדי להחזיר את המפונים לבתיהם, חייבים לתקן את הגבול וליצור רצועת מוות. בלי זה לא תעזור שום טכנולוגיה".
"טכנולוגיה היא כלי מצוין כמסייע, וגם במקרה שלפנינו חייבים לזכור את זה", הוא שב וקובע.
על ההיערכות העקרונית לסוג כזה של מבצע, אומר אנגלהרד: "טכנולוגיה מתחלקת לשני חלקים. המודיעין הטכנולוגי חשוב, אבל צריך גם מודיעין אנושי, וצריך לזכור שכדי להצליח צריך לבצע עבודה ארוכת שנים של הרבה אנשים, וזה מחכה במגרה לשעת ביצוע ונדרש יהיה המנהיג שיחליט שמבצעים". בין השיקולים השונים שלוקח מנהיג בשעת הכושר נמצא גם השיקול של חשיפת יכולות, האם נכון לחשוף את היכולת הטכנולוגית המודיעינית הקיימת דווקא כעת או להמתין ולהמשיך לנצל את היכולת הלאה. הדבר בא לידי ביטוי היטב במקרה של אירוע הביפרים, בו נדרש המנהיג להחליט אם לבצע את הפעולה או להמשיך ולשאוב מידע מעצם היכולת לשאוב מידע ממכשירי הביפר של המחבלים.
"ישנן תכניות מגירה שצריך לדעת מתי להפעיל אותם, והבתאם למכלול הנסיבות מחליטים מתי הרגע שבו נכון להפעיל את המנגנון שיביא אותנו לשרשרת של פעולות בהמשך". בהקשר זה מדגיש אנגלהרד כי לא די בפעולה חד פעמית, ולמעשה פעולה שכזו צריכה להיות ראשיתו של תהליך מתגלגל. "כשאני שומע על הביפרים והדברים האחרים, אני מגחך, כי אני אומר שזה נחמד אבל אם נעצור בזה לא נשיג גלום. זה נועד להכשיר את הקרקע להמשך. לשם כך צריך לדעת מה המטרה שלנו. אם המטרה היא להחזיר את התושבים, אז צריך לדעת מה המהלכים עד לשם והביפרים יכולים להיות ההתחלה שיוצרת שם אנדרלמוסיה, אבל חייבים להמשיך בנחישות מקסימאלית".
"בעזה היה מודיעין, אבל לא הפנימו ולא הבינו את זה. לכן חשוב שלא לבודד את הטכנולוגיה ולהתפעל מביפרים כאלה או אחרים, אלא להבין את האויב".
על עצמו הוא מספר כי בהיותו בתפקידים הביטחוניים השונים חש לא פעם ניגוד אינטרסים מסוים, כאשר הוא כאחראי על טכנולוגיות מבקש ומעוניין להעצים אותן, אבל מנגד הוא גם יודע היטב שלא די בטכנולוגיות וכדי להגיע להצלחה של ממש נדרשים החיילים, המסתערבים, אנשי הימ"מ והמשטרה שבשטח. הטכנולוגיה אינה אלא האמצעי שיאפשר את פעילותם של אלה. "מה שקרה למדינה הוא שנשבינו והפכנו מוקסמים מהטכנולוגיות, וצריך להיזהר שזה לא יקרה לנו בעקבות הביפרים. כמפקד יחידות מיחשוב עשינו דברים נפלאים, אבל תמיד טענתי שהם רק כלי עזר לשטח ולא מחליפים את השטח ואת כוחות היבשה שצריכים להשתלט על השטח. טכנולוגיה וחיל אוויר לא משתלטים".
לטעמו של אנגלהרד החשש של היקסמות מהטכנולוגיה עדיין קיים והצלחות טכנולוגיות רבות עשויות בהחלט לסמא את עינינו. משום כך, הוא אומר, דרושה מנהיגות גם לתחילת התהליך וגם לסופו. "לכל גוף ממשלתי או עסקי יש לחצים מכיוונים שונים. החכמה של המנהיג היא לדעת לנווט לטובת העם ולעשות את הכי טוב. הכי קל לומר שהנה הרמנו את המורל ופוצצנו וחיסלנו ולחשוב על לעצור כי השגנו תמונת ניצחון, אבל זו לא המטרה. חיסול נסראללה הוא לא המטרה אלא האמצעי. המטרה הסופית היא להחזיר את התושבים למקום ושיוכלו לחיות שם שנים רבות בשקט, ואת זה נעשה רק על ידי המשך השילוב של טכנולוגיות, חיסולים ובהמשך השתלטות קרקעית, מעבר של הצבא אל מעבר לקו הגבול ותיקוני גבול. לשם כך דרושה מנהיגות שלא תדחה את האתגר לדור הבא".
מדבריו של ד"ר אנגלהרד אנו מבינים שלא מדובר בהשתלטות זמנית על שטח, שכן אם אנו מעוניינים בשובם של התושבים לבתיהם מתוך ביטחון מתמשך עליהם לראות לאורך שנים רבות את צה"ל עוטף אותם מצפון. "נצטרך לשנות תפיסה. נכנסנו בעשרות השנים האחרונות לשאננות מערבית שבה הכסף קונה את הכול, אבל אנחנו חיים על החרב כי מולנו אויבים שהתפיסה הדתית שלהם ישנה מחויבות להשמדה שלנו, ואנחנו נמשיך לחיות תחת סיכון של מלחמה וחובה לשלוט על שטח ולהקדים רפואה למכה".
האם המשמעות היא גם התיישבות באותו חבל ארץ שישראל תצטרך לשלוט בו? שאלה זו נובעת מתוך ההבנה שנוכחות צבאית בלבד אינה ברת קימא באופן אמתי. על כך משיב אנגלהרד ואומר כי נכון לעכשיו התיישבות בלבנון היא מהלך מוקדם מדי. "ברור שהתיישבות היא המפתח לביטחון, כי מי ששומר על החיילים אלו התושבים שפותחים את הציר באופן קבוע ולא כמו במלחמת לבנון ששיירות פתחו את הציר מה שגרם לנפגעים רבים. ברור שאם יש לך שטח ויש בו התיישבות זה מפתח לביטחון, אבל בשלב הראשוני והנוכחי צריך לשלוט קרקעית, לתקן גבול כמו במקומות כמו מטולה, ליצור רצועת מוות ולאחר מכן צריך יהיה לחשוב גם על התיישבות".