החיסול הבולט ביותר ואולי הנועז ביותר. איסמעיל הנייה
החיסול הבולט ביותר ואולי הנועז ביותר. איסמעיל הנייהצילום: Abed Rahim Khatib, Flash 90

חיסולו של חסן נסראללה בימים האחרונים הוא אולי אחד משיאי הסיכולים הממוקדים שבוצעו במהלך שנה של מלחמה, אבל ידוע שאנחנו נוטים לזכור בעיקר את האירועים האחרונים. צה"ל חזר בתחילת המלחמה להשתמש בכלי הנשק הזה, שבאופן יחסי הלך והתמעט השימוש בו עם השנים, למרות שהוכח שמדובר במהלך הרתעתי מן המעלה הראשונה.

בשנה האחרונה הפכו הסיכולים לכלי יומיומי כמעט בארסנל של צה"ל. החל מ־10 באוקטובר שבו חוסלו זכריא אבו־מועמר, בכיר הלשכה המדינית של חמאס ואחראי קשרי חוץ, וג'וואד אבו־שמאלה, שר הכלכלה של חמאס שהיה המוח הכלכלי מאחורי מימון ארגון הטרור, ועד עצם היום הזה חוסלו בדרכים שונות בכירים החל מהדרגים הגבוהים ביותר ועד לדרגי הפיקוד הזוטרים במטרה לפגוע אנושות בחמאס ובהמשך גם בחיזבאללה.

מחוסלי חמאס

החיסול הבולט ביותר ואולי הנועז ביותר בוצע בכלל על אדמת טהרן. על הכוונת היה ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, אחד מאנשי המפתח בארגון הטרור ששהה בבית הארחה של משמרות המהפכה באיראן לרגל השבעת נשיא המדינה החדש. ישראל מעולם לא לקחה אחריות על החיסול, אבל איראן וחמאס האשימו אותה וגם התקשורת הבין־לאומית ידעה לומר מי לדעתה ביצע את החיסול ללא ספקות.

ב־13 ביולי בוצע חיסול חשוב נוסף, לא רק בגלל האדם שחוסל אלא בגלל ההרתעה. בתקיפה אווירית בחאן יונס הופצץ מבנה שבו שהה מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס ששרד כמה ניסיונות חיסול ישראליים ונחשב למספר 2 בארגון ולאדריכל הטרור. לצידו חוסל גם מפקד חטיבת חאן יונס רפעת סלאמה. ישראל לא לקחה סיכונים, ורק שלושה שבועות אחרי חיסול דף ולאחר כמה אימותים יצאה הודעה רשמית על כך שדף כבר לא רלוונטי. חיסול הנייה, יש לציין, הגיע יממה לפני ההודעה הרשמית וכך ספג חמאס מכה מורלית קשה.

בחודש ינואר ביצעה ישראל חיסול ראשון במלחמה על אדמת לבנון כשאיש לא חשב על כמות החיסולים הגדולה שתגיע בהמשך במדינה. התקיפה בוצעה ברובע הדאחייה בביירות, והמחוסל היה סגן מנהיג חמאס סלאח אל־עארורי, ארכי־מחבל, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס והמוביל של חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בשנת 2014. חודשיים לאחר מכן חוסל רמטכ"ל חמאס מרואן עיסא, מספר 3 בארגון ואחד האנשים שאחראים יותר מכול לתכנון ויישום הטבח ב־7 באוקטובר.

אלה הם השמות המוכרים לנו ביותר מלבד יחיא סינוואר שטרם חוסל, לפחות באופן רשמי. אבל ידו הארוכה של צה"ל טיפלה גם באנשים שפחות מוכרים לציבור הישראלי אך מוכרים היטב למערכת הביטחון. כבר בימים הראשונים של המלחמה חוסלו ראש מועצת השורא של חמאס אוסמה אל־מזיני, וגם איימן נופל, ראש המודיעין הצבאי ומפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז רצועת עזה שהיה שותף לחטיפת גלעד שליט, וסגן ראש מחלקת המודיעין של חמאס שאדי בארוד. בהמשך חוסלו גם אחמד רנדור, מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה וממתכנני הטבח בעוטף עזה יחד עם סגנו וואל רג'ב.

מחוסלי חיזבאללה

בעוד ראשי החמאס חוסלו במשך חודשים ארוכים, בלבנון המצב שונה לחלוטין. אומנם היו טפטופים עוד לפני השבועות האחרונים, אבל בתוך כשבועיים וחצי, שהתחילו במתקפת הביפרים שתיזכר כאחד ממהלכי ההרתעה המדהימים ביותר לא רק של המלחמה הנוכחית אלא של העשורים האחרונים, הם הגיעו לשיא בחיסולו של מנהיג הארגון חסן נסראללה ברובע הדאחייה בביירות.

גם כאן קשה לזכור שהחיסולים בלבנון החלו כבר בחודש ינואר עם סיכולו של וויסאם אל־טוויל, מספר 3 דאז בזרוע הצבאית של חיזבאללה ומפקד כוח רדואן. חמישה חודשים אחר כך חוסל סמי טאלב עבדאללה, מפקד יחידת נאצר ואחד מאדריכלי הטרור העיקריים של חיזבאללה. בסוף חודש יולי חוסל פואד שוכר, יועצו הקרוב של נסראללה וראש פרויקט דיוק הטילים של הארגון. שוכר גם עמד מאחורי מתקפת הטילים נגד מג'דל שמס שהובילה למותם של 12 ילדים ונערים. החיסול הזה זכה לתגובות רבות גם בארצות הברית, שכן ב־23 באוקטובר 1983 ביצע שוכר תקיפה שתכנן נגד כוחות המרינס האמריקנים בביירות, שגרמה למותם של 241 חיילי הצבא האמריקני.

מתקפת הביפרים היא אולי שיא השיאים של ההרתעה הישראלית וראויה, כאמור, לאזכור של כבוד. ברגע אחד ב־17 בספטמבר ולמחרת ברגע נוסף התפוצצו אלפי מכשירי זימונית ומכשירי קשר של מחבלי חיזבאללה בלבנון ובסוריה. לפחות 60 מחבלים חוסלו ועוד כ־4,500 נפצעו, חלקם באורח קשה ואנוש. לפחות מחצית מהנפגעים יצאו ממעגל הטרור בעל כורחם לאחר שהמתקפה הפכה אותם לנכים לכל החיים כשהם משלמים על מעשי הטרור שלהם. אפילו חסן נסראללה עצמו נדהם והודה כי מדובר ב"מכה חסרת תקדים בהיסטוריה של ארגוננו".

וגם איראן בתמונה

נזכיר כי במהלך המלחמה חוסלו גם שני בכירים איראניים - רזא מוסאווי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה שהיה מקורב למפקד כוח קודס לשעבר קאסם סולימאני ומי שהיה אחראי להעברת נשק מאיראן לארגוני הטרור, חוסל בתקיפה ישראלית בדמשק. בהמשך חוסל מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון, רזא זאהידי, בתקיפה אווירית סמוך לשגרירות איראן בדמשק ויחד איתו עוד חמישה מנהיגים בדרגי ביניים ממשמרות המהפכה. איראן הגיבה בליל המתקפה האווירית שסוכלה באופן כמעט מוחלט.

בשורה התחתונה, דווקא מלחמת חרבות ברזל ומבצע חיצי צפון הזכירו לקובעי המדיניות בישראל ולדרג הצבאי שכדי ליצור הרתעה נכונה צריך לטפל נקודתית במובילי הטרור באופן שחיסולם יהיה מפתיע ורבים יחוסלו כך שיהיה קשה למלא את מקומם. עם חמאס, כאמור, זה לקח זמן רב. מהלך הבזק נגד חיזבאללה הוכיח שניתן לעשות זאת גם במהירות, באופן ממוקד מאוד עם פגיעה מינימלית במה שמוגדר "חפים מפשע", ובעיקר בתחכום ובתחבולה שחסרונם הורגש כל כך בתחילת המלחמה והם מקבלים משנה תוקף במערכה נגד חיזבאללה בלבנון.