1
אז איפה הייתם כשכוחותינו חיסלו את הצורר נסראללה ומתי זה נודע לכם?
אני עשיתי את השבת השמחה והמרוממת הזאת בגובה של למעלה מ־800 מטר מעל פני הים, בבית ההארחה ביישוב הר ברכה, יחד עם הצוות החינוכי ותלמידות השביעית והשמינית במקום העבודה של אשתי – אולפנת צביה רבבה. את בשורת החיסול לא למדתי ממודעות שתלו שכנים חילונים, שלא כל כך מצויים שם, אלא בדרך כשרה יותר. בעקבות החיסול הוכרזה כוננות בכל יישובי האזור, והיו עמנו אנשי ביטחון שנדרשו להישאר בהאזנה רצופה. בליל שבת נודע לנו שהבונקר הותקף ורוב הסיכויים שנסראללה חוסל. בשבת בבוקר התפרסם אישור רשמי.
וכך במהלך סעודת השבת קם ראש האולפנה ובישר את בשורת הישועה הגדולה לה זכינו בחסדי שמיים. תשואות, פסוקי הודיה וקריאות שמחה פרצו מכל עבר, והיה ברור שזה הזמן שבו אנו, מיעוט הגברים שהיינו שם, מתבקשים לפנות את האולם כדי שהבנות יוכלו לרקוד. יצאנו החוצה, בערך עשרה גברים שהקשר ביניהם הוא בעיקר מקום העבודה המשותף של נשותיהם, ובכל זאת הרגשנו צורך לחבור למעגל משותף של ריקודים בהובלת ראש האולפנה.
בדרך כלל אינני נוטה להתרגש בקלות, אבל הפעם במעגל הריקוד הזה הוצפתי עד דמעות ברגשות שמחה והודיה. אחרי כל המוראות והקשיים שעברנו השנה, הנה ריבונו של עולם מאיר לנו פניו בשבת האחרונה של השנה ונותן בידינו את הבולט והבוטה מבין שונאי ישראל, רוצח ההמונים ובעל הלשון הגדולה המחרפת ומגדפת את עם ישראל ואת מדינת ישראל וצבאה. כמו שנפל סיסרא בידי יעל וכמו שניתן גלית מחרף מערכות ישראל בידי דוד. וכך סבבנו במעגל ושרנו "הטוב כי לא כלו רחמיך", "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", וכמובן גם את שיר הנקמה "זכרני נא".
2
אגב, לפעמים אני קצת מתחרט על החלק שהיה לי בהפצת השיר הזה (שהלחין וביצע לראשונה דב שורין) בציבור הרחב, כששידרתי אותו שוב ושוב בערוץ 7 בימי הפיגועים הגדולים של האינתיפאדה השנייה. ולא משום שיש לי בעיה עם שיר נקמה. רגש נקמה שדוחף לפגוע ולכלות את המרצחים הרשעים, שונאי ישראל ואויבי אלוקי ישראל, הוא רגש חיובי. נכון שיש מי שמשתמשים ברגש הזה במקום הלא נכון, בדרכים בעייתיות וכלפי אנשים פחות נכונים. אבל בהקשר של נסראללה ודומיו הבעיה שלי היא הפוכה. התפילה לנקמה של שמשון נראית לי קטנה וחלשה מדיי כשמדובר בנקמת עם ישראל באויביו בדור הזה.
הנקמה של שמשון היא נקמה נואשת מעמדת חולשה של מי שכבר הובס ומבין שסופו קרב. התקווה היחידה שנותרה לו היא לבצע נקמת "תמות נפשי עם פלישתים", שתספיק כדי לנקום רק תמורת אחת משתי עיניו באמצעות אלפי אויבים פלישתים שיילכו אל מותם ביחד איתו. ברוך ה' אנחנו לא שם. אנחנו רוצים לנקום נקמה מלאה בחמאס וחיזבאללה, בח'ותים ובאיראנים, וכזאת שתביא את המוות רק על אויבינו. ואנו מתפללים ומבקשים מריבונו של עולם שיזכור ויחזק אותנו לא "אך הפעם הזאת" אלא עוד פעמים רבות. שיברך את חיילינו, ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. גדולים היו מעשיו של שמשון וגדולה נקמתו, אך אנו מבקשים ישועה גדולה יותר ונקמה גדולה יותר. לא נקמה של איש גיבור אחד אלא נקמה ציבורית ממלכתית. לא נקמה של "תמות נפשי עם פלשתים" אלא נקמה של ניצחון מלא על הפלישתים, כמו זה של דוד המלך: "ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם."
לכן תרמתי בשבת שעברה שיר נוסף למעגל הרוקדים, שיר שנלקח מפרשת השבוע הנוכחית, פרשת האזינו. המילים הן "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו ייקום, ונקם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו". המנגינה היא אותה מנגינה של "שיר האמונה" המפורסם של הרב קוק, הידוע גם במילותיו הראשונות "לעד חיה בלבבנו, האמונה הנאמנה". אגב, אומרים שאת הלבשת המנגינה על המילים משירת האזינו חידש הרב קוק עצמו, כשניגן אותן במנגינה זו בהקפות שמחת תורה בשנת תר"ץ, לאחר טבח תרפ"ט. אז אם גם אתם מתלבטים איך מתאימים את אופי ההקפות ליום השנה לטבח שמחת תורה, הרי לכם טיפ קטן.
3
ההצלחה הגדולה והמהירה של המתקפה המשולבת על האויב השיעי־לבנוני, ממתקפת הביפרים המופלאה ועד לחיסול השיטתי של הנהגת חיזבאללה ופגיעה באלפי מחבלים ובאמצעי לחימה בהיקף עצום, היא לא רק סיבה לשמחה והודיה. היא גם מייצרת מחויבות גמורה להתגבר על מכשולים והתנגדויות, להמשיך במאמץ המלחמתי ולהכות באויב עד לתבוסתו המוחלטת, ועד שתתאפשר בקרוב חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם בשלום ובבטחה. אסור להיכנע ללחצים ופיתויים מצד מי שמתיימרים להיות ידידינו, אבל לא חדלים מלהפריע לנו ולעמוד בדרכנו אל הניצחון.
ובעוד ידנו האחת שלוחה צפונה ומכה באגרוף קפוץ, היד השנייה השלוחה דרומה צריכה להמשיך ולהדק את לפיתת החנק סביב צווארו של חמאס, ארגון המרצחים הפלשתינאצי שרצח וטבח ושרף ואנס את מיטב בנינו ובנותינו ועדיין מחזיק בשבי למעלה ממאה חטופים. יש לפעול כדי להוציא בהקדם את חלוקת הסיוע ההומניטרי מידי חמאס, ובכך לשחרר את האוכלוסייה מהתלות בו, לקרב את קץ שלטונו ולהגביר את נכונותם של אזרחים עזתים לשיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי עם ישראל, שיביא סוף למלחמה ולסבלם של העזתים. אסור לדשדש במצב סטטי, יש ליזום ולתקוף ולא לתץתץ לאויב לנוח, להיערך ולהתארגן. הדעות שמביע גדעון סער בחודשים האחרונים נותנות תקווה שניסיונו הציבורי העשיר ושיקול דעתו המאוזן יתרמו לקבלת החלטות התקפיות נכונות בכל החזיתות.
4
לא מן הנמנע ששר הביטחון יואב גלנט הפך את עורו בחזרה, חדל מלחתור להסדרה מדינית בצפון והסכמי כניעה בדרום וחזר להיות תקיף ולוחמני, בעיקר כדי לעצור את הליכי הפיטורין שלו רגע לפני שיושלם המהלך של החלפתו בידי גדעון סער. התקשורת לא מרבה לעסוק בזה, כי יואב גלנט הפך לטפלון מאותרג מאז שגילה התנגדות לקידום הרפורמה המשפטית. רק כשמדובר בנתניהו חוזרת שוב ושוב הטענה שהוא מכפיף החלטות אסטרטגיות גורליות לשיקולים אישיים של הישרדות פוליטית. בשורה התחתונה, גם השינוי בגישתו של גלנט היה תרומתו היחידה של המהלך למינוי סער לשר הביטחון שנעצר בינתיים, הרי שהרווחנו בגדול.
ההחלטה של סער ומפלגתו להצטרף אל הממשלה גם ללא תיק הביטחון היא גילוי ראוי לשבח של אחריות לאומית. זה לא הזמן לחתור להפלת הממשלה ולמערכת בחירות רוויית מתח ושיסוי. למרות חלקו של נתניהו באחריות לאסון טבח 7 באוקטובר, אחריותו היא עקיפה ומשנית לאחריות הדרג הביטחוני המקצועי, שנכשל בתחומים רבים וגם לא טרח לערב את ראש הממשלה בקבלת ההחלטות באותו לילה גורלי. כשמביטים ימינה ושמאלה, אין כעת בנמצא טוען לכתר רלוונטי שיודע לנהל את המערכה הכול כך מורכבת הזאת על כל היבטיה טוב יותר מנתניהו.
הזמן להחליף ראש ממשלה יגיע כשהמלחמה תסתיים ושעת החירום תחלוף. כעת מה שצריך לעשות זה לחזק את האחדות הלאומית ואת היציבות השלטונית. לגדעון סער וזאב אלקין יש מה לתרום לגיוון וריענון החשיבה וקבלת החלטות נכונה בשולחן הממשלה והקבינט. גם אם הם פעלו בין השאר מתוך אינטרס פוליטי לאור מצבם העגום בסקרים, יש לברך כל מי שמסוגל לשים בצד משקעי שנאות אישיות ולעבוד ביחד למען אינטרסים לאומיים חיוניים.
לתגובות: eshilo777@gmail.com