במשך שנים ארוכות מערכת הביטחון גידלה וטיפחה את התפיסה שניתן להגן על יישובי עוטף עזה בעזרת גדרות, חיישנים וסנסורים. בשנת 2021 הכריזו בחגיגיות בטקס רב רושם על הקמת "המכשול הבלתי עביר", שבנייתו נמשכה שלוש שנים ועלותו שלושה וחצי מיליארד שקלים. "גבול חכם וקטלני" הכולל חומה תת־קרקעית, מכשול עילי, מכשול ימי, אמצעים לניטור חדירות, מערכת נשק נשלטת מרחוק, מערך מכ"מים ומצלמות ועוד ועוד. מאז הרבה מים עברו בירדן, והרבה עזתים עברו בגדר. האסטרטגיה של ביטחון מבוסס גדרות, של הגנה פסיבית שבורחת מעימות ודוגלת בהסתגרות, התנפצה לכולנו בפנים הכי חזק שרק אפשר.
עצוב להודות, אך נראה שהניסיון המר אינו גורם לממשלה ולמערכת הביטחון להתעשת, והפעם מספיק בזמן, בנוגע לגדר שונה אך דומה: גדר ההפרדה בקו התפר. בהבטחות גדולות ובהשקעה כספית עצומה של שמונה וחצי מיליארד שקלים, נבנתה במשך יותר משני עשורים גדר ביטחון שמהווה את מרחב ההגנה בין ערי ישראל לטרור הרצחני מיהודה ושומרון. הגדר, שאורכה פי חמישה מהגבול עם עזה, נשחקה ללא הכר בשל צמצום כוחות והעלמת עין מבנייה פלשתינית בלתי־חוקית. הסכנה הנשקפת בקו התפר ופוטנציאל האיום חמורים בהרבה מהגבול עם רצועת עזה, רוב רובה של אוכלוסיית ישראל מרוכזת קילומטרים בודדים מהגבול שנמתח בין עפולה לבאר שבע, לאורך כל מרכז הארץ, ולא צריך דמיון רב כדי לראות מראות בארי בבת חפר ומראות נחל עוז בניצני עוז.
הבעיה אינה מסתכמת בפרצות בגדר והפחתת הנוכחות של כוחות צה"ל לאורכה. יותר מכול חייבת להטריד את כולנו הפקרת מרחב הביטחון הצמוד לגדר המערכת ממזרח, המורכב מאדמות מדינה ושטחי אש ונועד להיות סטרילי ושמור. לנגד עינינו מעתיקה הרשות הפלשתינית את שלבי הפעולה של חמאס לפני 7 באוקטובר אחד לאחד בתחומי יהודה ושומרון: צעד אחר צעד היא שוחקת את מרחב הגדר באמצעות פריצת צירים, עבודות חקלאיות והקמת מבנים. הרבה מאוד מבנים.
בתחקיר רגבים שפורסם בתחילת המלחמה עולה כי בטווח של קילומטר אחד בלבד מהגדר בנתה הרשות מספר אסטרונומי של לא פחות מ־17 אלף מבנים בלתי־חוקיים, כולם על אדמות השייכות על פי כל ההסכמים למדינת ישראל. אוזלת היד של מדינת ישראל, שמאפשרת את הבנייה המופרעת ומתעקשת להתייחס אליה כאל עבירת בנייה מינורית משל הייתה סגירת מרפסת בבני ברק, היא פשוט בלתי נתפסת. זוהי בדיוק הקונספציה.
בואו ניישר קו על הטרמינולוגיה: קונספציה היא להסתכל על דבר אחד, חד, פשוט וברור שקורה לנגד עינינו ולתת לו פרשנות אחרת לחלוטין. לדוגמה, בעזה ראינו הפגנות שבכל שבוע התקרבו יותר לגדר, שמענו את אזהרות התצפיתניות, ספגנו בלוני ועפיפוני תבערה, אך המוח של מערכת הביטחון המשיך לפרש שהחמאס מורתע במקום להביט נכוחה במציאות. כך גם ביהודה ושומרון, שם בעשור האחרון ובתוכנית סדורה הרשות הפלשתינית בונה מדינה. היא פורצת דרכים, בונה בתי ספר, מניחה תשתיות של חשמל, מים וביוב, חורשת מאות אלפי דונמים. ומדינת ישראל מסתכלת מהצד ומפרשת: "נו טוב, אולי חסר להם מקום לגור".
אז בואו נפוצץ את הקונספציה באופן יזום, לפני שהיא תתפוצץ עלינו, שוב. בעידן שאחרי ה־7 באוקטובר, אין צורך לדמיין את הצירים הללו, שנסללו באופן לא חוקי על אדמות המדינה בצמוד לגדר הביטחון, הופכים לדרכי הגישה של טויוטות לבנות. כך גם אין צורך לדמיין את המבנים הרבים מתגלים כקיני טרור. כל זה במרחק נגיעה ודקות נסיעה בודדות מערי המרכז.
קונספציית הגדר, שקרסה לחלוטין ב־7 באוקטובר, אינה יכולה להימשך כיום בקו התפר. אין לנו פריווילגיה להמשיך להתחבא מאחורי גדר ההפרדה, ולהתעלם מכל הרוחש והגועש מאחוריה. העלמת עין מהסתננות סיטונאית של שב"חים ומהיקפי הבנייה הבלתי־חוקית המסיבית בצמוד לקו התפר מובילה לתרחיש בלתי נמנע. וההתעקשות שמה שקורה מאחורי הגדר נשאר שם והוא לא מעניין אותנו, היא במילים פשוטות פשע. המדינה חייבת לשנות את יחסה ולהשיב את השליטה לשטח.
החזית השלישית ביהודה ושומרון בוערת כבר שנים, ומציאות של מדינה פלשתינית עוינת על הגדרות שלנו היא לא תרחיש בדיוני, ההפך, היא קרובה מתמיד. בשעות הגורליות הללו לעתיד החזון הציוני, הגיע הזמן לפרוץ את הגדר, גדר הקונספציה.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת רגבים