בשנה האחרונה עמדנו משתאים נוכח מסירות נפשם של החיילים הקרביים שמוסרים את נפשם על הגנת העם והארץ. הפיקוד הבכיר כשל, אולם אומץ רוחם של אזרחים בוגרי יחידות קרביות שעזבו את ביתם וחירפו את נפשם על הצלת המתיישבים בעוטף עזה, ואומץ רוחם של חיילי המילואים שהתגייסו באחוזים גבוהים מאוד לשירות ממושך של חודשים רבים, היטו את הכף לטובתנו. מאז, במאמץ ממושך, מדינת ישראל הולכת ומתחזקת ומכריעה את אויביה.
מפני הרצון לשלום ולחיי שפע ושלווה, מדינת ישראל הלכה שולל אחר הבטחות שווא לשקט יחסי עם אויבינו, שקראו לו בשקר "שלום". לכן חתמו על הסכמי אוסלו עם אויבים רשעים ושקרנים, נכנעו ללחץ ארגון 'ארבע אימהות' והתקשורת ונסוגו מרצועת הביטחון בלבנון, עקרו את יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, ולא הגיבו להתגרויות ההולכות וגוברות מרצועת עזה ולבנון. הרצון לשלום גם עיוות את התפיסה הביטחונית ויצר את הקונספציה שהובילה לאסון.
גבורת חיילינו ונחישותה של ממשלתנו מאפשרת עכשיו למדינת ישראל להתחיל לשקם את הרתעתה ולחתור לביצור מעמדה המדיני באזור ולהשיג ביטחון לטווח ארוך.
יהי רצון שכל משפחות הקדושים והפצועים יזכו להתנחם בנחמת ירושלים וישראל, ומכוחם של הקדושים יצמיחו כוחות חיים חדשים וירחיבו את משפחותיהם, לתפארת התורה, העם והארץ. ויהי רצון שכל החטופים והמפונים יחזרו לביתם.
שתי מצוות ששקולות כנגד כל המצוות
בשירות בצבא ובמיוחד ביחידות הקרביות מקיימים החיילים שתי מצוות שכל אחת מהן שקולה כנגד כל המצוות.
האחת, מלחמת מצווה של הצלת ישראל מיד צר. כידוע, גם הצלת נפש אחת שקולה כנגד כל המצוות, שכן פיקוח נפש דוחה את כל המצוות. על אחת כמה וכמה כאשר עוסקים בהצלת כלל ישראל, שמקיימים מצווה ששקולה כנגד כל המצוות. השנייה, יישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (תוספתא עבודה זרה ד, ג; ספרי ראה נג).
יתרה מזו, שתי מצוות אלו הן המצוות היחידות שמצווה להיכנס לסכנת נפשות למען קיומן. שכן אין לסכן את הנפש כדי לקיים מצוות שבת או צום יום הכיפורים, אולם במלחמת מצווה להצלת כלל ישראל ויישוב הארץ, מצווה לחייל לסכן את נפשו (מנחת חינוך תכה תרד, משפט כהן קמג). גם שלוש העבירות שעליהן אמרו "ייהרג ובל יעבור", לכתחילה אדם צריך לברוח כדי שלא יגיע למצב שיכפו אותו לעבור עליהן, ואילו במלחמה על הצלת העם והארץ, מצווה להיכנס לסכנת נפשות כדי להציל.
הצלחה חינוכית של הציבור הדתי־לאומי
בתוך כל מסכת הגבורה וההתנדבות בולטים במיוחד בני הציבור הדתי־לאומי, שמובילים באחוזי ההתגייסות ליחידות הקרביות בסדיר ועוד יותר במילואים.
התנדבות מופלאה זו היא פירותיו של החינוך הטוב לשתי המצוות הגדולות הללו: יישוב הארץ והצלת עם ישראל מידי אויביו. ערך המצוות הללו מועצם על ידי חינוך לדרך ארץ שקדמה לתורה, ועל ידי חינוך למצוות ואהבת לרעך כמוך, ובכלל זה האחריות של כל יהודי לעמו.
חינוך זה מבוסס על לימוד התורה העמוק שמתקיים בישיבות הציוניות. במקביל לגידולן של הישיבות, אחוז המשרתים ביחידות הקרביות שירות משמעותי הלך וגדל. החינוך העמוק לכך מתקיים בכל המדרשות, המכינות, הישיבות התיכוניות, האולפנות, התיכונים, בתי הספר וגני הילדים. כולם בלי יוצא מהכלל שותפים בחינוך המופלא הזה.
חינוך זה מקבל חיזוק תמידי בלימוד פרשות השבוע, שכן התורה מדגישה מאוד את ערך העם והארץ. הוא מוטמע על ידי דברי התורה שנאמרים על שולחן השבת, על ידי שיעורי ההיסטוריה, חגיגות יום העצמאות, יום ירושלים וימי הצומות הלאומיים. חינוך זה מקבל חיזוק על ידי הכבוד שמעניקים לצעירים שמתגייסים ליחידות הקרביות, והכבוד הגדול שמעניקים לקצינים ולוחמי הסיירות. כמו גם העידוד העמוק שמקבלים הורי החיילים הקרביים, והנשים הגיבורות שממשיכות לנהל את ביתן כשבעליהן משרתים חודשים ארוכים בחזית.
כשנזכה לחנך כך גם לשאר המצוות
מתוך כך עולה תקווה גדולה, אם נזכה ונצליח בחינוך גם בשאר המצוות, כמו לימוד תורה, שבת, נישואין, כל המצוות שבין אדם לחברו, ומצוות יישוב הארץ במובן השלם, הכולל גם עיסוק ביישובו של עולם בפיתוח המדע והכלכלה, נזכה להביא גאולה לעם, לארץ ולעולם.
ייתכן שאף תעלה טענת קיטרוג, מדוע איננו מצליחים לחנך כך לשאר המצוות? אולי אנחנו משקיעים יותר מדי בחינוך להתמסרות למען העם והארץ על חשבון מצוות אחרות? אולם אין ראוי לטעון כך משתי סיבות.
אחת, המצווה להגן על העם והארץ היא מצווה ששקולה כנגד כל התורה וחיי כל ישראל תלויים בה, וגם בה עדיין אנחנו צריכים להתקדם, ולכן בשום פנים ואופן אין לפגום בה.
תורת ארץ ישראל
הסיבה השנייה היא שהציבור הדתי־לאומי קשור לתורת ארץ ישראל, שבאופן מהותי מדגישה את הברכה שבאה על ידי המצוות לחיינו בארץ, וממילא באופן טבעי, כל מצווה שברכתה מובנת יותר, נקלטת יותר. מי שמסתכל על המציאות נכוחה, על הגלות וקללתה עד השואה הנוראה, מבין שהקמת מדינת ישראל וצבאה הצילה את העם היהודי מבחינה לאומית ורוחנית, וממילא מבין את ערכה העצום של המצווה. לכן כל הערך המקודש שבתורה בא לידי ביטוי אצלו במצוות יישוב הארץ והשירות בצבא.
המשימה הגדולה המוטלת לפנינו היא להמשיך לברר את הברכה המגיעה מכל מצווה ומצווה, וככל שנצליח לגלות זאת יותר, כך נצליח יותר לחנך לקיום כל המצוות בהידור.
בין ארץ ישראל לחוץ לארץ
המצוות ניתנו לישראל כדי לקיימן בארץ, שנאמר: "אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ" (דברים יב, א). משמע לכאורה שבחוץ לארץ אין צורך לקיים את המצוות. אולם דייקו חכמים מהפסוקים שלמעשה, גם אם נחטא וניענש בגלות, מצווה עלינו להמשיך לקיים את המצוות בחוץ לארץ (עי' ירושלמי שביעית ו, א; קידושין א, ח; בבלי קידושין לז, א; ספרי עקב מג-מד).
אולם ביארו חכמים שהחובה לקיים את המצוות בחוץ לארץ אינה מבטלת את העמדה העקרונית שהמצוות ניתנו כדי לקיימן בארץ, שכן הסיבה שצריך לקיים את המצוות בחוץ לארץ היא כדי שנזכור אותן כאשר נחזור לארץ. וכפי שאמרו חכמים: "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ - היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו וחזרה לבית אביה. אמר לה (המלך): הווי מקושטת בתכשיטייך, כשתחזרי לא יהיו עלייך חדשים. כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים. הוא שירמיהו אמר: הציבי לך ציונים' - אלו המצוות שישראל מצוינים בהם" (ספרי עקב מג; וכן ברש"י דברים יא, יח; רמב"ן ויקרא יח, כה).
תורת חוץ לארץ
תורת חוץ לארץ אינה עוסקת בגילוי התורה בארץ, אלא רק בגילוי התורה בנשמה, בשמיים. לכן הברכה שמגיעה מקיום המצוות בחוץ לארץ היא שהחלק הרוחני שבאדם דבק בה', והשכר על כך בעולם הבא ובפנימיות הנשמה גם בעולם הזה החשוך. אבל אין מקיומן ברכה לחיים הארציים, שנותרים קשים ורעים. במסגרת חינוכית זו, המציאות אינה חשובה כל כך, צריכים להסתדר בה, אבל אין משתדלים לטפחה ולשכללה. לכן בחוץ לארץ אין ערך עצמי לעבודה וליישובו של עולם, כי העולם הגשמי שבו נמצאים מקולקל וחסר תקנה בעבורנו. רק כשנזכה לחזור לארץ נוכל להמשיך ברכה לארץ ולעולם.
הברכה של תורת ארץ ישראל
לעומת זאת, על ידי קיום המצוות בארץ ישראל זוכים לחבר שמיים וארץ, ולהתחבר אל שניהם כאחד, והברכה האלוקית שופעת לארץ, וכפי שנאמר: "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים" (שם ו, כד). וכפי שמבואר בהרחבה בפרשיות הברכה והקללה שבפרשת בחוקותיי ובפרשת כי תבוא.
גם בארץ יש ערך גדול לשמיים, אולם שלא כמו בגלות, שנפסקה מחיצה בין השמיים לארץ, ולכן השמיים מבטאים עולם רוחני רחוק ונצחי, בארץ ה' מתגלה, ומתוך כך השמיים והארץ נעשים קרובים, השמיים מפרים את הארץ, והארץ מגדילה את השמיים (ראו הושע ב, כג-כה).
האתגר
ככל שנעמיק יותר בכל המצוות, ונבין איך על ידי קיומן נמשכת ברכה אלוקית לשמיים ולארץ כאחד, נזכה לקיימן באופן נכון יותר, ונזכה למלוא הברכה הנובעת מהן. אין מדובר בהסברים שהופכים את המצוות לקלות יותר. עובדה היא שהחינוך למצווה להגן על העם והארץ מצליח, למרות שמדובר במצווה שמצריכה מסירות נפש וכרוכה בייסורים קשים. גם לא מדובר בהסברים לכל פרטי המצוות, כי אלו מצוות ה', ולכן לעולם לא נוכל להבין את מלוא משמעותן. אבל כשמבינים את הערך והחשיבות של כל מצווה, רוצים לקיים גם את פרטיה הלא מובנים. כמו שכאשר מבינים את הערך של השירות בצבא, מצליחים לעמוד באימונים גם כאשר לא מבינים את כל הפקודות הנוקשות, ומצליחים לשרת גם כאשר עולים ספקות לגבי איכותה של ההנהגה המדינית או הביטחונית.
בינתיים בתחומים רבים אנחנו נמצאים בתווך, בין תורה של חוץ לארץ לתורה של ארץ ישראל. אנחנו עוד ניזונים מתורת חוץ לארץ, וזה חשוב ומועיל מאוד, אבל בדרך כלל זה לא מספק את מי שעולמו כבר שייך לתורת ארץ ישראל, ומצפה להסברים מלאים יותר על התורה. ככל שנצליח להבין יותר את תורת ארץ ישראל נזכה לקרב יותר את הגאולה.
לשאלות הלכתיות: [email protected]