התחלה// לפני 55 שנים, בקיבוץ טירת צבי. שלישית מתוך שמונה ילדים. "סבא וסבתא היו ממייסדי הקיבוץ".
אבא// גדליה גינזבורג, בן 82. "אבא גדל בקיבוץ ועבד בפלחה. אחר כך נשלח ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית והיה המורה המיתולוגי לביולוגיה בבית הספר האזורי בשדה אליהו. עד היום הוא מחובר לגאונות שבבריאה האלוקית. במשך השנים אבא היה איש חינוך, ואז בחר להיות אינסטלטור. אבא חי את התורה, אוהב את הקדוש ברוך הוא. חי חיים של פשטות, אבל בעומק רוחני".
אמא// אלישבע, בת 80. ילידת קיבוץ טירת צבי. "לאורך השנים הייתה בעיקר אמא במשרה מלאה והתמסרה לגידול שלנו. נושא המשפחה מאוד בדמה. אישה טובת לב, תמיד עם אוזן קשבת לזולת. כולה נתינה".
הנני// "זכיתי בהורים אידיאליסטים. המוטו שלהם: איפה שצריך אותנו, שם אנחנו נהיה. צריך להקים יישוב בגוש עציון? הם שם. הם היו ממייסדי אלון שבות, יצאו לשליחות מטעם בני עקיבא בארצות הברית, עברו לימית למאבק בנסיגה. מהם למדתי מה זה לחיות חיי שליחות".
שליחות// בכיתה ג' טסה עם משפחתה לשליחות של שנתיים מטעם בני עקיבא באוהיו שבארצות הברית. "הגעתי לבית ספר חדש, עם חברות חדשות ושפה חדשה, אבל למרות האתגרים זו הייתה חוויה מעצימה בשבילי. רכשתי שפה, וגם הגודל והשפע שנחשפתי אליהם לראשונה בחיי הדהימו אותי".
המאבק נגד הנסיגה// בקיץ שבין כיתה ו' לז' עברה משפחתה לימית במסגרת המאבק נגד הנסיגה מסיני. "ההורים שלי באו לימית עם גרעין של כמה משפחות. למדתי בכיתה ז' בבית ספר חילוני בגלל שלא הייתה חטיבה דתית, ולרגע לא הרגשתי זרה או שונה. בדיעבד גדלתי מזה. שם למדתי לא לחשוש להיפגש ולהכיר אנשים שונים ממני".
צלקות// "גרנו בימית בערך שנה עד ליום הגירוש. הגירוש הוא טראומה בשבילי עד היום. נשארו לי צלקות מהפינוי, מההתבצרות שלנו בתוך הבית, מלראות שמורידים את אחותי בכלוב מהגג, לראות את אבא מדבר עם החיילים בדשא לפני שגירשו אותנו, אלה זיכרונות לא קלים בשבילי".
לצבא// מימית שבה המשפחה לביתה שבאלון שבות. בתיכון למדה בעמליה, ואחריו התגייסה לצבא. "אבא שלי רצה שכל הבנות שלו ישרתו בצבא, כיבדתי אותו אבל היה לי חשוב לקבל אישור של רב לגיוס. אז פניתי לרב דרוקמן, שנתן לי היתר מיוחד. בשירות הייתי מש"קית הוראה. אחרי זה יצאתי לקצונה והשתחררתי כמפקדת קורס מש"קיות הוראה. עבדתי בפרויקט נערי רפול, והמפגש עם הצעירים הללו, שמקבלים הזדמנות לפתוח פרק חדש בחייהם, היה לי מאוד חזק". בעקבות זאת בחרה ללמוד באוניברסיטת בר אילן לימודי ארץ ישראל וקרימינולוגיה. "רציתי לעבוד עם נוער בסיכון. רציתי לעזור לחבר'ה האלה גם דרך חיבור ואהבה לארץ ולהיסטוריה שלנו".
מכירים// בשנות ה־90 התרחשה העלייה הגדולה של יהודים מברית המועצות, ובאותו קיץ ריכזה סמינר לעולות מטעם תנועת אל־עמי. שם הכירה את מי שלימים יהיה בעלה, ישראל זעירא, שבאותה תקופה שימש כעוזרו הפרלמנטרי של חבר הכנסת דאז חנן פורת ז"ל, ובמקביל ריכז סמינר לעולים, "ככה בעצם הכרנו".
החצי השני// ישראל זעירא, יזם נדל"ן, מייסד ומנכ"ל חברת הבנייה 'באמונה', מייסד וראש תנועת 'ראש יהודי' וערוץ התקשורת TOV ואיש ציבור. "ישראל הוא מנהיג אמיתי שצופה קדימה. איש עם חזון מטורף. הוא חולם חלומות וגם מגשים אותם".
הנחת// שמונה. הבכור אריאל בן 30, נשוי לאביטל ואב לשניים; יהונתן, בן 29; עמיחי בן 27; רעות נשואה לנחום, בת 24; בניה בן 23, נשוי לדבורה; אמונה בת 20; אלקנה בן 17 ויאיר בן 15. "הם מפעל החיים שלי. לפני הכול אני אמא. משמח וממלא אותי לראות אותם גדלים, אוהבים ומגובשים. ישראל והילדים הם העוגן שלי".
מעלה חבר// באסרו חג שבועות 1993 קבעו את ביתם כזוג צעיר ביישוב מעלה חבר שבהר חברון. "הגענו דווקא לשם כי היה צריך. זה היה יישוב עם אתגרים ביטחוניים וחברתיים. לאורך השנים עברנו הרבה אירועים ביטחוניים, פיגועים ושנים של התמודדויות לא פשוטות, אבל גם חיים שמחים, מלאים וערכיים עם קהילה מיוחדת". בשנים ההן שימשה מדריכת טיולים לתיירים. "יש לי את האנגלית והכרתי לתיירים את חברון ואת האזור".
להתחבר// בעקבות מסע הסברה שהוביל בעלה להעמקת הקשר בין חברון לעם ישראל - שנעשה לאחר הסכמי אוסלו תחת הסיסמה "חברון מאז ולתמיד" - התחדדה אצלו ההבנה כי יש להעביר את מרכז הכובד להעמקת הזהות למרכז הארץ. כך הקים את 'ראש יהודי' בתל אביב. "הוא אמר: 'את תראי, יום אחד יהיה כאן בית כנסת מלא'. זה היה לפני 25 שנה, והוא צדק ובענק. הוא זיהה את הצימאון האדיר ללמוד ולהכיר, והבין כבר אז שצריך להגיע לעם ישראל".
המעבר// כל השנים הקדישה המשפחה מזמנה ומרצה ל'ראש יהודי', אבל ההחלטה לעבור לתל אביב החלה להתגבש אצלה לפני כשמונה שנים, כאשר בנסיעה לביתם שבמעלה חבר נורה לכיוון רכבם צרור יריות ובאורח נס לא פגע בהם. "זה מאוד טלטל אותנו. הרגשנו שקיבלנו את החיים במתנה. באותם רגעים אתה מבין שהשליחות שלך בעולם כנראה עוד לא הסתיימה. סוג של תובנה שהחיים קצרים, יש לך ברוך ה' כוחות - אז יאללה". וכך נרתמה המשפחה למשימה הבאה שלה: תל אביב.
תל אביב// בעוד כשבועיים ימלאו שבע שנים למעבר של המשפחה לתל אביב. "לעבור עם שמונה ילדים למרכז תל אביב, לעזוב את מפעל חיינו ביישוב, את החברים ואת הבית המרווח והנעים, והבחירה שלנו כמשפחה בשליחות הזאת – זה היה לכולנו שינוי גדול, ואני חושבת שזו הייחודיות שלנו".
כאן זה בית // בכל שבת מתארחים בביתה עשרות חברים מקהילת 'ראש יהודי'. "שבת זה היום הכי ממלא ומשרה כוח. אומנם אנחנו עובדים עליו מאוד קשה לפני ואחרי, אבל שבת היא לב העניין. אנחנו מארחים כל ערב שבת בין 20 ל־40 חברים מקהילת ראש יהודי, כאלה שמחפשים להכיר מה זה שולחן שבת. לפעמים יושבים אצלנו בליל שבת עד שלוש לפנות בוקר, מדברים, שרים ולומדים. זה קסם".
תופסים ראש// "אנשים עוברים ב'ראש יהודי' תהליכים מדהימים. מדובר בצעירים אינטלקטואלים ומוכשרים שמחפשים אמת. אנחנו מדברים איתם על הכול, יש פה חירות מחשבתית מיוחדת. הם השפיצים של החברה, ונוצרות פה שיחות מאוד עמוקות. תשע המשפחות המופלאות של 'ראש יהודי' מנצחות על המלאכה".
צינור// "זו זכות בשבילי להיות בית פתוח לחבר'ה שעוברים דרכנו מסע אישי אל עצמם. אני לומדת בבקרים עם בנות מה שהן רוצות. החל מחומש בראשית, בלימוד הכי בסיסי, וכלה בלימודי אמונה, כתבי הרב קוק, מוסר ועוד. אנחנו נוגעים בנבכי הנפש הכי עמוקים. אני מרגישה שאני חיה את החלום. נכון, אני גרה במרתף קטן וצפוף בתוך בלגן ויש המון קשיים ומורכבויות, ועדיין אני עוסקת בדבר הכי מדהים שיש - להיות צינור של הקדוש ברוך הוא ולקרב נשמות אליו. זו זכות מדהימה".
אימון// בנוסף לכך היא מאמנת רווקות לזוגיות. "אני מלווה רווקות, בעיקר בנות 30 פלוס, אל זוגיות. נושא הרווקות כואב ומעסיק אותי מאוד, ואני עוזרת לבנות לחדד מה לחפש בזוגיות, איזו עבודה פנימית הן נדרשות לעשות עם עצמן בשביל זוגיות, ואחר כך מלווה אותן בבחירה ובתהליך בניית הקשר הזוגי".
בלב הסערה// החל מיום הכיפורים שעבר, נמצא ארגון 'ראש יהודי' בעין הסערה לאחר שקיים תפילת המונים בכיכר דיזינגוף והמתפללים ספגו השפלות ואלימות. "המראות מיום כיפור שעבר היו קשים. זה לא קל לחוות מתקפה כזאת על רצון אמיתי להתחבר לכלל, אבל אנחנו מחוברים לנצח. אנשים אומרים לנו: זכיתם להיות חלק ממהלך אלוקי גדול. זה בירור פנימי של העם. אני מתפללת שבעזרת ה' אנחנו ועם ישראל נצמח ונגדל מזה".
צימאון// "עברנו שנה לא פשוטה. אנחנו כמשפחה באופן אישי וגם קהילת 'ראש יהודי' ועם ישראל בכלל. נפגשנו עם שנאה שלא האמנו שיש ועם להט כזה נגד כל מה שמריח יהדות. אבל מצד שני, אין ספק שהמלחמה גרמה להתעוררות וגרמה לחשוב מה זה אומר שאני יהודי. יש בשטח מהפכה רוחנית. הצימאון אדיר, בית הכנסת מפוצץ באנשים, אנשים באים ללמוד. זו גאולה מה שקורה פה".
גאולה// "לקראת יום כיפור הזה עברנו ערכאות משפטיות כדי לנסות לשנות את הגזירה שאסור לקיים תפילות עם מחיצה מחוץ לבתי הכנסת בעיר. ברור שלא נפעל בניגוד לחוק, וברור שלא ניתן למראות שהיו בשנה שעברה לקרות שוב, אבל אני תפילה שהקדוש ברוך הוא יפעיל את מידת הרחמים. אני מאמינה שלא משנה מה יקרה ביום הכיפורים הזה - עם ישראל מבקש את הקודש".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי גננת. אני אוהבת ילדים, את התום והשמחה שלהם".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קמה בסביבות שבע, ובכל יום הלו"ז משתנה. "אני נפגשת עם בנות בחברותות, מאמנת, והשנה גם לימדתי יום בשבוע. זכיתי לחיים של מסירות למשפחה ול'ראש יהודי' וזאת זכות גדולה".
פלייליסט// "שירי נשמה, קרליבך, יצחק מאיר ושירי ארץ ישראל של פעם".
השבת שלי// "פעם הייתה הזמן המשפחתי שלנו. מאז שעברנו לתל אביב היא השיא של השבוע. גם משפחה וגם משפחת ראש יהודי, סעודות עד אחרי חצות ולפעמים עוד אפטר פארטי עם עונג שבת ושיח. תפילות שמחות, היכרות עם אנשים חדשים".
דמות מופת// הרב שמואל והרבנית טובה אליהו. "כל מהותם אמת וכלל ישראל, יחד עם גודל מתוך ענווה, פנים מאירות ודיבור מהלב לכל אדם".
מפחיד אותי// "שלא נצליח לדבר זה עם זה ולהסתכל זה לזה בעיניים".
משאלה// "שייעלם המושג רווקים ורווקות, גרושים וגרושות. שכולם ימצאו את זיווגם ויתחתנו בפשטות, בשמחה ובאהבה לאורך שנים".
כשאהיה גדולה// "להמשיך לעשות טוב בעולם".
לתגובות: rivki@besheva.co.il