בשדה יעקב הובא אתמול למנוחות ראש ישיבת בני עקיבא 'תקוות יעקב' במשך שני עשורים, הרב אליהו קארו ז"ל. אחד מאלפי תלמידיו הוא הסופר עמנואל בן סבו. שוחחנו אתו על הרב ודמותו המיוחדת.
"כולנו קראנו לו הרב קארו, הוא מדמויות המופת רבות ההוד שמשאירות בך את המידות המיוחדות שלהן בלי לומר מילה. די להתבונן בהן כדי להפנים ולספוג את כל המוסר והערכים", אומר בן סבו.
"הכרתי אותו כשהגעתי לישיבה בכיתה ז'. אימי ע"ה ליוותה אותי את כל הדרך העולה לישיבה בשדה יעקב. הייתי עם כל החרדות של ילד שהולך אל הלא נודע ופתאום מולי אדם מאיר פנים בסבר פנים יפות ואומר ברוך הבא בקול מאוד נעים. זה חזר אלי כששמעתי על פטירתו. חזרה אליי הרוח האצילית המיוחדת הזו. באותו רגע פגו החששות, נפרדתי מאמי ונשארתי בישיבה".
"אפשר להעלות על נס את הדרשות הנפלאות שלו, אבל בעיניי יותר מהכול דרך התגובה שלו שאימצתי כדרך חיים במסגרות החינוכיות שבהן עבדתי. הרב קארו לא העניש, אלא חינך אותנו במעשיו לתיקון. הוא הוכיח אותנו במאור פנים, בצורה מאוד רגועה, שקולה ונעימה. במשך שש שנים לא שמעתי אותו מרים את קולו, למרות שבישיבה כמו בכל ישיבה תיכונית היו מורכבויות אתגרים וקשיים ומספיק הזדמנויות להרים קול אבל הוא שמר על נעימות של דרך ארץ עם תורה. לכן ליוותה אותי התורה שלו הרבה שנים אחרי".
מוסיף בן סבו ומעיר כי הישיבה בשדה יעקב לא הייתה ישיבה שאליה הגיעו בני האליטות אלא בני הפריפריה, "אנחנו בני המעמד הבינוני מבית שאן עפולה טבריה נצרת עילית והקריות, חצור ויבנאל, הגענו אנשים שזו הייתה הדרך שלהם לצאת ממעגלים מסוימים ולפרוץ למעגלים אחרים. אני מאמין ובטוח שבשש השנים שלי בישיבה זכיתי לקבל מהרב קארו את המפתח להצלחה להתקדם ולראות את הדרך בחיים במעגלים נוספים".
לכך מוסיף בן סבו ומזכיר גם את הר"מ הישיר שלו באותן שנים, הרב אריה לוין יבדל"א שיחד עם הרב קארו האישיות שלהם השפיעה על מאות ואלפי התלמידים. "אני נזכר כעת בסדר ערב כשהרב קארו רכון על הסטנדר ולומד, אני זוכר את השיחה שלו בסעודה שלישית כשכל תלמידי הישיבה שרים שירי פרידה משבת המלכה. הכול צף ומחזיר אותי למחוזות הילדות של לפני חמישה עשורים".
על רקע דבריו אלה שאלנו את בן סבו אם העובדה שהרב, ראש ישיבת בני עקיבא בשנות השבעים, היה מיוצאי תימן, מחזה לא שגרתי באותם ימים, השפיעה על התלמידים כתקרת זכוכית שניתן לפרוץ, ובן סבו משיב ואומר שכתלמיד לא ראה את הדברים כך. הוא כלל לא ידע מה מוצאו של הרב קארו, "מבחינתי הוא היה ראש הישיבה, הרב קארו. לא ידעתי אם הוא תימני ספרדי או אשכנזי. זו דמות שעיצבה אותנו. הגענו לשם בכיתה ז' והיינו כחומר ביד היוצר לאלפי תלמידים שיש מעט או הרבה מהרב קארו. כל אחד סוחב איתו משהו מהמטענים המיוחדים האלה של תורה עם דרך ארץ, אהבת אדם אצילות רוח ונעימות".
(צילום: ד"ר איתן לסרי)