אנחנו לאחר ימי ראש השנה, ורבים מכירים את הרמז שרמזו על סדר התקיעות: התקיעה הראשונה מבטאת את הנשמה הטהורה, את השכל הפשוט, את המחשבה הראשונה. השברים והתרועה מבטאים את הירידה אל החיים וההסתבכות שבאה איתה, והתקיעה המסיימת מבטאת את התשועה, את החזרה אל היושר.
בני הציונות הדתית חוו את המאמצים שנעשו עד כה להעמדת מועמד ציוני לרבנות הראשית – כמו שאכן ראוי לה. אישיות גדולה בתורה שגם מבינה את גודלה של תקופתנו שיבת ציון, את הצורך בשיתוף כל ישראל במהלך הגאולה, ואת המסקנות למעשה מתוך ההכרה וההבנה האלה; אדם גדול בתורה שרואה לנגד עיניו את חזונו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ברבנות הראשית, ויש לו היכולות לפעול ברוח חזון זה.
המחשבה הזאת הביאה להקמת 'ועדת הארבעים', שבראשה עמד מורנו ורבנו הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א במלוא דמותו המאחדת והמקובלת. ועדה זו הייתה בבחינת תקיעה, שאיפה גדולה שאומנם חשבנו וקיווינו שתהיה חלקה, אבל אז הגיעו השברים.
נראה לצערנו שבסופו של דבר כל המעורבים יצאו חבולים. ראשונים הרבנים המועמדים, תלמידי חכמים ואנשי מידות, שהצטערו בכל הסבל של העמידה בפני הוועדה, בתסבוכת שאחריה, בימים שלפני הבחירות (וכבר אמרו שכיתות רגלי המועמדים אצל חברי הגוף הבוחר אינו לכבודם של תלמידי חכמים), ולבסוף ביום הבחירות עצמו. הצטערו גם חברי 'ועדת הארבעים' - שהייתה חידוש יוצא דופן, שיתוף פעולה של הגוונים השונים בבחינת 'כינוס לצדיקים' - שטרחו והתלבטו ודנו והצביעו פעמיים על מנת להכריע, ולבסוף הרגישו שמאמציהם היו לשווא והמנדט שלהם הוחזר לשר בצלאל סמוטריץ'. הגם שנאמנת עלינו הכרעתו זו של הגאון הרב יעקב אריאל, בין שהיא בבחינת אומר על ימין שהוא ימין ובין שנראית כאומר על שמאל שהוא ימין. וכמובן השבר אצל הציבור הרחב, שתלה תקוות בוועדה ולאחר מכן בבחירות עצמן.
לא נתייחס לכל הדיבורים בלשון קשה כנגד הרבנים השונים, שהעמיקו את השברים, כמובן גם לא נתייחס לדתנים ואבירמים השונים, ובמחילת כבודם גם לא למה שתלמידי חכמים גדולים ומכובדים ביותר אמרו. הננו כבר למודי ניסיון של דורות שבהם נאמרו דברים קשים ביותר בין גדולים. אומנם בשעתם לא תמיד הדבר הגדיל את כבוד התורה, אבל אנחנו מכירים את גדולתם, ובפרספקטיבה של הדורות אין זה מונע מאיתנו להעריץ את כולם וללכת בעקבותיהם. אם כן עתה, "בשוך הקרבות" ולאחר השברים, הגיעה עת לחזור אל פשט הפסוק "תרועה יתקעו למסעיהם".
מסע התיקון עיקרו להתאחד סביב הוראתו של הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א ולחזק את כוחו של רבה של פתח תקווה - הרב מיכה הלוי שליט"א. גם מי שבשלבים קודמים תמך באחד מהרבנים הגאונים הרב מאיר כהנא שליט"א או הרב אליעזר איגרא שליט"א, אינו מפקפק בגודל תורתו של הגאון הרב מיכה הלוי שליט"א, בענוותנותו ובכלל במעלותיו האישיות. יכולותיו המעשיות מוכחות, ומסירותו לכל גוני החברה הישראלית ידועה. מדינת ישראל נמצאת וכנראה תימצא בשנים הקרובות בתקופה מאתגרת, ובנקודת הזמן הזאת עלינו להחזיר עטרה ליושנה, להושיב גדול בתורה על כסאו של מרן הרב קוק זצ"ל, אדם כזה שברור לנו שהוא ימשיך את מורשתו. גדול בתורה שרואה במדינת ישראל את צמיחת גאולתנו, שברורה לנו עמדתו באשר ליום העצמאות, ברורה לנו עמדתו בנושא מצוות השירות בצבא הגנה לישראל, ברורה לנו עמדתו בעניין היתר המכירה בשביעית, ברורה לנו עמדתו ביחס למרכזיותה של הרבנות הראשית בחייה של מדינת ישראל.
ונוסיף הערה: ישנן מחשבות שכביכול עמדות ברורות שכאלו ירחיקו שומרי תורה אחרים, ולא היא. מרן הרב זצ"ל, ולאחריו בימים ראשונים הרבנים הראשיים הרב הרצוג זצ"ל והרב אונטרמן זצ"ל, ובתקופתנו מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, היו מוערכים על ידי כל החוגים ופעלו בשיתוף פעולה עם כל גוני שומרי התורה והמצוות. כל זה לא מנע מהם להיות דמויות משמעותיות ומשפיעות על כלל החברה בישראל.
אנחנו מאמינים, מקווים ומתפללים, ועל כל מי שיש לו יכולת מעשית לפעול לכך, שנזכה שהגאון הרב מיכה הלוי שליט"א יהיה הרב הראשי לישראל וירים את קרן הרבנות הראשית לישראל, ושכולנו, כל החברה הישראלית על כל גווניה, נוכל להתכנס תחת הנהגתה התורנית. ובהקהיל את הקהל – תתקעו ולא תריעו.
הכותב הוא רב קיבוץ שדה אליהו, חבר 'ועדת הארבעים' בראשות הרב יעקב אריאל