1.
אם היו מספרים לנו לפני שלושה שבועות באיזה מצב נמצא את עצמנו ערב יום הכיפורים מול איום החיזבאללה מצפון, היינו מתקשים להאמין לתחזית כל כך ורודה. בחסדי שמיים ובמאמץ משולב של הצמרת המדינית והביטחונית ושל הכוחות הלוחמים, ישראל וצה"ל זוכים לאחרונה להצלחות כבירות בחזית הצפונית.
בשלב הראשון באה מתקפת הביפרים המופלאה וחסרת התקדים ביצירתיותה, שזרעה הלם מוחלט והוציאה מכלל פעולה אלפי מחבלים בכל שדרות ארגון הטרור השיעי-לבנוני. אחר כך יצאה לדרך המתקפה האווירית הגדולה, ששילבה חיסול של כמעט כל ההנהגה וצמרת הפיקוד ובראשם הצורר נסראללה ביחד עם פגיעה משמעותית בכוח הרקטי המאיים על העורף הישראלי, במפקדות ובאמצעי לחימה. שילוב נכון של התקפה מוחצת, התגוננות נמרצת, התנהגות אחראית של אזרחי ישראל והמון סייעתא דשמיא הביא לכך שאיום הרקטות האימתני שהונף מעל לראשינו במשך שנים הזיק בפועל הרבה פחות מהמצופה.
ולאחר שיכולתו של חיזבאללה לגרום נזקים קשים בחזית ובעורף ספגה מכה אנושה, בא השלב ההכרחי של כניסה לדרום לבנון בכוח גדול, כדי להרוס את התשתית ההתקפית שבנה שם האויב, לבסס אזור חיץ, להרחיק ולהסיר את אש האויב שהרחיקה את תושבי הצפון מבתיהם. עד כה ארגון הטרור המוכה מתקשה להעמיד התנגדות חזקה, וכוחותינו מצליחים במילוי המשימות והשגת היעדים בלבנון לא פחות משהצליחו בעזה, למרות שצבא חיזבאללה נחשב עד כה לחזק משמעותית מחמאס.
מקומות כמו מרון א-ראס שהתנהלו בהם קרבות קשים ועקובים מדם במלחמת לבנון השנייה, נכבשו הפעם הרבה יותר בקלות. ניכר שצה"ל הגיע למערכה הזאת ברמת מוכנות גבוהה. עוד מוקדם לסכם ועוד רבה המלאכה לפנינו, אך אם נזכה וימשיך ה' להאיר פניו אלינו, אפשר לקוות שבתוך חודשים ספורים אפשר יהיה להחזיר את תושבי הצפון אל בתיהם.
2.
סכנה האורבת לפתחנו כעת היא שנסתפק בהישג חלקי שיבטיח את הסרת האיום רק לטווח קצר ובינוני. אם בתחילת המלחמה הזאת חיסולו של חיזבאללה לא נתפס כיעד בר-השגה והסתפקנו בדיבורים על החלשתו והרחקתו מהגבול, כעת אפשר לקוות ואף לגרום לכך שכוחות פנים לבנוניים שהיו כנועים תחתיו ינצלו את חולשתו כדי לקום מולו ולמזער את כוחו והשפעתו.
חיזבאללה במצוקתו חותר להפסקת אש וכבר לא מתנה אותה בכך שישראל תפסיק את מלחמתה גם בעזה. אסור לנו להתפתות לכך, ויש לחתור במהירות למקסימום הישגים כי הלחץ הבינלאומי כבר בדרך. העולם לא אוהב אותנו לראות אותנו מנצחים ניצחון מוחץ, וזה נכון אפילו לגבי ידידתנו הגדולה ארצות הברית. יש לחזק את ידי ראש הממשלה שיודע להחזיק עמדה מול הממשל הדמוקרטי ולעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל, בלבנון כמו בציר פילדלפי.
יצירת מציאות ביטחונית חדשה בדרום לבנון שתמנע את חזרת המחבלים להתבסס באזור ולאיים על יישובי הצפון תחייב ככל הנראה שהות ממושכת של כוחותינו ברצועת ביטחון לפחות עד לנהר הליטאני, ובאזורים מסוימים אף יותר מכך. אפשר וצריך להפיק את לקחי העבר ולדאוג לכך ששהות כזאת לא תעלה בחיי לוחמים רבים, כפי שהיה בשנים שלפני נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 1999.
3.
ולבסוף, חשובה אף יותר מכל זה ההזדמנות שנקרתה בפנינו ואסור שתוחמץ להכות בראש התמנון האיראני. איראן ראויה לענישה כבדה בגין אחריותה לטבח ה-7 באוקטובר שנעשה בתמיכתה ובעצתה. בנוסף, לישראל יש הצדקה משפטית ומוסרית מלאה להשיב על שתי התקפות חצופות ומרושעות, שבמסגרתן נורו לעבר שטחה מאות טילים וכטב"מים. לישראל יש אינטרס ביטחוני מובהק ליצור הרתעה שתגרום למשטר האייטולות לשקול היטב לפני שייצא למתקפה נוספת. ובעיקר, לישראל יש אינטרס חיוני שאין למעלה ממנו לחבל בפרויקט הגרעין האיראני ולמנוע את התחמשותו של האויב המר והמסוכן הזה בנשק גרעיני.
האם ישראל מסוגלת, עם סיוע אמריקני מסוים או אפילו בלעדיו, להרוס או לפחות לפגוע באופן שיעכב משמעותית את פרויקט הגרעין האיראני? את זה יודעים רק המומחים לדבר בצמרת הדרג המדיני והצבאי. ואולי אפילו הם לא יודעים עד הסוף. מצד אחד, אומרים לנו שרק לאמריקנים יש פצצות שמסוגלות לחדור את הביצורים שבנו האיראנים במעמקי האדמה כדי להגן על אמצעי הייצור של הפצצה שהם חותרים אליה.
מצד שני, אם היו אומרים לנו שחיל האוויר שלנו מסוגל לפצח תוך דקות את הבונקר של נסראללה, ספק אם היינו מאמינים. ככל הנראה נסראללה עצמו היה משוכנע שהבונקר שלו עמיד מפני הפצצותינו, ולכן חש שהוא מוגן כל עוד אינו יוצא משם. המציאות טפחה על פניו, ואולי יכולה לטפוח גם על פני מי שסבורים שפרויקט הגרעין האיראני מוגן מפני התקפה.
בכל מקרה, תגובה עוצמתית ומכאיבה על ההתקפה האיראנית חייבת לבוא, בין אם תכוון אל פרויקט הגרעין, אל בארות הנפט, אל מוקדי ממשל או אל מחנות צבא.
בכל יום, ובפרט ביום הכיפורים הקרוב, נתפלל שייתן ה' לנו ולמנהיגינו את העוז, הכוח והעצה לפעול בדרך הנכונה מול כל אויבינו. להוציא לחופשי את החטופים החיים ולהשיב גם את אלה שאינם בין החיים, להרבות שלום בתוכנו, ולצאת מחוזקים מהמערכה הקשה הממושכת והמייסרת הזאת שנכפתה עלינו באותו יום חג שהפך לאבל. יראה ה' בעניינו ובצערנו, יפקדנו ברחמיו וישים קץ לצרותינו.
4.
אפשר למצוא קרן אור של חזרה לשפיות ומיתון הריב והמדון בתוכנו בהחלטת שלושת שופטי בג"ץ – דוד מינץ, עופר גרוסקופף ויחיאל כשר, לאפשר השנה לתנועת 'ראש יהודי' לקיים תפילה בהפרדה בגן מאיר בתל אביב.
ההפרעה הבוטה והאלימה שגרמה לפיזור תפילת 'כל נדרי' בכיכר דיזנגוף ביום הכיפורים הקודם, סימנה שיא של כיעור במחלוקת הקשה שפילגה את החברה הישראלית בשנה שעברה. אפילו אם היה מדובר רק במיעוט קטן שמעוניין בתפילה מסורתית בהפרדה במרחב הציבורי, לא היה מקום לכך שחברה הרואה את עצמה כפתוחה, ליברלית ונאורה, תמנע זאת ממי שמעוניין בכך. למעשה, לא מדובר כלל במיעוט, ובטח שלא במיעוט קטן.
גם אם ברוב ימות השנה יהיו מי שירצו להגדיר את תל אביב כעיר חילונית, ההגדרה הזאת בוודאי שאינה תופסת ביום הכיפורים, שבו כמעט מאה אחוז מתושבי העיר משביתים מרצון את עסקיהם ואת רכביהם, וחלקם הגדול אף פוקד את בתי הכנסת. ביום הכיפורים רוב תושבי תל אביב מתנהגים כדתיים, או לפחות כמסורתיים.
ההשתתפות בתפילה מסורתית עם מחיצה לא נכפית על אף איש או אישה, ומי שזה לא מתאים לו לא חייב להיות שם. יש מספיק מקום ציבורי בתל אביב לכל הגוונים הדתיים וההשקפתיים של תושביה המגוונים.
זוהי אמת אלמנטרית שרק קנאות חילונית עיוורת סימאה את עיני הגורמים המחליטים בעירייה מלראות אותה. בשנה שעברה שופטי בג"ץ סירבו לעמוד בפרץ, ובכך הכשירו את הקרקע למחרחרי הריב והמדון שגרמו לחרפת פיזור התפילה באמצעים אלימים. יש לקוות שהחלטת בג"ץ הפעם לאשר את קיום התפילה מלמדת שאף אם לא יודו בכך מפורשות, גם בממסד המשפטי יש מי שבסתר ליבם עשו חשבון נפש והבינו שנסחפו רחוק מדיי במלחמת הקודש שהכריזו נגד 'ההפיכה המשטרית'.
לתגובות: eshilo777@gmail.com