על התורה ועל העבודה

"אני מתקומם נגד המילה שמאל. מאז ומעולם התקוממתי נגד ההגדרה הזאת. אם היית אומרת לרבין שהוא שמאל, הוא היה מתחלחל", מצהיר חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט מיד בתחילת הריאיון. "בכלל, הניסיון לתייג מחנות שלמים בכותרות רדיקליות ושטחיות הוא מאוס בעיניי. אני סולד מהמונח ביביסט באותה מידה שאני סולד מהמונח קפלניסט. איבדנו את היכולת להכיל מורכבויות".

הוא בן 71, מתגורר בקיבוץ זיקים, אב לשלוש בנות וסב לעשרה נכדים. גולדשמידט כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בשלוש כנסות בין השנים 2001-1992, ובהן כיהן גם כיושב ראש ועדת הכנסת, יושב ראש ועדת הכלכלה, יושב ראש ועדת הכספים ויושב ראש סיעת העבודה. לפני כחודשיים הוא כתב פוסט שטלטל את חבריו מהשמאל, ובו טען כי השמאל שונא את נתניהו יותר משהוא רוצה בחזרת החטופים, שאם לא כך כבר הייתה מוקמת ממשלת אחדות רחבה. מאז הוא לא מפסיק להתראיין בבמות תקשורתיות שונות, שבהן הוא מדבר על חשבון הנפש הפוליטי שהוא עושה ועל האכזבה מהמחנה שלו, שלדעתו נסחף אחר מיעוט רדיקלי וקולני.

"שיבחתי את האיפוק מול עזה"

את הקריירה הפוליטית שלו התחיל כיועץ המשפטי של התק"ם בשנות ה־80. "הייתי אז חבר קיבוץ גינוסר", הוא מספר, "והתחלתי לפעול במסגרת מפלגת העבודה, שאחד מראשיה היה יגאל אלון. בזכות עבודתי בתק"ם הכרתי המון חברי קיבוצים, וכיועץ משפטי הכנסתי לקיבוצים מסרים חדשים בנושא המשפטי ובנושא זכויות הפרט, ולכן בתוך הקיבוצים הייתה לי הרבה השפעה. הלכתי לפריימריז בתוך מפלגת העבודה במחוז הקיבוצים וניצחתי. נכנסתי למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה ומשם התקדמתי".

גולדשמיט כיהן כחבר כנסת ב־92' כשמפלגת העבודה זכתה בבחירות עם רבין, ובשנת 96' כשהעבודה הפסידה לליכוד. "ב־99' אהוד ברק ניצח ומונה להיות ראש ממשלה. זו הייתה הקדנציה שבאמצעה החלטתי לפרוש, בעיקר בגלל השקר הגדול שיש בפוליטיקה". כיום הוא עובד כעורך דין בשוק הפרטי ומשמש גם כיועץ לחברות בשליטת משפחת עופר כמו ICLוחברת צים.

בשנת 2015 עבר עם אשתו לקיבוץ זיקים שבעוטף עזה, סמוך לקיבוץ גברעם, שם מתגוררות שתיים מבנותיו. בתו הגדולה נועה חזרה בתשובה וחיה עם משפחתה ביישוב אור הגנוז.

איך הייתה שגרת החיים בעוטף עזה לפני 7 באוקטובר?

"בזכות כיפת ברזל היו מעט מאוד קורבנות משיגורי הטילים. כשהייתה אזעקת צבע אדום היינו נכנסים לממ"ד, מחכים כמה דקות ואז חוזרים לשגרה. אני חושב שהשלמנו עם זה כחלק בלתי נפרד מחיינו. אפילו שיבחתי את ביבי על כך שהוא מאופק בנוגע להתנהלות מול עזה, חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות וזה תאם את תפיסת העולם שלי. אני חושב שהיה קונצנזוס בכל המדינה בנוגע לרצועת עזה. אף אחד, חוץ מליברמן ובנט שביקשו מנתניהו להשלים את העבודה בצוק איתן, לא דחף לפירוק החמאס מנשקו. נתניהו סירב לעשות זאת בצוק איתן בגלל שלא היה קונצנזוס בנוגע לכך. הוא גם כתב על זה בספר שלו, ולדעתי הוא צדק. אנחנו עם שאוהב לחיות את הרגע, לבלות ולשמור על שגרת היומיום שלנו. רצינו להימנע ממלחמות ככל האפשר".

ב־7 באוקטובר גולדשמידט חשב שמדובר בעוד התקפת טילים רגילה בשגרה של העוטף. "נכנסנו לממ"ד וחיכינו, אבל ההתקפה הייתה בעצימות מטורפת והבנו שמדובר במשהו חריג מאוד".

מחבלי הנוח'בה לא הצליחו לחדור לקיבוץ זיקים, אבל בחוף זיקים ובבסיס הצבאי הסמוך לקיבוץ נרצחו כ־40 איש. "אל הקיבוץ עצמו הגיעה חוליה של חמאס בסוואנה שנלקחה ממחנה צה"ל וניסתה להיכנס, אבל כיתת הכוננות הצליחה לחסל חצי מהם ולהבריח את השאר".

ידעת על מה שקורה מסביבכם?

"לא ידעתי את זה בזמן אמת אלא אחרי שעות רבות, כי בסביבות שש וחצי בבוקר הכול הפסיק לעבוד בבית: האינטרנט, החשמל, המים. היינו מנותקים ולא ידענו כלום על מה שקורה בבארי ובכפר עזה, וגם לא בנתיב העשרה הצמוד אלינו".

לגולדשמידט, כאמור, יש שתי בנות בקיבוץ גברעם. הבת הצעירה היא העובדת הסוציאלית של קיבוץ כפר עזה. "היא דיברה עם חברי קיבוץ כפר עזה שהיו כלואים בממ"דים וחיפשו קשר עם העולם החיצון בכל דרך שהיא. הם זעקו לעזרה והיא ניסתה לעזור ככל שיכלה. כמובן שבשבילה זו טראומה כואבת. היא לא יכלה לעשות כלום כדי לסייע". בשלב מסוים הוא נזכר שאפשר לשמוע רדיו ברכב, ולמרות הסכנה יצא החוצה, שמע קצת רדיו והתחיל להבין את גודל האימה.

"בהמשך היום הגיעו אלינו מכיתת הכוננות ואמרו שאם יש לנו אפשרות להתפנות רצוי שנעשה זאת. נסענו לגברעם ואחר כך התפנינו לבית של קרובי משפחה בטבעון, שם שהינו עד חודש אפריל ואז שבנו לזיקים".

רק לא "רק לא ביבי"

"האמת המאוד קשה היא שאנחנו יותר שונאים את ביבי מאשר רוצים בטובת החטופים", כתב גולדשמידט בתחילת ספטמבר, לאחר רצח ששת החטופים במנהרה. הפוסט שבו טען שבשל שנאה אישית לנתניהו השמאל סירב לשבת עם הליכוד, וכעת נתניהו מחויב לבן גביר וסמוטריץ' ואינו יכול ללכת לעסקה, עורר הדים ציבוריים רבים.

מה הביא אותך לכתוב את הפוסט הזה?

"לפני שהתפרסמה הידיעה בדבר הירצחם של ששת החטופים במנהרה, הגיעה אליי השמועה על כך. כמובן שלא הפצתי אותה ואף הלכתי במוצאי שבת להתכנסות למען החטופים בצומת שדרות. אני במכוון לא קורא לזה הפגנה לשחרור החטופים, כי מדובר בהתכנסות מאופקת ולא פוליטית, שמתרכזת רק בחטופים ולא בקריאות להפלת הממשלה. כשהקריאו את כל שמות החטופים החיים, הקריאו גם את שמות ששת החטופים שידעתי שאינם בין החיים. הרגשתי מחנק בגרון ושאלתי את עצמי מה אנחנו יכולים עוד לעשות כדי לשחרר אותם".

התשובה מבחינתו הייתה לחזק את הממשלה: "אמרתי לעצמי שישנה טענה שביבי לא מקדם עסקה כי ממשלתו תלויה בבן גביר ובסמוטריץ' שמתנגדים לעסקה. חשבתי שאם אכן יש טענה כזאת, ואם השמאל אכן רוצה לעשות הכול כדי שהחטופים ישוחררו, הכי הגיוני יהיה לומר לנתניהו שעד הבחירות הבאות השמאל לא ינסה להפיל את הממשלה. יתרה מכך, אנחנו צריכים להיות מוכנים להיכנס לממשלה כדי לנטרל את החשש של ביבי מכך שהוא לא ישרוד פוליטית. חשבתי שיש למחנה השמאל־מרכז כלי שיסייע לשחרר את החטופים".

ההנחה שלך שבגלל בן גביר וסמוטריץ' אין עסקה היא הנחה שאפשר להפריך.

"אולי", הוא אומר, "אבל אנחנו מחויבים לעשות את ההשתדלות שלנו. גם אם בסוף חס ושלום זה לא יצליח, הציבור בישראל ידע שכולם עשו את כל מה שאפשר כדי שזה יקרה. אם חיים כל הזמן בהרגשה שמדובר בשיקול פוליטי שמונע עסקת חטופים, אפשר להתפוצץ מתסכול, כי תינוק בן שנה וחצי נמצא בשבי החמאס! איך אנחנו יכולים לחיות עם הדבר הזה?"

מה היו התגובות שקיבלת ממחנה השמאל?

"חטפתי על זה חזק", הוא מודה. "למשל, אצל רביב דרוקר בערוץ 13 גמרו אותי. הם טענו שם שיאיר לפיד הציע לנתניהו תמיכה, אבל זה לא נכון. לפיד לא אמר לו שהוא לא ייקח אותו לבחירות והתנה את כניסתו לממשלה בהוצאת בן גביר וסמוטריץ'. זו לא ההשתדלות שעליה דיברתי. שמעון פרס אמר פעם משפט שאימצתי: אם אתה רוצה לעשות חביתה אתה צריך לשבור ביצים. אתה לא יכול גם להשאיר את הביצה שלמה וגם שתהיה לך חביתה".

לדעתו, השמאל מבין שלא יוכל יותר לעלות לשלטון בדרך דמוקרטית, ולכן מחפש כל הזדמנות כדי לסלק את נתניהו, שמהווה בעיניו את המחסום העיקרי בדרך לשלטון. "ההידרדרות שלנו התחילה מכך שעמדנו על זה שביבי יעמוד לדין מיד. נהיינו 'רק לא ביבי' ולא קיבלנו את העובדה שהוא יועמד לדין אחרי שהוא יסיים את הקדנציה. בעיניי זה היה אינסטינקט של over kill, ואז כשהימין עלה לשלטון לא יכולנו להצטרף לממשלה כי אמרנו 'רק לא ביבי'".

גולדשמידט מתייחס גם לסוגיות בוערות נוספות על סדר היום הפוליטי והציבורי, אבל מקפיד להישאר ענייני ולא עושה הנחות לשני צידי המתרס. כך למשל בנושא הרפורמה המשפטית: "התנגדתי נמרצות והתבטאתי בחמת זעם נגד הרפורמה המשפטית כי חשבתי שהורגים את ציפור הנפש שלי. גם אני חושב שצריך רפורמה במערכת המשפט, אבל הדרך שבה זה נעשה הייתה מאוד בעייתית". יחד עם זאת, הוא גם מבקר חריף של ההפרעה לתפילות יום כיפור בכיכר דיזינגוף. "ביום כיפור שעבר פרסמתי פוסט מזועזע על הטמטום ועל העוול הבלתי נתפס בדבר פיצוץ תפילות יום כיפור בתל אביב. אני גדלתי בתל אביב, ומעולם לא הייתה כזאת רדיפת דת בתל אביב כמו שיש היום. היהודיות שלי הייתה נוכחת כל הזמן. תמיד צמתי ביום כיפור, הלכתי לתפילת נעילה, אני אוהב ללמוד גמרא ואוהב את הדת. בילדותי רוב האנשים שהכרתי הצביעו מפא"י, אבל הלכו לבית הכנסת וכיבדו מאוד את המועדים היהודיים. מפלגת העבודה אף פעם לא הייתה אנטי־דת ותמיד היו בה גם הרבה דתיים". הוא סבור שרוח הפרוגרס הנושבת מארצות הברית ואירופה היא זו שמביאה את הניכור ליהדות. "יש משהו בפרוגרס שמרחיק אותנו מערכים יסודיים כמו אחדות ויהדות. מישהו אמר לי לאחרונה דבר מעניין: הוא טען שאנחנו, בשמאל, לא יכולים להשלים עם זה שיש יהודים שגאים ביהדותם".

מדוע?

"כי אנחנו לא כאלה. אנחנו רוצים להיות יותר אוניברסליים, לתמוך יותר בזכויות אדם. באופן אישי אני לא מבין למה אי אפשר לשלב את הגאווה של להיות יהודי עם הדאגה לזכויות אדם, הרי אין בכך שום סתירה".

סנטימנט של חיבור וחיבוק

התגובות שהוא מקבל מחלק ממחנה השמאל הן קשות, אבל מנגד הוא מקבל גם כמות אדירה של תגובות חיוביות ובקשות לדון על הדברים. "החוויה שאני עובר היא מטורפת", הוא אומר. "לא העליתי בדעתי שהדברים יעוררו כזה הד ציבורי. אני מקבל כמות אדירה של תגובות, ולא טוקבקים קצרים אלא תזות שלמות. אני משתדל לענות לכל אחד אבל לא עומד בקצב. אני רואה בכל הדבר הזה תשוקה מדהימה לאחדות. כשהתראיינתי בתוכנית 'הפטריוטים' ואמרתי שצריך אחדות, מיד רעמו מחיאות הכפיים של הקהל".

גם השמאל רוצה אחדות?

"הימין יותר רוצה אחדות. השמאל הרבה פחות", הוא מודה בכנות. "גם זו בעיניי תוצאה של רוח הפרוגרס והרתיעה שלנו מאנשים שמחצינים את יהדותם וגאים בה".

יש בשמאל הרדיקלי אנשים שבשבילם הימין והמתנחלים הם האויב.

"אני לא מבין את זה", הוא אומר. "השמאל הציוני כבר מזמן אימץ את התפיסה שכל גוש ההתנחלויות המרכזי ביהודה ושומרון יישאר אצלנו, בכל הסכם שהוא. נכון שיש לנו בעיה עם ההתנחלויות המבודדות, עם נוער הגבעות וכו'. לי באופן אישי יש בעיה קשה מאוד עם העלייה של בן גביר להר הבית ועם עוד פרובוקציות שהוא עושה. אני פוחד שהעולם המוסלמי יתפוצץ עלינו בגלל זה. יש מיליארד מוסלמים בעולם, ואסור לנו לקומם עלינו את כולם בגלל הר הבית. אבל אני יכול להתנגד להתנהגות הפרובוקטיבית הזאת, וגם להבין את אותה בחורה שדיברה איתי לא מזמן וסיפרה לי שהיא גרה באריאל ופוחדת לנסוע בכבישים בגלל הטרור. למה אני לא יכול להזדהות איתה?!" הוא תוהה. "הרי אני נמצא באותו מצב! הסנטימנט שלנו צריך להיות סנטימנט של חיבור וחיבוק. אני לא חייב להסכים עם כל מה שבן גביר וסמוטריץ' עושים, אבל אני יכול להאמין שהם רוצים טוב כמו שאני רוצה טוב, רק שהדרכים שלנו חלוקות".

הוא רוצה מאוד בממשלת אחדות ומאמין ביכולתה של ממשלה כזאת להרגיע את המחלוקות: "כל מי שהפך להיות רק לא ביבי כבר ישב איתו בעבר בממשלה, כולל אהוד ברק, והם גם כיהנו בתפקידים הכי מרכזיים: לפיד היה שר האוצר, ליברמן שר הביטחון, ברק היה שר הביטחון. ככל שאני קורא יותר תגובות אני מבין יותר ויותר כמה אנשים משתוקקים לשיח המאחד, כולל חלקים גדולים בשמאל הישראלי".

אז מדוע אין אחדות?

"בין היתר כי כרגע השמאל מפולג לכמה מפלגות, וכל אחד רוצה להיות הבכיר והמוביל. הם עושים גם את החשבון של הבייס, אבל בעיניי הם טועים, כי גם אם יהיו כמה פרוגרסיביים שלא יאהבו את הדיבור המאחד, מבחינת הציבור הרחב זה רק יוסיף להם תמיכה". לדעתו רבין זכה בבחירות ב־92' מכיוון שלא השמיץ את יריביו אלא ניתח את המצב בצורה אובייקטיבית. "הרבה מצביעי ליכוד הצביעו לו כי הוא נתפס כאדם שלא עושה פוליטיקה".

היה לו את נאום הפרופלורים בנוגע למתנחלים.

"זה היה אחרי שהוא נבחר", הוא אומר. "רבין היה משימתי מאוד. בהתחלה הוא לא רצה את אוסלו, אבל אחרי שהוא עשה את זה הוא הלך עם זה עד הסוף. אני לא יודע מה רבין היה אומר אם הוא לא היה נרצח, כמו שאני לא יודע מה אריק שרון היה אומר על ההתנתקות אם הוא לא היה נכנס למצב של חוסר הכרה והיה רואה את כל מה שקרה אחר כך".

תמכת בתוכנית ההתנתקות?

"לא הייתי אז חבר כנסת, אבל בהחלט חשבתי שזה צעד נכון. יחד עם זאת, אמרתי לחברים קרובים שאני מאוד לא מרוצה מחוסר האמפתיה שהפגנו כלפי אלה שפונו. גם אם אין ברירה וצריך לפנות, מדובר באנשים שזה הבית שלהם. צריך להיות איתם ולחבק אותם, גם אם הם יקללו אותך ויירקו עליך. זה התפקיד שלנו: כשאדם נמצא במצוקה, צריך להבין אותו ולתת לו הרגשה שאכפת לך ממנו. לא נתנו להם את החיבוק הזה, גם הליכודניקים לא נתנו אותו. הם היו לבד וזה דבר שמאוד הפריע לי".

אתה עדיין חושב שההתנתקות הייתה צעד נכון?

"אני חושב שגוש קטיף לא היה צריך להיות מובלעת של התיישבות, ואני חושב שזה לא נכון גם היום. אומנם הצבא שלנו צריך להיות שם תקופה ארוכה, כי אם נצא כל הטרור יחזור, אבל אני לא חושב שצריך להתיישב שם. ישראל צריכה לנהל את ענייני הביטחון בעזה, אבל לא את הביוב והארנונה".

"אהוד ברק – סוכן כאוס"

גולדשמידט מייחל שהשמאל הישראלי יחזור לערכים של אחדות, יהדות והתיישבות. "הגעתי למסקנה שהבחירות במדינת ישראל צריכות להיות על מי יהיה ראש ממשלת האחדות, כי תמיד צריכה להיות כאן ממשלת אחדות, עד בואו של המשיח. אי אפשר לנהל את המדינה בצורה אחרת. בעיניי, מי שיוכל להקים קואליציה צרה הוא זה שיעמוד בראש ממשלת האחדות וכל השאר יצטרפו. יש לכך תמיכה ציבורית רחבה. אנחנו לא יכולים להמשיך להגיד 'רק לא ביבי', כי כשאני אומר 'רק לא ביבי' אני פוסל את כל מי שרוצה אותו כראש ממשלה ואת זה צריך להוריד מהפרק".

גם איתמר בן גביר לגיטימי בעיניך?

"מי שואל אותי?" הוא תוהה. "אני יכול לשנוא את הפרובוקציות שלו, אבל בממשלת אחדות כל המפלגות הציוניות יושבות יחד".

כשהכניסו את רע"מ לממשלה היית בעד?

"כן, בגלל האישיות של המנהיג שלהם. אני חושב שהוא אדם מאוד מיוחד, אבל אני לא יודע אם בממשלת אחדות צריכה להיות מפלגה ערבית. אני רוצה לפתור בעיות קודמות ושכל המפלגות הציוניות ישבו יחד בממשלה". מלבד אחדות הוא מדבר על עוד שני עקרונות שבעיניו השמאל חייב לאמץ: "צריך לחזור לערכים יהודיים. אני רוצה שכל מנהיגי השמאל יגנו את עיריית תל אביב על שהיא לא מאפשרת קיום של תפילות ביום כיפור בכיכר דיזנגוף. לא ייתכן שיהודי יצטרך לפנות לבית המשפט כדי שיאשרו לו לקיים תפילה! תל אביב היא העיר הכי ליברלית בעולם, ואתם מפחדים מהדתה?"

העיקרון השלישי שהוא מונה הוא הצורך לאמץ בחזרה את ערך ההתיישבות, כולל זו שביהודה ושומרון: "אנחנו היינו אדריכלי ההתיישבות בבקעת הירדן! כשלוינגר רצה להקים את קריית ארבע למי הוא פנה? ליגאל אלון! הקשר המשולש של מפלגת העבודה היה התיישבות בבקעת הירדן, התיישבות בגוש עציון ושמירה על ירושלים מאוחדת. נכון שההתיישבות בהר לא הייתה באג'נדה שלנו, אבל קיבלנו את זה אחרי שזה כבר קם ונהיה". הוא מבקש להתחבר מחדש גם למתיישבים ותובע מהשמאל להפסיק להתנכר אליהם: "מי שגר באריאל ובעפרה הוא שלי בדיוק כמו מי שגר במנרה. צריך להחזיר את האתוס של ההתיישבות למנהיגות של האופוזיציה, ואם נעשה את זה יכול להיות שדברים ישתנו לטובה מבחינת המחנה".

לאחרונה צילמת סרטון שבו אתה פונה באופן אישי לאהוד ברק ומבקר אותו. גם הסרטון הזה הפך לוויראלי. מדוע פנית דווקא אליו?

"אהוד ברק הוא איש מפלג", הוא אומר. "אני לא יודע למה הוא עושה את זה. יכול להיות שהוא חושב שביבי הוא האסון הכי גדול למדינת ישראל ושצריך לעשות הכול כדי להפיל אותו, אבל הוא ראש ממשלה לשעבר, וכשהוא מדבר מצטטים אותו בכל העולם. יש לך סטטוס של ראש ממשלה לשעבר, אתה מקבל מאבטחים, טייטל וכבוד, תקבל על עצמך גם את החובות שבזה ותהיה מאופק! המסרים המפלגים שברק מעביר גורמים נזק גדול למדינת ישראל".

בסרטון הוא מבקר את הקריאה של ברק למרי אזרחי: "מה זה המרי האזרחי שהוא דיבר עליו? זה דבר שאין שום סיכוי שהוא יקרה! אני נותן לו את הקרדיט שהוא יודע שאין לזה שום סיכוי, ולכן אני לא מבין למה הוא אומר את זה. הוא עושה נזק מטורף דווקא לשמאל כי הוא סוכן כאוס". בסרטון ההוא גולדשמידט טוען כלפי ברק שהוא ריסק את השמאל הישראלי: "כשהוא נבחר ב־99' היה לו אמון עצום בציבור. הוא הביס את ביבי בנוקאאוט אבל לקח לו שנה וחצי לרסק אותנו. הוא ניסה לרדת מהגולן, וכשזה לא הצליח לו הוא הלך לקמפ דיוויד עם ערפאת. ואז התחילה האינתיפאדה השנייה, שהייתה גרועה בהרבה מהראשונה, כי במקום מקלות ואבנים היא כללה ירי ופיצוץ של אוטובוסים. בשנה וחצי הוא בזבז את כל הקרדיט שהיה לו וריסק את מפלגת העבודה".

פרוגרסיבי שדומע ב"כל נדרי"

גולדשמידט מתראיין הרבה בכלי תקשורת ימניים ודתיים, וכאמור הופיע לאחרונה בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14. "במחנה השמאל אמרו לי: איך אתה לא מתבייש להופיע בערוץ 14?" הוא צוחק. "כביכול הם אומרים: מילא הדעות שלך, מילא שאתה לא 'רק לא ביבי' ושאתה חושב שהשמאל עשה טעויות. על כל זה נסלח לך, אבל ללכת לערוץ 14? מבחינת השמאל זה כמו צלם בהיכל! מה, אלה לא בני אדם? מה קרה לכם?"

הוא לא נענה לכל פנייה שהוא מקבל מאמצעי התקשורת, אבל לכל פניה מכלי תקשורת דתי הוא נעתר. "אני מסכים מיד לכל פנייה מהציבור הדתי: הייתי כבר ברדיו קול חי, בכאן מורשת, בעיתון משפחה ועכשיו בבשבע. כשהייתי בכנסת הגשתי יחד עם יעל דיין הצעות חוק משותפות הנוגעות לזכויות להט"ב. במצעד הגאווה הראשון הצטרפתי כאות סולידריות. הלכנו המון לטובת מיעוטים ואלה דברים שאני מניח שאת לא מאוד אוהבת", הוא מחייך, "אבל זה לא אומר שאם אתה הולך למקומות האלה, אתה צריך לנטוש את הערכים הבסיסיים של היהדות. האדם הוא יצור תבוני ומורכב והוא יכול להכיל ניגודים. אני יכול להיות גם פרוגרסיבי במובן של זכויות אדם ואזרח, וגם יהודי כמו שסבא שלי היה פעם בעיירה ולהזיל דמעה כשאני שומע את 'כל נדרי'".

הוא מספר סיפור שימחיש את דבריו: "סבתא שלי, זיכרונה לברכה, התגוררה בערוב ימיה בבית אבות. היא נפטרה בשיבה טובה ובמיתת נשיקה. השכנה שלה לחדר סיפרה שבלילה שבו היא נפטרה, היא שמעה אותה באמצע הלילה אומרת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". היא לא הייתה דתייה, אבל היהדות הייתה בקישקע שלה וזה יצא החוצה ברגע שהיא החזירה את נשמתה. אפילו עכשיו, כשאני מדבר על זה, אני מתרגש", הוא מסכם בעיניים לחות.