יובל הרן, חבר קיבוץ בארי, משוחח עם ערוץ 7 על רקע הבית ממנו נחטפו שבעה מבני משפחתו ואביו נרצחו בו.
"שבעה באוקטובר זה הסיוט הכי גרוע שלנו. בבית היו ההורים שלי, אבשלום ושושן הרן, ואחותי הגדולה עדי הגיעה ביחד עם בעלה טל ושני הילדים הקטנים שלהם, נווה בן השמונה ויעל בת השלוש. הייתה פה גם דודה שלי שרון ובת דודתי נועם בת השתים עשרה. החג התחיל מדהים. ביום שישי היתה ארוחה גדולה בקיבוץ והבוקר הפך לסיוט. במשך שעות כל המשפחה שלי הייתה פה בבית הזה בלי שהיתה להם שום דרך להגן על עצמם", מספר יובל.
"אחרי כמה שעות המחבלים ששלטו בכל האזור הביאו דחפור והתחילו לפרק את החלון של הממ"ד. ברגע שהם עשו את זה אבא שלי וטל פתחו את החלון ואמרו יש פה ילדים, הוציאו את כולם. את הנשים והילדים חטפו ואת טל לקחו לאוטו אחר עם אלון גת ומשפחתו. אלון הצליח לברוח בדרך עם בתו בת השלוש וממנו אנחנו יודעים שטל נלקח בחיים ולא פצוע", הוא מוסיף.
לדבריו, טרם עיכל את יום הטבח, למרות שחלפה שנה. "במשך שנה שלמה אנחנו לא יודעים כלום. בעסקה הראשונה היה נס ענק וכל הנשים והילדים שוחררו. אמא שלי חזרה ואחותי חזרה עם הילדים של טל, אבל טל איננו. בבית שמאחורי אבא שלי נרצח ועוד לא התחלנו אפילו להתאבל, עוד לא התחלנו אפילו להתעסק בכל מה שאיבדנו".
על ציון יום השנה למתקפה הרצחנית של חמאס אומר הרן "זה עדיין יום משמעותי. יש נקודות ציון בדרך שהן משמעותיות, ופתאום אתה קולט שעברה שנה, כי רוב הזמן אין לזמן משמעות. מבחינתנו אנחנו עדיין חיים את ה-7 באוקטובר כל יום ורגע, אבל לבוא לפה, לראות את הקהילה של הקיבוץ, את הטקס בבית הקברות ולהיזכר בכל האנשים שאיבדנו, זה לא פשוט. זה מזכיר לא רק את מי שאיבדנו אלא מי היו האנשים. אני רוצה לזכור את אבא שלי איך שהוא חי את החיים שלו ולא איך שהוא סיים אותם".
את הימים הקשים בשנה האחרונה הוא הצליח לעבור בזכות אמונה. "זו התמודדות בלתי נסבלת. בהתחלה הייתי בטוח שתוך כמה ימים החטופים חוזרים. אמרתי לעצמי שאין מצב שזה ייקח כל כך הרבה זמן. צריך לקום כל בוקר ולבחור מחדש להאמין שטל חוזר אלינו בחיים - כי רק זה מה שמוציא אותי מהמיטה".
"במשך 50 יום לא ידעתי אם יש לי משפחה. אחותי הקטנה הייתה איתי וכל שאר המשפחה שלנו נעלמה. זה ממש היה לבחור להאמין. להאמין שהם חוזרים, להתפלל, פשוט לדמיין את זה קורה. היום אני ממש מדמיין את טל מחבק את הילדים שלו וזה נותן לי כוח. כל פעם שאני בא להישבר אני מסתכל על התמונה שלו", מסכם הרן.