מקצרין שברמת הגולן הגיעה לאולם ערוץ 7 סגולה לוי לשיחה על חוויותיה כאשת איש צבא הקבע לאורך שנים רבות.
"החוויה של החיים כאשת צבא קבע לא פשוטה ולא מדוברת, גם כעת כשאנחנו במלחמה. יש שם בדידות מאוד גדולה. הבעל עטוף בלוחמים ובעשייה, אין לו רגע בודד, והאישה לבד בלילות, באסיפות הורים ובכל דבר. זה קושי אחד שהרגשתי בשנים שבעלי היה בקבע", אומרת לוי המציינת כי כזוג צעיר גם בניית הזוגיות הצעירה היא אתגר עדין ו"להתחיל את זה בשנה הראשונה בתוך צבא זו מורכבות על מורכבות".
באותם ימים בהם היו היא ובעלה זוג צעיר הוא היה אז בקורס קצינים ממנו המשיך לפקד בגדוד נצח יהודה במשך כמה שנים ובתפקידו האחרון פיקד על פלוגה. לאורך השנים היה במספר בסיסים אליהם הייתה המשפחה צריכה להתרגל, להסתגל ולהגיע לשבתות, "זה אירוע שלם שאם לא לומדים איך להתמודד איתו זה מורכב".
ועם זאת מסכימה סגולה שמדובר גם בתחושת שליחות שמשולבת באתגר, ועם זאת לא תמיד ברורה משמעותה של השליחות הזו בחיי היומיום. בתקופה ההיא הייתה סגולה עדיין סטודנטית ולמעשה חיה במעונות עם חברותיה לספסל הלימודים. מאוחר יותר מורכב אתגר ההריונות לבד.
כמי שעוסקת בטיפול רגשי היא רואה את הבחירה כנקודה הקריטית והמשמעותית ביותר. "כשהתחתנתי לא הבנתי שאני נכנסת לזה. בחרתי באיש הזה ושיערתי שהסיטואציה הצבאית תעבור ויהיה בסדר, אבל כשמצאתי את עצמי חיה את זה בכל יום התעוררו התלבטויות".
לוי כתבה על ההתמודדות היומיומית הזו את ספרה 'הרי את מגויסת לי' המספר על תחושתה של אשת איש הקבע שהמציאות הזו לא מתאימה לה יותר, ובנקודה זו מתעוררת תחושת הבחירה במציאות הזו מתוך הבנת השליחות הכרוכה בכך. "אנחנו ביחד בדבר הזה. זה שהוא בצבא לא אומר שאני לבד במעונות או לבד באולטראסאונד. אנחנו ביחד. אני נושאת ביחד את הילד שלנו ואני שולחת צילומים מהאולטראסאונד כי אנחנו ביחד בזה".
פרק שנות הקבע של בעלה של סגולה הסתיים, ואולם לאחר פרוץ המלחמה הוא גויס שוב, והפעם למילואים. "בשמחת תורה בבוקר הוא לקח את הילדים לבית הכנסת כדי שאוכל להגיע יותר מאוחר. בשמונה וחצי הטלפון צלצל. היה נראה לי שדמיינתי כי למה שהטלפון יצלצל בשבת. הסתכלתי וראיתי שזה המג"ד. חשבתי שזו טעות והוא התקשר שוב. אמרתי שלא אענה בחג שבת. יצאתי החוצה להסתכל אם יש מלחמה. היה שקט וזה אולי היום האחרון שהיה בו שקט בשמיים של הגולן. חזרתי הביתה, אמרתי שאסתכל בווטסאפ עם המרפק... ראיתי שהקבוצה של המ"פ על סרטונים ועל גיוס והבנתי שצריך לענות. התקשרתי והמג"ד אמר שפרצה מלחמה בדרום. עוד לא גוייסנו אבל תתכוננו".
סגולה השיבה למג"ד ואמרה שהיא תרוץ לבית הכנסת לעדכן את בעלה והמג"ד אמר לה שאין צורך לרוץ. זו הייתה התחושה באותם רגעים. כשהגיעה לבית הכנסת הייתה בטוחה שתראה בית כנסת הולך ומתרוקן כמו במלחמת יום כיפור. זאת על רקע עיסוק רב בציון חמישים שנה למלחמת יום כיפור, אבל בבית הכנסת איש לא ידע והיא הבינה שלמעשה היא כעת בתפקיד המודיעה לציבור המתפללים והרוקדים.
"אמרתי לבעלי 'אהרון, התחילה מלחמה'. הוא אמר לי 'את עבודת עליי'. הוא הלך ויומיים אחר כך, כשהבנתי מה קורה, כל כך פחדתי עד שארזתי מזוודות לטוס לחו"ל. אמרתי לו 'אנחנו טסים. אתה תישאר פה להילחם. אותי לא צריך פה'. זה היה רגע מאוד קשה, רגע של משבר, לעזוב את המדינה שאני אוהבת. הייתי בשליחות בבלגיה ושלוש שנים דיברתי ציונות אבל השבר הזה היה מאוד עמוק".
חברה, עובדת סוציאלית, הבינה את המצוקה שבה נמצאת סגולה ועשתה לה טיפול חרדה שהרגיע אותה הרגעה ראשונית ובהמשך היא עצמה העבירה אותו למטופלות רבות אחרות. "ואז התחלנו להתנהל בשגרת מלחמה".
אחרי 193 ימים במלחמה השתחרר אהרון משירות המילואים וסגולה מספרת על שירים שכתבה. פרסום אחד השירים הגיע עד לתושבת ארה"ב שביקרה בארץ, התרגשה מהשיר ושאלה את סגולה במה היא תוכל לפנק אותה. סגולה מצידה השיבה שהיא מבקשת רק ארוחת ערב חמישי, היום הקשה והלחוץ ביותר בעיקר כשלא יודעים איפה נהיה בשבת. מתוך כך מדגישה סגולה את הבחירה לקבל כחלק מהיכולת להתמודד בצורה נכונה ומדויקת יותר.
"צריך לדעת שאם את נמצאת במציאות של קושי, איך תארגני סביבך את העזרה הזו", היא אומרת ומספרת על מישהי שסיפרה לה שקיבלה את הספר שכתבה מאמה לאחר שבכוונתה להינשא לאיש קבע. אמה אמרה לה שלפני שהיא מקבלת החלטה היא צריכה לקרוא את הספר כדי לדעת לאיזו התמודדות היא נכנסת. אותה צעירה קראה את הספר שמונה פעמים בזו אחר זו, כך לפי עדותה. ההחלטה להינשא לאיש קבע לא השתנתה, אך ההבנה שצריך להיערך גם להתמודדויות ולקבלת עזרה ברורה לה כעת הרבה יותר.
בהמשך הדברים מתייחסת סגולה לוי לאתגר הזוגיות של משפחות בהן הבעל הוא איש קבע, והסוגיה נוגעת גם לחלוקת התפקידים בבית, חלוקה שכאשר היא אינה נכונה נוצרים חיכוכים מיותרים. אצלה בבית החלוקה ברורה, הוא מפקד בצבא והיא מפקדת בבית, חלוקה שמאפשרת התנהלות נכונה.
וגם עצם הזוגיות בין בעל לאישה מצריכה עבודה בלתי פוסקת. סגולה מספרת על התובנה שלהם כזוג שיש צורך להגיע לטיפול זוגי על אף הניסיון הרב. "חייבים לדעת לקבל עזרה, לארגן כוחות מחדש", היא אומרת ומציעה להתחבר לפורומים ברשת של נשות קבע, שם נשים מספרות על ההתמודדויות הקטנות והגדולות שיוצרות משברים, בין השאר הדברים נובעים מהפער שבין גברים שנמצאים בחברה גברית של היררכיה צבאית ופקודות לבין נשים שנותרות במעגלי שיח אחרים, עמוקים ותהליכיים הרבה יותר. "כשמדברים הרבה זמן שיח שונה, צריך ללמוד לדבר את אותו שיח", היא אומרת ומזהירה משיפוטיות של צד אחד את השיח של הצד האחר.
ומהעבר האחר, בחיים שכאלה נוצר גם אלמנט הגעגוע והרומנטיקה שאינו קיים בהכרח בחיים "צפופים" יותר. סגולה מספרת על פתקים שהיא הייתה משאירה לאהרון בין חפציו ופתקים שהוא השאיר לה בבית, דרישות שלום לשעות שבהן הם לא יהיו ביחד. עוד היא מספרת על אנשים שסיפרו שגם כאשר בני הזוג לא יכולים לדבר זה עם זה, הם מחליטים על זמן מוגדר שבו שניהם חושבים זה על זה, "זה ריגש אותי מאוד. זה נורא רומנטי. רגע שבו קורה משהו".