מערכת היחסים העכורה וחוסר האמון בין ראש הממשלה נתניהו לבין שר הביטחון גלנט הגיעה בימים האחרונים לנקודת רתיחה נוספת.
לאחר שנה של לחימה שבה ביטא באופן מופגן ופומבי קו לעומתי לראש הממשלה בכמה נקודות ציון קריטיות ביניהן הכניסה לרפיח, האחיזה בציר פילדלפי, תדרוכים והדלפות בנוגע לעסקת חטופים, וכמובן המחלוקת האחרונה סביב התמרון הקרקעי בלבנון, נדמה שגלנט שוב בוחר להתנהג כזאב בודד.
אם בפעמים הקודמות עוד אפשר היה לראות במתיחות בין השניים חילוקי דעות טקטיים שמקורם בראייה שונה של המציאות הביטחונית, סוגיית התקיפה המסתמנת באיראן הינה צומת הדרכים האסטרטגית המשמעותית ביותר שנקרתה בדרכנו מאז ומעולם, והשלכותיה נוגעות בקודש הקודשים של תפישת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
דווקא עכשיו, כשכל העולם המערבי וחלק גדול ממדינות ערב נושאים עיניהם לראות כיצד ישראל תכה בראש התמנון לאחר מתקפה ברברית וחסרת פרופורציה של מאות טילים בליסטיים לשטחה, הרכיב שהכי נחוץ בעת הגורלית הזאת הוא אחדות השורות.
אלא שהתנהלותו המגושמת של שר הביטחון בימים האחרונים סביב ביקורו האפשרי בוושינגטון, מערערת את הלכידות בעמדה הישראלית במקרה הטוב, ובמקרה הרע מעלה תהיות קשות ומדאיגות בנוגע לשאלה למי גלנט מחויב יותר: לאינטרס הבטחוני של מדינת ישראל ואזרחיה או למחלקת המדינה של ארה"ב ולצורכי הקמפיין של המפלגה הדמוקרטית.
ממשל ביידן רואה בשר גלנט כשומר הסף בתוך ממשלת ישראל, מפני מהלכים ומימוש מדיניות שאינה מוצאת חן בעיניו. גלנט סומן ע"י האמריקאים כאיש אמונם כבר באותו ליל מהומות לאחר ההודעה על דבר פיטוריו, על רקע המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית ואי-הטיפול בתופעת הסרבנות.
הוא זכה לתמיכה גורפת ופומבית מגורמים בממשל, לרבות תמיכה מהאגף השמאלי-קיצוני במפלגה הדמוקרטית. כך למשל, הסנאטור היהודי הפרוגרסיבי והפוסט ציוני ברני סנדרס ציין שהפיטורים מעוררים דאגה לדמוקרטיה הישראלית. חבר הקונגרס ריצ'רד בורמן התפייט ואמר שגלנט הפגין מנהיגות אחראית והזהיר שפיטוריו עלולים לערער את היציבות האזורית. הוועד היהודי האמריקאי (AJC) גינה אף הוא את המהלך וקרא לגלנט "אמיץ". הסנאטורית הפרוגרסיבית אליזבת וורן הזהירה מצדה שפיטורי גלנט מסכנים את ביטחון ישראל וקראה לאחדות.
אלא שגלנט לא לבד. שר הביטחון מצטרף לשורה ארוכה של ביטחוניסטים ו"לשעברים" ישראלים שמילאו כל אחד בתורו את אותה הפונקציה בדיוק. אחד מהבולטים שבחורה הוא ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק, מי שידוע ביחסיו המפוקפקים עם דמויות מפתח באליטות האמריקאיות.
גם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שעד לא מזמן שימש כמעין שליח צייתן של הבית הלבן בתוך קבינט המלחמה, הצטיין בהקפדה על קו לעומתי לראש הממשלה. האלופים (במיל') עמוס ידלין וישראל זיו ידועים אף הם בקשריהם האישיים הקרובים עם הממשל הדמוקרטי ומחזיקים בעמדות ביטחוניות חופפות עם הפנטגון. המכנה המשותף לכולם: אימוץ דוקטרינת ההכלה שמאמינה בהימנעות מעימותים צבאיים.
מי שבהקשר הזה זכה לתהילת עולם בעיניי הממסד הבטחוני האמריקאי הוא ראש המוסד לשעבר מאיר דגן. על אף שבמסגרת תפקידו דגן דיבר באופן עקבי ושיטתי על הסכנות הטמונות בהפיכתה של איראן לבעלת יכולת גרעינית והפליג בתיאורים על הצורך של ישראל להגן על עצמה, בשלהי כהונתו הוא ביצע תפנית חדה כשהתגאה בראיונות בארץ ובחו"ל כיצד חשף בשעתו בפניי האמריקאים את התוכניות האופרטיביות של תקיפת מתקני הגרעין של איראן. בצעד החתרני וחסר אחריות, שמקורו במאבקי אגו אישיים, מאיר דגן עשה מעשה שגבל בעבירה על החוק והפך לנאמן של ממשל אמריקני עוין.
צריך לומר ביושר: לאורך שנותיו כאש ממשלה נתניהו יישר קו עם ראשי מערכת הביטחון עד לכדי התבטלות מוחלטת מולם, ונגרר אחר הקונספציה שהאמינה שאויבנו מורתעים ולכן עיקר המאמץ של צה"ל הוא לכל היותר לתחזק את המערכה שבין המלחמות. מידת הכבוד והאמון שרחש נתניהו כלפי צמרת המטכ"ל וראשי הביטחון התנפצו אל קרקע המציאות בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר אשתקד, כשראשי המערכת החליטו להדיר אותו מקבלות ההחלטות בנוגע לנורות האזהרה שנדלקו מכיוון רצועת עזה.
ואכן בשנה האחרונה, וביתר שאת בשבועות האחרונים, מתרבים הצמתים שבהם לראשונה בכהונתו כראש ממשלה, נתניהו פעם אחר פעם מקבל החלטות בניגוד להמלצות הדרג הצבאי שעדיין שבוי עמוק בתפישה שחותרת להסכמים צבאיים ומדיניים כמעט בכל מחיר, כשנתניהו מצדו שינה פאזה ושב ומדגיש את החשיבות של מדיניות עצמאית ובלתי תלויה בלחצים חיצוניים. בשונה מהדמויות הביטחוניות ששותפות אליו לניהול המלחמה, אצל נתניהו האסימונים נפלו ממזמן והוא עומד בפרץ ומפגין נחישות ראויה לציון.
סערת נסיעתו של גלנט לוושינגטון הפכה לתמוהה עוד יותר לאחר שהתברר כי הוא זה שהזמין עצמו ולא להיפך, כפי שאישרה זאת סגנית דוברת הפנטגון סברינה סינג לשאלת אחד העיתונאים המקומיים. רק מעצם הביקור של גלנט, לאחר מסכת התבטאויות פומביות נגד הקו התקיף שאימץ נתניהו, יש בו לבדו כדי לתקוע טריז בין וושינגטון לירושלים. ובאשר לתוכן הדברים שביקש למסור למקבילו אוסטין? זה כבר מדאיג עוד יותר.
דווקא משום כך, הלך והתגבר אצל ראש הממשלה החשש שמקרה מאיר דגן יחזור על עצמו בשנית, אלא שהפעם בעיצומה של מערכה רב-זירתית. ההקפאה המיידית של הביקור כפי שדרש נתניהו הייתה הצעד המתבקש לא רק ברמה המנהיגותית, כדי להבהיר את גבולות הגזרה ההיררכיים בתוך הממשלה, והמעשה הנכון ברמה הפוליטית משום שמירה על יציבות הממשלה – אלא מהלך מחויב המציאות מטעמי ביטחון ושימרה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי