יש בנו מעשים

פתאום תפילת "אבינו מלכנו" הפכה רלוונטית יותר מתמיד. אני מוצא את עצמי נפעל ממנה יותר מבשנים עברו, ובאיזו תחושה שמי שכתב אותה חי כאן ועכשיו ומצא את המילים הנכונות. אז הנה כמה מתחושות הלב:

אבינו מלכנו, חטאנו לפניך

לפני הכול, לקיחת אחריות. לא זריקת אחריות על מישהו אחר. רק הכרה בחטא, בטעות, בחולשה, עשויה להביא תיקון ומרפא.

אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה

לפני השחרור מהחטא קשה להכיר בכך שאתה המלך. ההכרה הזאת בכל מקרה מאתגרת מאוד – זה לא החמאס ולא חיזבאללה, אפילו לא איראן. זה לא ביידן ולא ביבי, לא הקבינט ולא הפרשנים. יש לסיפור הזה מלך והוא נמצא בפסגת האירוע הזה, מושך בחוטים, מנהל ומנווט. וכל כך קשה לתת אמון, כלומר להמליך, כי אנחנו מתקשים להבין את המהלכים והכוונה, ולפעמים תחושה העוול קורעת אותנו, אבל כן, איך שלא נהפוך את זה – אין לנו מלך אלא אתה.

אבינו מלכנו, עשה עימנו למען שמך

מטבע הדברים, בתקופה כזאת אנחנו מודאגים מגורלנו כעם וכמדינה, ומהגורל הצפוי לכל אחד מאיתנו באופן אישי. באופן טבעי היינו מבקשים שיעשה עימנו למעננו. אבל בתפילה הזאת התמונה גדולה יותר – גורלו של הקדוש ברוך הוא, וליתר דיוק שמו, הופעתו בעולם, כרוך בגורלנו. כל פגיעה בנו היא פגיעה בשמו. לא רק אנחנו עומדים כאן לדין והכרעה אלא גם הוא: מה יהיה עלינו ומה יהיה עליו.

אבינו מלכנו, חדש עלינו שנה טובה

למדנו שברגע אחד ובשעה אחת, שש וחצי בבוקר, עלולה להתחדש שנה קשה. מידה טובה מרובה ממידת פורענות – אנחנו מבקשים שתתחדש עלינו שנה טובה. אנחנו מבקשים התחדשות, שינוי, קומה חדשה שתצמח על גבי השנה שעברה עלינו.

אבינו מלכנו, בטל מעלינו כל גזרות קשות

השנה לא צריך להסביר מהי גזרה קשה. מאחורי המאורעות הקשים שחווינו יש גם יד אלוקים, יד של מידת הדין, גזרה. ואנחנו מבקשים מבעל הגזרות ביטול מוחלט של הצער הזה.

אבינו מלכנו, בטל מחשבות שונאינו, הפר עצת אויבינו

תמיד ידענו שיש לנו אויבים, הבקשה הזאת הייתה רלוונטית תמיד. אבל השנה ראינו בעינינו את הפער בין מחשבת אויב מדרום שמתממשת והופכת את חיינו לגיהינום, ובין מחשבת אויב מצפון שמופרת ומונעת אסון גדול פי כמה. יש בבקשה הזאת גם רצון לשינוי כל תודעת האויב, לימים שמחשבות השנאה כלפינו יתבטלו כליל.

אבינו מלכנו, כלה כל צר ומשטין מעלינו

כיליון האויב. לא ליד, לא בערך, לא רק מעבר לליטני. ניצחון בר קיימא. לא פחות מזה.

אבינו מלכנו, סתום פיות משטינינו ומקטרגינו

גם זה התברר השנה: יש לנו אויבים אכזריים עם נשק, אבל יש להם מעטפת של עמים רבים עם פה שמקטרג עלינו. כאלה שיכולים אחרי הטבח להאשים אותנו בפשעי מלחמה. אנחנו מבקשים סתימת פיות המקטרגים גם מבית, לא רק מבחוץ. לפעמים אנחנו עצמנו המקטרגים הכי חריפים על העם שלנו, וזה חייב להשתנות.

אבינו מלכנו, כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ושמד מבני בריתך

בשנים עברו אמרתי את זה מהר, דבר לא רלוונטי. רעב בתרבות השפע נראה רחוק. חרב כסמל לפיגועי טרור איכשהו דיברה אליי, אבל מי חשב ששבי יהפוך את חיינו. ופתאום יוצאים תחנונים מעומק לב. ריבונו של עולם, אתה אפילו לא צריך להסתכל בתמונות או בסרטונים, אתה יודע טוב מאיתנו מה עובר עליהם ועליהן. כלה את זה! וכן, גם את העוון, הכול כנראה כרוך זה בזה.

אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך

זוכרים? ארבע שנים אחורה גג בית הכנסת יצא ממקומו מרוב שאגות באבינו מלכנו הזה. עכשיו פתאום נראה שהיינו נותנים הכול בשביל שנת קורונה במקום שנת תשפ"ד. פרופורציות.

אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחולי עמך

ולפצועים כמובן, אלה שלא תמיד מוזכרים אפילו ב"הותר לפרסום", ועוברים ליד התודעה הלאומית, אבל הפציעה שלהם היא מסע משנה חיים להם ולבני משפחתם.

אבינו מלכנו, זוכרנו בזיכרון טוב לפניך

אם אתה זוכר אותנו, סימן שאנחנו בעלי משמעות. אבל לאחרונה התחדד כל כך שאנחנו אור וחושך שמשמשים בערבוביה. ומי כמוך לדעת שהאור הוא הסיפור, וזה בדיוק הזיכרון הטוב שאנחנו מבקשים. אחרי הזיכרון הטוב ממילא תבוא גם הכתיבה בספר הזכויות.

אבינו מלכנו, הצמח לנו ישועה בקרוב

כמה דישנו את האדמה, דמים בדמים נגעו בה, כמה זרעי פורענות וזרעי ערבות וזרעי אחווה, עכשיו הזמן שבו כל הזרעים יצמיחו ישועה.

אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך

הו, כמה אנחנו זקוקים לזה, כמה העולם זקוק לזה והוא אפילו לא יודע. הרם קרננו, שנדע מי אנחנו, שהעולם יכיר. שנהיה ראויים וטובים. איזה עולם נקבל אז.

אבינו מלכנו, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו

ככה. פשוט. כמו שזה נשמע.

אבינו מלכנו, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך

זה באמת הכי מפחיד, שאחרי כל השנה המפרכת הזאת נגלה חס וחלילה ששבנו ריקם, אל נקודת ההתחלה. אנחנו לא יכולים לשאת את המחשבה הזאת שלא נגדל ולא נצמח מתוך כל זה. אז באמת הכול יהיה לריק, לשווא, וזה לא ייתכן. על כן אנחנו מתחננים על נפשנו שלא נשוב ריקם.

אבינו מלכנו, חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו

מה עברו ילדינו בשנה האחרונה, למה נחשפו ילדי גן רכים בשנים. כל כך הרבה נצטרך כדי שיתנקו מכל זה. כל כך הרבה חמלה, כל כך הרבה תיקון.

אבינו מלכנו, עשה למען הרוגים על שם קודשך, עשה למען טבוחים על ייחודך, עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך

שנים אמרתי את כל זה וכדי להכניס את המילים ללב נזכרתי בסיפורים של סבתא חנה מאושוויץ, מברגן־בלזן ומצעדת המוות. לאסוננו כבר לא צריך להיזכר. כל אלה התרחשו כאן השנה, ולמענם, ריבונו של עולם, למענם עשה.

אבינו מלכנו, נקום נקמת דם עבדיך השפוך

לא מפני שאנחנו צמאי דם כמוהם, בדיוק להפך. מפני שהצדק צריך להיעשות ולהיראות.

אבינו מלכנו, חוננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו

אני מודה שבראש השנה הקודם אמרתי את ה"אבינו מלכנו" הזה בלב שלם. אחרי שנת קטטות בינינו, לא היו לנו פנים לשאת. אבל השנה, יסלח לי ה׳, כשאני מגיע לשורה הזאת וכולם שרים, אני לוחש לקדוש ברוך הוא: אין בי מעשים, בי אישית, אבל יש בנו, עם ישראל, המון מעשים. ראה כמה מעשים נעשו על ידי בניך בשנה הזאת, מעשי גבורה וחסד, ערבות ומסירות. חוננו ועננו כי יש בנו מעשים.

אפשר לתקן

בגיליון ראש השנה, בפרויקט ׳תמונת השנה׳, כתבתי על יובל, קצינת הנפגעים של הלל חן, אשתו של זיו הי"ד. סיפרתי שהיא הפסיקה התמחות ברפואה בארצות הברית כדי לתת כתף במלחמה. בענוותנותה התקשרה אליי וביקשה שאתקן, היא עדיין לא התחילה בהתמחות, רק תכננה. לחצה עליי שאתקן, לא רוצה להתהדר בנוצות לא לה. ואני רק קיבלתי ממנה עוד שיעור מזורז במידות לכבוד עשרת ימי תשובה. הנה, תיקנתי.

ואני מנצל את ההזדמנות הזאת לבקש סליחה ומחילה מכל מי שפגעתי בו כך או אחרת בכתיבת הטור. אנא, מי שמרגיש כך, אמור לי, ומכל מקום מבקש סליחה ומחילה.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

לתגובות: liorangelman@gmail.com