איתי רגב, שחזר אחרי 54 ימים משבי חמאס שיחזר בשיחה עם "ידיעות אחרונות" את הרגעים הקשים שחווה במהלך התקופה בה הוחזק בידי מחבלי ארגון הטרור בעזה.
הוא סיפר ששעות אחדות אחרי חטיפתו הוא היה בטוח שחייו עומדים להסתיים. לאחר שהופרד מאחותו מיה ומחברם עומר שם טוב הוא נלקח לניתוח שבוצע ללא הרדמה.
"שאלתי את הנהג, לאן הולכים? הוא שתק, יצא מהדלת וסגר. הייתי באוטו, היה חושך מוחלט, מסביב רגעי אימה בלתי פוסקים. הייתי בטוח שהבחור השני שם פצצה, הנהג יצא - ועכשיו הולכים לפוצץ אותי עם הרכב. לקחתי את החולצה שלי, שמתי על הראש, אמרתי 'שמע ישראל' בקול. ככה נשארתי דקה בפחד אימים, כשאני בחושך מוחלט עדיין, מחכה לפיצוץ. נפרדתי מהחיים", סיפר רגב.
על הבריחה מאתר מסיבת הנובה סיפר: "נסענו במשך שבע דקות ככה, על כביש 232. בדרך ראיתי גופות בכל מקום. אבא התקשר ולא עניתי לו. ידעתי שאם הוא שומע את היריות, הוא ישר יבוא לפה. מה שעוד הפחיד אותי היה ששמעתי צעקות מרחוק, יריות - ואז שקט. הבנתי בדיוק מה זה. אחרי כמה דקות מיה התקשרה לאבא, ואז הגיע הטנדר של מחבלים שחסם אותנו. היו שם בערך עשרה מחבלי חמאס שהתחילו לירות עלינו. מיה צעקה, 'אבא, ירו בי'. באותו רגע פרקו עלינו חמש מחסניות לדעתי. הרגשתי שריפה בתוך הרגל, והבנתי שירו בי. פגע בי כדור שחצה את שתי הרגליים באזור המפשעה, מרגל שמאל הוא עבר לרגל ימין. שמעתי עוד יריות, ראיתי את המחבלים, נתתי צרחה. אבא ענה למיה בדיוק כשאני צרחתי ואז גם ירו בה. המחבלים ירדו מהטנדר והתחילו ללכת לרכב שלנו, שנעצר מהיריות".
"אני אומר לעצמי, טוב, אלה הרגעים האחרונים שלי. הייתי בטוח שהם באים לוודא הריגה מקרוב. מחבל פתח את הדלת, שם על עומר את הנשק וביקש ממנו לצאת מהרכב. עומר יצא, אחריו אני יצאתי, מחבל אחד תפס אותי בחולצה מאחורה, גרר אותי ואז הגענו לטנדר שלהם. הוא נתן לי בעיטה משפילה בגב והפיל אותי אל הכביש. שכבתי על הבטן עם הידיים על הראש וקיללו אותי בערבית, נתנו לי בעיטות בגוף. מאחוריך לפחות שמונה גברים עם נשקים שאין לך סיכוי מולם. אחרי דקה אני ראיתי שלולית של דם שהתחילה להתרחב מהרגל שלי. התחלתי להילחץ. הבנתי שזו פציעה רצינית ושאיבדתי דם".
"הם התנהגו כמו חיות. כל אחד צרח, כל מחבל בתורו בא, הסתכל עלינו בעיניים וקילל אותנו מקרוב. קיבלתי סטירות לפנים, הרבה. למיה משכו בשיער באלימות והראו את הפרצוף שלה, התגאו בזה. היה איזה רגע שהמחבל שואל אותנו אם אנחנו אוהבים את ישראל, אנחנו אמרנו לו שלא, הוא הסתכל אליי קרוב בעיניים ואמר, 'כזב, שקרן', והעיף לי סטירה. תשעה מחבלים שם, עומר ואני שוכבים בטנדר, הם עדיין כל הזמן מקללים, יורקים" שיחזר רגב את רגעי האימה.
כשהובאו לעזה הורדו בדלי למנהרה. "במנהרה היו עשרה מחבלים שלא הפסיקו לצרוח ולשמוח ולעשות פרצופים מפחידים, לקלל. מה שראית בסרטון החטיפה של התצפיתניות? זה בדיוק הווייב. הצמידו לי אקדח לראש. שכבתי במנהרה, מיה שלושה מטר לצידי, עומר בפינה אחרת לגמרי, כפות. היה לי קשר עין עם מיה. ראיתי מסביבה חמישה מחבלים שמנסים לטפל לה ברגל, ושמעתי אותה צורחת. איתי היה מחבל אחד שהביא ערכת עזרה ראשונה והתחיל לחבוש לי את הרגל".