רגע לפני יום כיפור שוחחנו עם חוקרת האמנות ד"ר אביבה וינטר על אחת היצירות המזוהות ביותר עם היום הקדוש, ציורו של מאוריציו גוטליב תפילה בבית הכנסת ביום כיפור המסתיר בתוכו לא מעט רמזים וסודות שלא כולם מוכרים לציבור הרחב.
"זו אחת מיצירות המופת של האמנות היהודית", אומרת ד"ר וינטר בהתייחס ליצירה המפורסמת שצויירה בידיו של צייר צעיר, בסך הכול בגיל 22, יהודי מפולין.
"כולם מכירים את היצירה שבמרכזה הבימה עם המתפללים ובמרכז דמותו של גוטליב כאיש צעיר רכון על הבימה ומאחור קבוצת נשים מתפללות. הציור מתאר דמויות אמיתיות מהקהילה בעיירה שלו דרוביץ' בגליציה והסודות שבתוך היצירה קשורים לדמות שחוזרת על עצמה כמה פעמים".
ממשיכה וינטר ומציינת כי "גוטליב מתאר את עצמו ארבע פעמים ביצירה, פעם ראשונה במרכז כפי שהוא היה נראה באותם ימים, איש צעיר עטוף בטלית צבעונית פרי דמיונו, בצד שמאל כילד קטן שממתין ליד השופר בסוף התפילה. אנחנו יודעים לזהות את הילד כמאוריצי כי יש לשניהם תליון זהה עם האותיות 'מג', משה גוטליב. בפעם השלישית הוא מתואר כנער בר מצווה שלומד תורה עם אביו ובפעם הרביעית, שזו החידה הגדולה, ברמז לדמותו ברקמה שעל ספר התורה, שם נכתב שספר התורה נתרם בנדבת משפחה לזכר משה גאטליעב, כלומר שהוא בעצם צופה את מותו.
וינטר מעלה השערה לפיה ביקש גוטליב לבטא את כמיהתו למות ובחר בדרך זו, ואגב, שנה לאחר ציור הציור הזה הוא אכן נפטר.
על פרשנות זו לאותה רקמה אנחנו שואלים אם אכן זו הייתה כוונתו של גוטליב, שכן ברקמה נכתב "לזכרון נשמת המנוח כמהר"ר משה גאטליעב זצ"ל", כלומר התייחסות למנוח כאל צדיק ורב תלמיד חכם, ומאחר ולא ידוע לנו שהוא היה כזה אולי מדובר באיזכור שמו של סב קדמון במשפחתו. וינטר משיבה ואומרת כי לא ידוע על סב שהיה רב במשפחה, אך יתכן ויש כאן נקודה שראויה לעיון ומחשבה. להערכתה בחר גוטליב לציין את שמו כפי שהיה מקובל אז עם התארים הללו.
על המצוקה שהובילה לכמיהתו למות היא מספרת כי גוטליב היה מאורס לנערה מבית עשיר שביטלה את השידוך משום שהוריה לא היו מרוצים מהבחירה שלה בצייר מיהודי המזרח, "וההסבר הוא שהוא רצה למות ולכן הוסיף את האיזכור הזה ברקמת מעיל ספר התורה".
ד"ר וינטר מציינת כי הציור כולו מוקפד מאוד, גדול מאוד ורווי בפרטים בהם דמויותיהם של בני משפחתו שבויימו לתוך הסיטואציה שצויירה לאורך מספר חודשים. כעת מוצגת היצירה במוזיאון תל אביב לאמנות, "עבודה ריאליסטית עם דמויות בגודל אמיתי, הוא היה מוכשר בצורה בלתי רגילה", אומרת וינטר ומציינת כי הדמויות הנוספות בתמונה הן של קרובי משפחתו ואנשים מהקהילה כשברקע מופיעה שלוש פעמים דמותה של אותה ארוסה בשם לאורה רוזנפלד "שבוודאי לא התפללה שם, אבל הוא שותל את דמותה".
לנו ידוע שזו דמות דיוקנה כי "יש לא מעט דיוקנאות שהוא צייר את אותה לאורה, ואחת מהיצירות הגיעה ממשפחתה שרובה נספתה בשואה, ואחת הנכדות שלה עלתה ארצה והדיוקן שהוא העניק ללאורה הגיע לארץ ישראל, וגם הוא נמצא במוזיאון תל אביב לאמנות וניתן לראות שזו אותה הדמות".
הזיהוי של מועד האירוע המצוייר, יום כיפור, נלמד מהכיתוב על מחזור התפילה שליד אחד המתפללים ובו נכתב שמדובר בסידור ליום כיפור. בנוסף המחזור שעליו מצביע הילד שבתמונה כולל את המילה 'המלך' שגם היא רומזת לכך.
העובדה שהמחזור פתוח באמצעו ולא בסופו או תחילתו והאור הבוקע מחלון בית הכנסת מלמדים שמדובר בתפילת שחרית. בנוסף מופיע בתמונה כיתוב הפסוק 'קומה ה' וינוסו משנאיך', ככל הנראה כביטוי לתובנה שבה אחז גוטליב לאחר שנתקל בתופעות של אנטישמיות, ולפיה כעת יש להיאחז בשורשים היהודיים על אף שבבחרותו היה בעל רגש לאומי פולני.
מוסיפה ד"ר וינטר ומציינת כי "אנחנו יודעים שכך היה נראה בית הכנסת, כי הוא עדיין עומד על תילו ואפילו עבר שיפוץ. בנוסף יש לנו בתמונה ביטוי לכמה מנהגים שהיו קיימים, כמו הנרות הגדולים שנהגו יהודי אשכנז להדליק ביום הכיפורים בשם 'אור ובריאות'. אנחנו מבינים שיש כאן התבססות על מציאות בשילוב עם דמיון. הבסיס אמיתי וקיים. הוא גדל במשפחה אורתודוקסית".
ומה באשר לנוכחות הנשים בבית הכנסת, כמעט כחלק מהתפילה? על כך מציינת וינטר כי ניתן לראות שוילון עזרת הנשים הוסט הצידה והנשים אכן הועברו לקדמת היצירה, ככל הנראה כדי שנוכל לזהות את הדמויות המופיעות בה, ועם זאת הוילון המוסט מבהיר שאכן מדובר בעזרת נשים כמקובל.
בסוף דבריה מוסיפה וינטר כמה פרטים הקושרים את גוטליב לימינו אלה: "היצירה צויירה בפולין בסוף המאה ה-19. הצאצאים של הדמויות הגיעו לארץ. מאוריצי בעצמו נפטר משפעת קשה. נולד לו אח שהוא לא הספיק להכיר. גם האח הפך לאמן. בתו של האמן הזה, חווה, עלתה ארצה. היה לה בן יחיד בשם יואל שנלחם במלחמת יום הכיפורים ונהרג גם הוא בגיל 23. למאוריצי ולליאופולד אין צאצאים וכל שנותר הוא מצבת האחיין בבית העלמין בירושלים".
באשר ללאורה, הארוסה שביטלה את חתונתה עם גוטליב, היא נישאה לאדם בשם הנשל ונספתה בשואה. אחת מבנותיה שרדה, נכדתה הייתה לאמנית. הנינה שקרויה על שמה עדיין בחיים והיא מספרת את סיפור האהבה של מאוריצי עם אם סבתה.