מרבית העוזבים הם עולים שלא תכננו להשתקע בישראל מלכתחילה. ישראל משקיעה משאבים עצומים באנשים המנצלים לרעה את חוק השבות. והפתרון: חובת השתקעות לפני קבלת אזרחות
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), המבוססים על פי שיטת חישוב חדשה למדידת עזיבה וחזרה, ישנו גידול במספר הישראלים שעזבו את ישראל בעשור האחרון. בשנת 2023, כ 55 אלף איש עזבו לטווח ארוך ולא חזרו לארץ ("יורדים"). נתון זה, כשלעצמו, אכן מעורר דאגה. אולם, כאשר בוחנים לעומק את נתוני הלמ"ס, מתגלה תמונה שונה מזו שהצטיירה בכותרות:
22.8 אלף (40%) מהעוזבים הם ישראלים מלידה. מתוכם חזרו ארצה 13.4 אלף. מאזן ההגירה, כלומר, ההפרש בין מספר העוזבים למספר החוזרים, הוא כ 9400 איש, מתוך אוכלוסייה של כ8 מיליון יהודים. זהו נתון מדאיג במיוחד לאור האיכות הגבוהה של חלק מהיורדים שתרומתם הכלכלית והמדעית לישראל קריטית. היה מצופה מהמנהיגות, בדגש על זו הכלכלית, שתפעל בנושא, אולם לצערנו הדבר אינו קורה.
ועם זאת, בכל הנוגע ל"מספרים הגדולים", אנו לא חוזים במפולת של יורדים-ישראלים אלא של עולים-מזדמנים. 32.5 אלף (60%) מהיורדים הם עולים ואנשים שלא נולדו בישראל. רובם עולים שעלו בחמש השנים האחרונות. שליש(!) מכלל היורדים, כ17 אלף, היגרו לישראל בשנת 2022 וכבר הספיקו לעזוב ולשהות בחו"ל ברוב שנת 2023.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עיבוד: ד"ר נתנאל פישר
נתונים אלה מצביעים על כך שהאתגר המרכזי אינו נטישה של ישראלים ותיקים, אלא עולים חדשים שעוזבים את ישראל בתוך זמן קצר. ואכן, גל העלייה הגדול מרוסיה בשנת 2022, שהתעורר בעקבות המלחמה עם אוקראינה, הוביל לכך שמספר ניכר מעולי רוסיה לא נשארו להשתקע בישראל. רוב עולים אלו אינם יהודים. נתון זה הוא "שהקפיץ" את מספר היורדים ב 2023.
כך אנו מוצאים את עצמנו במצב שבו ישראל משקיעה משאבים אדירים כדי להביא עולים, אך חלק גדול מהם מנצל את חוק השבות כדי לקבל אזרחות ישראלית ולעבור למדינות אחרות. על פי הערכות שמרניות, מדינת ישראל השקיעה לפחות כמאה מיליון ₪ על מענקים שניתנו לעולים שעזבו אותה. על כך יש להוסיף עוד שלל מענקים והטבות. בעידן של מלחמה וקיצוץ תקציבי, נראה שישנם אפיקים יעילים יותר לניצול תקציב המדינה.
הגורם המרכזי לירידה מהארץ אינו המצב הפנימי בישראל, אלא ניצול לרעה של חוק השבות. מסתבר שקל מידי להשיג אזרחות ישראלית. חוק השבות שנועד להבטיח מקלט ליהודים, מנוצל באופן לא הגון.
מה הפתרון? הדרך היעילה ביותר להתמודד עם התופעה היא לשנות את חוק השבות ולנתק בין שבות לאזרחות. האזרחות הישראלית תינתן רק לאחר תקופת שהייה רצופה בישראל בת שנתיים-שלש לפחות. תקופת זמן זו תשמש כ'תקופת מבחן' שבמהלכה עולים יוכלו להוכיח שבכוונתם להשתקע בארץ.
השינוי בחוק עשוי לעורר קשיים עבור חלק מיהדות התפוצות, אך מדובר בצעד הכרחי כדי להבטיח שישראל תמשיך לקלוט עולים שמבקשים להפוך לחלק מהחברה, ולא כאלו שמנצלים את המדינה כתחנת מעבר.
במדינה כמו ישראל, המתמודדת עם אתגרים רבים, חשוב לשמור על חברה מלוכדת. מחובתנו לשאוף שכל אזרח, ללא קשר למוצאו ולמחנה הפוליטי שלו, ירגיש שייכות ומחויבות לעתידנו המשותף. יחד עם זאת מחובתנו גם לוודא שהעולים המגיעים לכאן, רואים בישראל את ביתם ומוכנים להשתקע בה לאורך זמן.
הכותב הוא ראש החוג למדיניות ציבורית בשערי מדע ומשפט, מומחה לעלייה ולהגירה ולדת ולמדינה