על מיזם העדויות 'עדות 710' , שליקט מעל 1,200 עדויות מאירועי השבעה באוקטובר, שוחחנו עם חוקרת השואה ד"ר רננה קידר, ממייסדי המיזם ומוביליו.
למיזם, היא מספרת, חברו אנשי מחקר, אנשי טיפול, אנשי בריאות הנפש ואחרים שמתעדים את הניצולים. "אנחנו לא גוף ממשלתי, פוליטי או אחר", היא מדגישה ואומרת כי כל תכלית המיזם היא להעניק לניצולים את הבמה להעלות את עדותם האישית מקורות יום השבעה באוקטובר, בין אם הם היו בנובה, בין אם בקיבוצים בישובים או בערים, "אנחנו שם בשבילם".
התפיסה הבסיסית העומדת מאחורי המיזם היא ההבנה שהקשבה היא תהליך מיטיב ומאפשר את עיבוד החוויה מחד ומאידך מאפשר לנו, כמי שלא היו שם באותן שעות, לדעת טוב יותר מה עבר עליהם אז. מאחר וכך "הם מקבלים את כל ההזדמנות לספר את מה שהם רוצים. אנחנו לא מנחים אותם מה לומר למעט שלוש שאלות שאנחנו מנחים את המראיינים לשאול. השאלה הראשונה היא איפה היית בשיבה באוקטובר, התשובה היא בדרך כלל בבתים או במסיבה, חגגו את החג, השאלה השנייה היא מה קרה בשבעה באוקטובר, הרבה פעמים זה מתחיל ב-6:29 או כמה דקות קודם לכן והשאלה השלישית היא איפה אתם היום, והתשובה לכך משתנה כי יש מי שנשאלו במועד סמוך לאירועים כשעוד היו מפונים, ויש מי שנשאלו חודשים אחר כך כשכבר התחילו לבנות את החיים שלהם מחדש".
העולה מכך הוא ש"עדויות היא דבר חי ומשתנה, עדויות נראות אחרת ממרחק של תקופה". לשאלתנו אם מתאפשר למי שהתראיין ימים לאחר הטבח לחזור ולהתראיין חודשים לאחר מכן במידה והוא חש צורך בכך, משיבה ד"ר קידר ואומרת כי היא עצמה הייתה שמחה לעשות זאת, אך כעת קיימת מגבלה, שכן השאיפה היא להגיע למקסימום עדים ועדויות, ומתוך כשבעים אלף מרואיינים פוטנציאליים הגיעו המראיינים לפי שעה ל-1200. בשלב זה היעד הוא להגיע לכמה שיותר עדים נוספים, ולשם כך היא מתראיינת ומרצה במקומות רבים בתקווה ליידע עדים שכאלה בהזדמנות שניתנת להם לספר.
קידר מציינת כי המיזם מוכר כבר כעת כמיזם לאומי ותקוותה היא שבעתיד ניתן יהיה לשוב לעדים שכבר העידו ולקבל מהם עדויות נוספות. "אנחנו בונים את העדות לטווח ארוך" אומרת ד"ר קידר ומספרת כי התכלית היא מעין תשתית מחקרית לחוקרי העתיד, כפי שהיא היום חוקרת שואה גם על בסיס עדויות שניתנו בעבר הרחוק. "אנחנו בונים ארכיון שיגיע גם לספריה הלאומית וישמש דורות של חוקרים בעתיד ויופץ בעולם. לכן אנחנו עובדים בסטנדרטים גבוהים ביותר של איכות ועם ריבוי הקולות הגדול ביותר".
האם גם עדויות של ילדים נכללות במיזם? "אנחנו לא מחפשים עדים באופן אקטיבי, לא ילדים ולא מבוגרים. מי שפונה אלינו אנחנו פותחים בפניו את הדלת ואת המצלמה. הרבה פעמים ההורים מביאים את הילדים שנמצאים איתם במלונות או בבית". עדות כשלעצמה מחייבת הסכמה מודעת כנדרש בחוק וכאשר מדובר בילדים נדרשת הסכמת ההורים בהיותם האפוטרופוס האחראי. קידר מספרת כי לאחר השלמת העיבוד של העדות היא מוצגת בפני המרואיין על מנת לקבל את אישורו לתוצר המוגמר שעולה בשמו, מהלך אתי שמובילי המיזם לקחו על עצמם על אף שאין בכך חובה כלשהי בחוק. במידה ומרואיין מבקש, גם אחרי תקופה, להסיר את עדותו היא מוסרת בו ביום.
על מנת להגיע עם העדויות לעולם מתורגמות העדויות בכיתוביות לאנגלית, לפי שעה. עד כה כמאה מהעדויות עברו הליך של תרגום שהולך ונמשך. בעתיד השאיפה היא לתרגם לעוד שש שפות בהן רוסית, ספרדית וערבית, מה ש"יאפשר לנו להרחיב את הנגשת החומרים שלנו כחלק מהמחויבות המחקרית".
עוד שאלנו את ד"ר קידר בהיותה כחוקרת שואה כיצד היא מקבלת את שאלת ההשוואה בין אירועי השבעה באוקטובר לשואה, שאלה שליוותה את כולנו לאורך השנה האחרונה, והיא משיבה כי כחוקרת שואה ופשעי זוועה המוניים היא למדה שאין מקום לסוגיית ההשוואה. "הסבל הוא נוראי ואני לא משווה בין סבל כאן לשם. זה אסון נוראי ברמה הלאומית ומה שמעניין אותי הוא לראות איך העדויות בזמן אמת, כשהנשים עדיין פליטים ועקורים מבתיהם. זה מה שיעניין אותי לחקור בעתיד. עדיין לא הגעתי לריחוק המחקרי כי אני עסוקה כעת במיזם, אבל בעתיד אלה השאלות שיעניינו אותי ולא אם האסון הזה גדול יותר או פחות מאסון אחר".