ההצלחות המפעימות של צה"ל והסיכול הממוקד של נסראללה מפגישות את האדם המאמין במבט מורכב ולעיתים מבולבל סביב הפער בין מבט אנושי של בשר ודם המלא הערכה והערצה לצבא המאומן והמקצועי ולשולחיו לבין עיני המאמין המחפשים למצוא את ה' בכל צעד ושעל. האם זה הקבינט המדיני או האלמנט הרוחני?
לעזרתנו נחלץ קבינט ותיק וראשון מסוגו בספר הספרים – קבינט אותו מכנס אבשלום בנו של דוד המלך בספר שמואל. במרד אבשלום, אחרי שדוד בורח עם חייליו לכיוון מזרח, מתלבט אבשלום, המגיע לירושלים כיצד לפעול מול דוד אביו.
אחיתופל, היועץ האסטרטגי המפורסם (ומסתבר הצודק) מציע מתקפת פתע זריזה בפיקודו שתתפוס את דוד כבר בליל המנוסה, עייף ולא מוכן. הוא מציע לבצע פעולת קומנדו כירורגית שתפגע בדוד לבדו ובאופן טבעי תבריח את האנשים שאיתו. הקבינט בראשות אבשלום נוטה לקבל את עצתו ההגיונית של אחיתופל אך ליתר ביטחון מבקשים חוות דעת מקצועית אחרת – איפכא מסתברא. בשל כך הם קוראים ליועץ נוסף בשם חושַי הארְכִּי.
חושי, שנשלח כחפרפרת ע"י דוד, מציע כיוון אחר לקבינט "לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת". בטוב טעם הוא מסביר את הסכנה במתקפת הפתע מול דוד האמיץ והמנוסה, ומציע מתקפה סדורה, המנצלת את הסד"כ הגדול העומד לרשותו של המלך החדש אבשלום. חושַי ביודעין 'מוותר' על עיקרון ההפתעה לטובת תהליך סדור של גיוס והיערכות מתאימה לקרב.
הנביא מתאר את הקורה בחדר הדיונים האבשלומי - כאיש אחד עוזב הקבינט ואבשלום בראשו את עצתו של אחיתופל ובוחר ללכת אחר עצת חושי. ההמשך כבר ידוע – התקפת הפתע מתפספסת ואבשלום ואנשיו נופלים בפני דוד וחייליו המנוסים, שהספיקו להיערך מראש עם מודיעין מדויק ומהלכי קרב יצירתיים.
וכאן נשאלת שאלת מיליון הדולר - מדוע נטה הקבינט של אבשלום כאיש אחד אחרי עצת חושי? בפרט שעצת אחיתופל בימים אלו יקרה וחשובה כדבר ה' ממש (פרק טז, כג) ורגע לפני כניסתו של חושי היא התקבלה ע"י כל הנוכחים?
מבט פוליטי, צבאי או פסיכולוגי יחפש לענות על כך בתשובת אנושיות שונות. ייתכן וזאת הרטוריקה המרשימה של חושי על הטענות המנומקות ומפותלות אותן הציג. אולי התזמון המדויק שלו לחדר הדיונים שנתן לטענותיו הילה מנצחת. ובכלל, אולי יש משהו בטיעוניו אודות הסיכון בפעולת הפתע האחיתופלית?!
אבל הנביא בוחר לתת לנו מבט אחר לגמרי לסיפור הקבינט: "וה' צוה להפר את עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה". מדהים לקרוא מה שכתוב פה בפשט הכתובים – מאחורי השינוי בהחלטות הקבינט לא נמצאים שיקולים טקטיים ואסטרטגיים אלא מהלך אלוקי מתוכנן. השינוי הקבינטי הוא תוצר של מהלך רוחני היסטורי להחזרת דוד המלך לכס השילטון בירושלים.
אינני סבור שכוונת הכתוב לטעון שאין פה בסיפור המרתק שיקולים אסטרטגיים, פוליטיים וצבאיים. אני בטוח שיש. אולי אפילו כאלו שיכולים להילמד בבתי ספר לאסטרטגיה, פוליטיקה ולוחמה צבאית. אלא שהנביא מגלה לנו כי מבעד לחרכים האנושיים מסתתר מהלך אלוקי מתוכנן היטב. מהלך שיודע היטב את התזמון והדיוק הנכון ומצליח 'לנצל' את הסיטואציה האנושית לטובתו. הדינמיקה הקבינטית לעיתים איננה אלא תפאורה למהלכים מעולמות עליונים. מהלכים שמוצאים להם אחיזה בחולשות אנושיות ובסדקים טבעיים ההופכים את הקערה על פיה.
וכבימי אבשלום כך בזמן הזה, אין סתירה אמיתית בין העיניים האנושיות למבט האמוני. צריכים אנו למפקדים מנוסים, למנהיגים שקולים ולטייסים מאומנים חדים ומדויקים. אבל בל נשכח שכל אירוע בחיים בכלל ובמלחמה בפרט כולל אין ספור רכיבים לא ידועים. מרכיב האי ודאות הכאוטי בעיניים התנ"כיות אינו אלא המקום להופעתה של השגחה האלוקית המנווטת ומשפיעה על המציאות באופן סמוי.
מה שלעיתים בעיניים חילוניות נראה כניגוד וסתירה מתיישב היטב בליבו של האדם המאמין. אדם זה נטוע היטב באסטרטגיה, בפוליטיקה ובמהלכים אנושיים אבל יחד עם זאת הוא מכיר את מגבלותיו, ומודע ופועל גם במרחבים הרוחניים. הוא מצליח לשאת את הפרדוקס המובנה ולשלב מבט בשר ודם אנושי עם תפיסה אמונית עמוקה המובילה אותו בכל צעד ושעל.
והאמת, את הלימוד התנ"כי הזה חווינו השנה על בשרנו. לא קשה היה לזהות את הקשר בין הפירוד והכאב הרוחני לבין המכה הנוראית שחטפנו. בכאב גדול גילינו - שהכישלונות וההצלחות לא תמיד בשליטתנו