חיזבאללה, עלייתו ונפילתו

כשעלה ארגון חיזבאללה על המפה, בשנת 1982, מעטים דמיינו כי בתוך כמה עשורים הוא יהפוך לאיום המוחשי והממשי ביותר כנגד ישראל. המחשבה, או התקווה ברחבי העולם המערבי, הייתה שחיזבאללה יהיה עוד ארגון טרור, בדומה לארגונים אחרים שרוצים ברעתה של ישראל. כך כמובן קיוותה גם ישראל עצמה. אולם עד מהרה ההערכה התבררה כטעות. יותר משלושים שנה לקח למדינת ישראל להוביל את הארגון הרצחני עד סף התמוטטות, תהליך שהגיע לשיאו בחיסולו של מנהיג הארגון חסן נסראללה.

חיזבאללה ("מפלגת האל") לא הפך למפלצת טרור ביום אחד. הייתה זו דרך ארוכה, שניצלה את הוואקום שישראל יצרה בלבנון בעקבות מלחמת לבנון הראשונה. מי שזיהתה את הוואקום הייתה איראן שאחרי המהפכה האסלאמית. עוד קודם לכן הייתה לאיראן השפעה גדולה בלבנון, בעזרת תנועת אמל הוותיקה, אך מהר מאוד הבין משטר האייתוללות כי ארגון הטרור הלבנוני – שהחליט להתמסד – לא מספק את הסחורה. כך הוחלט באיראן להקים את מה שלימים יהפוך לחיזבאללה.

"חיזבאללה לא הוקם מיומו הראשון במתכונת המוכרת לנו היום, ואפילו שמו לא היה חיזבאללה", אומר המזרחן נעם בנעט, חוקר ומומחה לשפת הקריקטורות במזרח התיכון, ויוצר ההסכת אֻסְכֻּת. "במקור הארגון החל את דרכו כגרסה דתית יותר של אמל השיעית, ואחד האירועים שעזרו לו לקום היה היעלמותו המסתורית של מנהיג אמל, האימאם מוסא א־סדר, בשנת 1978 בלוב (על פי הטענה המקובלת כיום, א־סדר נכלא בחשאיות בידי מועמר קדאפי בכלא הלובי באותה שנה, ונפטר כעבור עשרים שנה במוות טבעי, א"מ). לאחר מכן ההגמוניה השיעית עברה לאייתוללה ח'ומייני באיראן, וזה למעשה הוליד את הציר השיעי כמו שאנחנו מכירים אותו כיום".

יצירת הציר השיעי, בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן ב־1979, שינתה את פני המזרח התיכון כולו. ח'ומייני, מייסד המהפכה, רצה להשיב את כבודם האבוד של בני העדה השיעית, שמאות שנים נחשבו לצד החלש בתוך העולם המוסלמי, לעומת העדה הסונית שנחשבה למרכזית ולחזקה יותר מבין השתיים. כוחה של העדה הסונית הוביל לדיכוי מתמשך, ולא פעם מדמם במיוחד, של העדה השיעית. במקביל, ח'ומייני הרים על נס את התנגדותו לציונות ולמערב, והפך אותה לאחד הערכים החשובים באידאולוגיה של המהפכה האסלאמית. מניעיו שלו היו דתיים לחלוטין, אך הם הצליחו לתפוס את הציבור תומך המהפכה האסלאמית ברחבי העולם הערבי, לאור הקשרים הענפים שהיו לישראל ולארצות הברית עם השאה הפרסי שהודח במסגרת המהפכה.

"ח'ומייני חיפש דרך לממש את האידאולוגיות שלו, הן לגבי חוזקתה של העדה השיעית והן כנגד ישראל", אומר אור יששכר, ראש מחלקת המחקר בתנועת הביטחוניסטים. "הוא מצא את השבר העדתי הפנים־לבנוני כדי לצבור השפעה רבה בתוך המדינה. לבנון מחולקת לעדות רבות, ובמשך שנים נעשה ניסיון מורכב מאוד לשמור על האיזון בתוך המרקם העדין והרגיש הזה. איראן ראתה בחיזבאללה כוח חדש, שונה מאמל, שיכול להפר את האיזון בין העדות השונות בלבנון, מה שיחליש את כוחם של הנוצרים ויגביר את כוחם של השיעים. זה בדיוק מה שקרה".

איך זה עבד בפועל?

"איראן בנתה בראש ובראשונה על תחושת הקיפוח של תושבי דרום לבנון, שחלק נכבד מהם הם שיעים. זה חלק מאותו דיכוי אסלאמי עתיק יומין, שקיבל ביטוי רב גם בזירת ההשקעות הפנים־לבנונית. איראן לקחה את התחושות הללו, בתוספת להתרוממות הרוח הדתית של השיעים בעקבות ההצלחה באיראן, והצליחה לגבש אותן סביב ארגון חדש. היא גם ידעה דבר נוסף: בשביל להוציא את ישראל מלבנון היא לא יכולה להסתמך על הפליטים הפלשתינים, שכן החברה הלבנונית ראתה בהם נטע זר. היה לה ברור שהיא צריכה כוח שיהיה בשר מבשרה של לבנון, וחיזבאללה ענה על הדרישות הללו בצורה מלאה".

עד כמה אפקטיבית הייתה העבודה של איראן בבניית חיזבאללה?

"בגבול החסרת תקדים. איראן בנתה את צבא הגרילה החזק בעולם, בעלות שנתית של 700 מיליון דולר ואימונים מתקדמים. היא הזרימה נשק רב דרך סוריה ודרך צירים נוספים. אנחנו רואים בבירור כיצד איראן הצליחה להיכנס עמוק לתוך לבנון, עד שהמדינה מצאה את עצמה קורבן של השסעים העדתיים שבה, והפכה לזירת משחקים מרכזית במסגרת תוכנית מרחב ההשפעה האיראנית".

משיעים מקופחים לשומרי לבנון

עוד לפני שהפך לצבא גרילה רחב היקף, הארגון החדש ביצע שורה של פיגועי ענק, ואלו החדירו אותו עמוק לתודעה העולמית. בהקשר הישראלי הפיגוע הידוע הוא הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה, בשנת 1992, שבו נרצחו 29 בני אדם. אלא שבהקשר העולמי ביצע הארגון פיגועים רחבי היקף כבר באמצע שנות השמונים.

בשלוש השנים הראשונות לקיומו, כשנקרא עדיין 'הג'יהאד האסלאמי', היה חיזבאללה אחראי על שני האסונות בצור. הראשון התרחש ב־18 באפריל 1983, במסגרת פיגוע מכונית תופת בשגרירות האמריקנית בביירות, שהביא למותם של 63 איש. השני התקיים כמה חודשים אחר כך, ב־23 באוקטובר 1983, כשחיזבאללה ביצע את הפיגועים בבסיסי הכוח הרב־לאומי בביירות, שבהם נרצחו 305 איש. בנוסף, אחראי הארגון על חטיפת טיסה 847 של TWA ב־14 ביוני 1985, ועוד. המוח מאחורי הפיגועים האלה היה עימאד מורניה שחוסל בפברואר 2008, ואחרים דוגמת אבראהים עקיל שחוסל בשבועות האחרונים. כל האחראים לפיגועים היו מבוקשים שנים רבות בידי ארצות הברית.

לאחר התבססות שנמשכה על פני עשור, שינה חיזבאללה את פניו והפך לארגון שאנו מכירים כיום. בשנת 1992, לאחר שנים שבהן תקף חיזבאללה את כוחות צה"ל בלבנון, החליטה ישראל לחסל את מנהיג הארגון באותן שנים, עבאס מוסאווי. בעקבות החיסול עלה לבמה חסן נסראללה. הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה, שלטענת הארגון נעשה כנקמה על חיסולו של מוסאווי, היה נקודת הפתיחה בעלייתו של ארגון הטרור להיות מהחזקים והרצחניים שידע העולם.

"שנת 1992 הייתה קו פרשת המים", אומר בנעט, "עם הכניסה לפוליטיקה וחיסול מוסאווי, המנטור של נסראללה. בשנות ה־90 התמודד חיזבאללה בראשות נסראללה בשני עימותים עם ישראל ('דין וחשבון' ו'ענבי זעם', א"מ). העימותים הללו, בשילוב לחץ פנים־ישראלי, הובילו לנסיגת צה"ל מלבנון. חיזבאללה ראה בנסיגה ניצחון על צה"ל, שברח אחרי נוכחות של 18 שנים על אדמת לבנון. כשאנחנו מסתכלים היום על ארץ הארזים, אפשר לראות מדינה מתפקדת שנקראת חיזבאללה, ומדינה בקריסה בשם לבנון".

אם חיזבאללה נולד בעקבות תחושת הקיפוח השיעית, כיצד הוא הצליח לשבור את חומות העדה השיעית ולסחוף את לבנון כולה?

"אחרי שנכנס לממשלה סביב רצח רפיק אל־חרירי, ואחרי יציאת צבא סוריה מהמדינה, חיזבאללה הפך גורם משמעותי גם בזירה הפוליטית. אחרי רצח ראש הממשלה אל־חרירי, הודגשה החלוקה המחודשת של לבנון - לא עוד כל משפחה או חמולה לעצמה, לא עוד נוצרים נגד מוסלמים או שיעים נגד סונים, אלא מחנה בעד חיזבאללה מול מחנה נגד חיזבאללה. כך, אף שהעמדה הפוליטית החזקה ביותר לאדם שיעי היא יושב ראש הפרלמנט, עמדה שנמצאת שנים רבות בידי נביה ברי, יושב ראש אמל הנוכחי, נסראללה הצליח ב־2016 להביא בן ברית נוצרי למשרת הנשיא. זהו מישל עאון, שבעבר התנגד לנוכחות הסורית ולחיזבאללה. חיזבאללה גם רכב על ההצלחה של סילוק ישראל מהמדינה, מה שעזר לו למתג את עצמו כשומר לבנון כולה".

התמיכה בחיזבאללה מחוץ לגבולות העדה השיעית מתבססת רק על בריתות פוליטיות?

"לא. אחרי המלחמה עם ישראל ב־2006, ולמרות ההבטחות כי נשקו לא יופנה כלפי בית, התפנה נסראללה לחזק את מעמד הארגון בתוך לבנון. שיא התהליך היה ב־7 במאי 2008, כאשר חיזבאללה פתח במהומות דמים שהובילו להשתלטות על מערב הבירה. העילה הייתה החלטת הממשלה הלבנונית לאסור על חיזבאללה לנהל רשת תקשורת פרטית ברחבי המדינה בתמיכה איראנית. כתוצאה מכך, ב־21 במאי 2008, הממשלה הלבנונית וחיזבאללה חתמו על הסכם דוחה, שבו בין היתר סוכם כי שליש מהשרים בממשלת אחדות לאומית יהיו אנשי חיזבאללה. זה הקנה להם זכות וטו על הנעשה בלבנון".

כל המהלכים הללו הפכו את נסראללה לדמות החזקה בלבנון, ואחת הדמויות החשובות והמשפיעות במזרח התיכון כולו. העובדה כי הוא היה כריזמטי כמו שרק מעטים ממנהיגי העולם היו, רק הגבירה את האהדה לארגונו, או לכל הפחות את הפחד מפניו, הן בתוך לבנון והן בישראל. כך נאומו אחרי נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, למשל, הפך לאחד מסמלי המאבק השיעי נגד ישראל: "יש לה נשק גרעיני והכוח האווירי החזק ביותר באזור, אבל באמת שהיא חלשה יותר מקורי עכביש". נאום 'קורי העכביש' שימש את אויביה של ישראל לאורך השנים. כעין סגירת מעגל, הנאום הוזכר בפיו של נתניהו, בקבלת שבת עם המשלחת הישראלית שליוותה אותו לאו"ם: "האויבים שלנו חשבו שאנחנו קורי עכביש", אמר נתניהו, "איזה קורי עכביש? יש פה גידי פלדה, גם של רצון וגם של עוצמה".

נסראללה היה מוצלח בהרבה משני קודמיו בתפקיד מזכ"ל חיזבאללה. הוא דאג להידוק הקשרים עם איראן, אך לצד זאת גם להרחבת מקורות הכסף והנשק של הארגון, כך שהתלות במשטר האייתוללות תהיה משמעותית – אך לא מוחלטת. המהלך שהעצים את שיתוף הפעולה בין חיזבאללה למשטר באיראן היה מינויו של קאסם סולימאני, בשנת 1998, למפקד 'כוח קודס' האיראני. סולימאני נחשב לדמות המייצגת את רעיון "ייצוא המהפכה" של איראן, בשל חיזוק הקשרים עם מיליציות שיעיות בכל רחבי המזרח התיכון. סולימאני הגביר את הביקורים בלבנון, והייתה לו מערכת יחסים מקצועית ואישית קרובה עם רמטכ"ל חיזבאללה, עימאד מורניה, ועם המנהיג נסראללה.

"התמיכה העיקרית של חיזבאללה מגיעה מהמשטר האיראני, אך לא רק משם", מסביר בנעט. "לחיזבאללה יש מערכת שלמה של מימון, דרך עסקאות בין־לאומיות של סמים והלבנת כספים באירופה ובדרום אמריקה. בנוסף לסיוע האיראני, לאורך השנים נעזר חיזבאללה בקוריאה הצפונית לטובת חפירת 'ארץ המנהרות', שחלקן נהרסו בידי צה"ל במהלך 2018".

מסלול הידרדרות

אולם התמיכה בחיזבאללה החלה להתערער בשנים האחרונות, במיוחד בשנת 2019. הבסיס לכך היה מצבה הכלכלי הקשה של לבנון, שנבע בין היתר מאחיזתו של הארגון בכל עורקי החיים של המדינה. המצב תרם לבריחת המוחות מלבנון, בדגש על העדה הנוצרית, שבעבר הייתה הרוב במדינה, ולאורך השנים הפכה למיעוט.

בעקבות החלטת ממשלת סעד אל־חרירי ב־17 באוקטובר על הטלת מיסים חדשים, בין היתר על שירותי שיחות טלפון חינמיים ועל שימוש בווטסאפ, יצאו מאות אלפי לבנונים לרחובות. הם הפגינו נגד הממשלה, והאשימו אותה בגנבת משאבי המדינה לטובת רווח אישי.

"חיזבאללה מצא את עצמו במצב חדש", אומר בנעט. "אחרי שהקפיד להציג את עצמו כלוחם בשחיתות והמגן של המקופחים והעשוקים, הוא מצא את עצמו כחלק מהמערכת הלבנונית. יתרה מכך, במחאה זו התגברו אזרחי לבנון על רף הפחד, והעזו להפנות ביקורת כלפי חיזבאללה לגבי הבעיות שלבנון סובלת מהן".

אותו איבוד תמיכה הולך וגובר בציבור הלבנוני שימש אחד ההסברים של מערכת הביטחון הישראלית, לשאלה מדוע נסראללה שמר במלחמה הנוכחית על אש קטנה, ולא הצטרף באופן מלא למלחמה שפתח חמאס. מבחינתה של ישראל, מדובר בלא פחות מנס. למלחמה נכנס חיזבאללה כשבאמתחתו יותר מ־150 אלף טילים, רקטות, פצצות מרגמה וכטב"מים, אלפים מתוכם בעלי יכולות דיוק ויכולת הגעה לכל נקודה בישראל. בנוסף לכך כוח רדואן, יחידת הקומנדו של הארגון, יחד עם שאר הגדודים הלוחמים שלו, צברו ניסיון מלחמתי רחב היקף במסגרת מלחמת האזרחים הסורית, שבה נסראללה התגייס בפקודת איראן לשמור על משטרו של בשאר אסד. למרות כל היכולות הללו, חיזבאללה נשאר בעצימות נמוכה, ויתרה מזאת – הוא אף נמנע מלהצטרף למתקפה בשמחת תורה בפלישה משל עצמו, אף שגם הוא תכנן אחת כזאת.

במשך שנים ארוכות העריכו בישראל כי אין אפשרות אמיתית להשמיד את כוחו של חיזבאללה, וכי הוא מייצר מאזן אימה מול ישראל שמונע ממנה לפעול בחופשיות בגזרה ולהגן על עצמה. "ההתעצמות של חיזבאללה יצרה מאזן הרתעה מול ישראל", אומר יששכר, "כך שבמקום שנוכל לפעול בחופשיות בלבנון בכל רגע נתון, נסראללה הוא זה שכופה עלינו מאזן שיקולים אחר, שדורש התחשבות ביכולות של חיזבאללה. נסראללה רשם הצלחה כל כך משמעותית, עד כדי כך שאפילו ברצועת עזה לא פעלנו באופן חופשי בגלל הפחד ממנו. נסראללה הצליח לכפות עלינו את גישת איחוד הזירות".

ועם זאת, הוא לא נכנס בצורה מלאה למלחמה.

"נכון, אבל הוא כן ניהל מלחמה במשך כל השנה החולפת, כשהוא מצהיר שוב ושוב שהוא יעצור רק כשהאש בעזה תיגמר. חיזבאללה אמר לעצמו שהמלחמה הזאת היא הסיבה שלשמה הוא הוקם; הוא והאיראנים הרגישו שהתוכנית שלהם, שכל הזרועות האיראניות יסגרו על ישראל מכל הכיוונים במקביל, יוצאת אל הפועל".

אז מה השתנה בשבועיים האחרונים?

"הכול, מהקצה אל הקצה. הציר האיראני נמצא במבוכה קשה, הם פשוט לא יודעים מה לעשות. איראן יודעת שאם היא נכנסת למערכה ישירות – היא מסתכנת בעימות מול ישראל, והיא רואה בימים האחרונים מה המשמעות של עימות כזה מול כל היכולות שיש לנו. הנשק האסטרטגי של איראן, אותה מעטפת פרוקסי בהובלת חמאס וחיזבאללה, איבד נכסים משמעותיים מאוד".

עד כמה המהלך הישראלי האחרון, של מיטוט צמרת חיזבאללה, משפיע על קבלת ההחלטות האיראנית?

"בצורה ניכרת מאוד. ישראל הראתה כאן גאונות, יוזמה ויצירתיות, שמעוררות יראה וכבוד בעולם. מכאן ישראל צריכה להמשיך את העבודה עד סיומה, ולהוביל למצב שבו חיזבאללה בלבנון נכתש עד אפר. עד לפני כמה שבועות אף אחד לא האמין שזה אפשרי. אפילו אנחנו ב'ביטחוניסטים', שאמרנו כל הזמן שמלחמה מול חיזבאללה היא שאלה של זמן, ושצריכים להיערך אליה כך שהיא תתרחש בשנתיים הקרובות, לא חשבנו שמה שאנחנו רואים היום יוכל להתרחש, ושישראל תהיה על סף מיטוט מוחלט של הארגון שהטיל עליה אימה כל כך הרבה שנים".

דבר אחד ברור: חיזבאללה של סוף ספטמבר 2024 אינו אותו חיזבאללה שפתח את החודש. בשבועיים בלבד ישראל הצליחה לבצע את מה שבמשך ארבעים שנה היא לא ידעה לעשות. קצב האירועים של פירוק חיזבאללה מהיר כל כך, עד שנכון לכתיבת שורות אלו, אנו חוששים לכתוב על יורשו האפשרי של נסראללה – בשל הסבירות הבלתי מבוטלת שעד הגעת הגיליון לקוראים, גם הוא יצטרף לרשימת המחוסלים בידי ישראל. עם סופה של ה'תשפ"ד, העולם בכלל ומדינת ישראל בפרט הפכו למקום בטוח יותר, הגם שהמלאכה טרם הושלמה.