ערב יום הכיפורים, מחר נתפלל בתחינה רבה בבתי הכנסת "מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם. וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים. הֲלֹא כָּל הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ".
50 שנה חלפו בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת שמחת תורה – שתי מלחמות שקווים משותפים רבים לשתיהן.
בשנה שלפני המלחמה הנוכחית, הייתי מעביר מדי פעם הרצאה על נס מלחמת יום הכיפורים בתשל"ד. המלחמה הזו היתה אחד הניסים המופלאים בתולדות עם ישראל. מלחמה שנפתחה בנסיבות הגרועות ביותר מבחינת ישראל והטובות ביותר מבחינת מצרים וסוריה – צבאות של שתי מדינות שפלשו לשטח מדינת ישראל בהפתעה מוחלטת כשהם שועטים קדימה בלי שצה"ל מצליח לבלום אותם - שנחשבת עד היום בתודעה הלאומית ההיסטורית ככישלון צבאי, הסתיימה מנקודת מבט צבאית טהורה בניצחון מוחלט של כוחות צה"ל, כשכוחותינו מאיימים גם על דמשק וגם על קהיר.
לכן גם הצעתי בעבר, ואני עומד על הצעתי זו, להגיד הלל שלם בברכה בכל שנה בכ"ט בתשרי, כהודיה על הניצחון והנס של מלחמת יום הכיפורים.
אנחנו עדיין נמצאים בתוך מלחמת שמחת תורה, קרוב מדי לאירועיה, מכדי שאפשר יהיה לתת לה מבט היסטורי. למרות זאת אין לי ספק שבעוד עשרות שנים, נכיר שגם המלחמה הנוראה הזו, שהתחילה בטבח שלא היה כמוהו מאז שואת יהודי אירופה, עוד תתגלה בעתיד כאחד הניסים שקמו לעם היהודי ולמדינת ישראל. (זאת מעבר למאות ניסים קטנים שאירעו לאנשים רבים במלחמה, כמו סיפורה של רפ"ק שפרה בוכריס המתפרסם בגיליון זה). כמו שרק שנים רבות אחרי מלחמת יום הכיפורים אפשר היה לזהות את הנס, כך יהיה גם עם מלחמת שמחת תורה. אנחנו עדיין בעומק המלחמה, אבל את המגמה אפשר כבר לזהות.
ככל שחולף הזמן, מתבררות תוכניות ההשמדה מבית מדרשו של הצורר הפרסי, המן העמלקי של דורנו: הסתערות בו זמנית מצפון ומדרום, של כוחות הנוח'בה של החמאס מרצועת עזה לצפון הנגב, וכוחות רדואן של חיזבאללה מלבנון לגליל העליון, הסתערות של הפלשתינים ביו"ש על ההתנחלויות והיישובים היהודיים בשרון ובשפלת החוף, ולקינוח אינתיפאדה של ערביי ישראל. אין צורך בדמיון רב כדי לשער מה היה מצבה של מדינת ישראל ומה היה מצבנו כיום, אם התוכנית הזו היתה מתבצעת במלואה, כשצה"ל בהדממה מלאה בכל הגבולות.
החמאס ביצע אכן את זממו בטבח נוראי – אבל חיזבאללה, משיקוליו שלו, הסתפק בשיגור רקטות מרחוק. תושבי הגליל אמנם פינו את יישוביהם, שחלקם נהרסו מירי חיזבאללה, מציאות שמעולם לא היתה בהיסטוריה של המדינה,אבל לא היה שם טבח דוגמת עוטף עזה, והעזיבה הזו, למרות שהיא מתארכת, תהיה בסוף זמנית. הפלשתינים ביו"ש לא הסתערו על היישובים, וצה"ל הצליח בסופו של דבר לעבור ממגננה למתקפה, גם אם לא בצורה חלקה.
שנה אחרי פרוץ המלחמה, הגלגל מתהפך. מי היה מאמין בדיוק לפני שנה, בערב יום הכיפורים תשפ"ד, שכך ייראה כיום המזרח התיכון: רצועת עזה הרוסה כמעט לחלוטין. מאות אלפי עזתים חיים באוהלים ובמגורים זמניים, כי בתיהם חרבו לגמרי. הם נעים ונדים על פי הנחיות צה"ל מאיזור לאיזור. החמאס איבד חלק גדול מיכולות הטרור שלו: את רוב מערכות המנהרות שלו, את כוחות הנוח'בה שלו. מוחמד דף חוסל, איסמעיל הניה חוסל (מעניין בידי מי?) וכמוהו רבים ממפקדי החמאס.
בדרג המח"ט ומעלה חוסלו שמונה, בדרג המג"ד חוסלו כ-30, ובדרג המ"פ חוסלו כ-165 (ע"פ הנתונים הרשמיים של דובר צה"ל שפורסמו השבוע). לא ברור לי מה משמעות שלטון החמאס בעזה כיום. סינוואר מסתתר באחת המנהרות, מנותק מגע ברוב הזמן. ככה לא נראה שלטון.
בשמחת תורה אשתקד, בתוך שעות ספורות עם תחילת המתקפה, חמאס שיגר 3,000 רקטות לשטח מדינת ישראל. מאז ועד השבוע שוגרו כ-13,200 רקטות רק מרצועת עזה. השבוע, ביום לציון שנה לפתיחת המלחמה למניינם, 7 באוקטובר, הצליח החמאס לשגר רק 5 רקטות למרכז הארץ, ועוד כ-10 ליישובי העוטף. שני המשגרים ששיגרו את הרקטות הושמדו מיידית.
בלבנון – נסראללה איננו, וכך גם מחליפו והמחליף של מחליפו. ולפי הבדיחה העממית החדשה, בכירי חיזבאללה כיום הם כאלו שעד לפני חודש לא היו מספיק בכירים כדי לקבל ביפרים. הדאחיה, כך נראה, נמחקה. חיזבאללה איבד חלק גדול מאתרי שיגור ואיחסון טילי קרקע קרקע שלו, מנהרות הן לוגיסטיות והן מבצעיות, מבני תקיפה, מבנים שהובילו למנהרות, והרשימה עוד ארוכה. התקיפות האלה פגעו קשות בתכנונים המקוריים של חיזבאללה לתקוף את ישראל באלפי רקטות ביום. זוכרים שהפחידו אותנו לאורך השנים ב-150 אלף רקטות של חיזבאללה ומה יהיו תוצאות השיגור שלהם? שנים רבות הסבירו שאם רק נעז להיכנס ללבנון, או להפציץ את ביירות, רבי קומות בישראל יקרסו ממטחי הרקטות של חיזבאללה, וחשמל יהיה רק למי שיצטייד מראש בגנרטורים. ומה קרה בשבוע האחרון? ביירות בערה, וחיזבאללה, שאמנם עדיין מצליח להפציץ שוב ושוב את הגליל כולו עד חיפה והקריות ברקטות קצרות טווח, הצליח לטפטף מדי פעם רק רקטות בודדות 'בעד בעד חיפה' (מעבר מעבר לחיפה, כלשונו המתרברבת של נסראללה אללה ירחמו במלחמת לבנון השניה).
וגם ביהודה ושומרון, זירה רחוקה מהתודעה הציבורית מטבע הדברים, צה"ל מפרק לאט ובשיטתיות את חוליות הטרור השונות.
הערב, ליל יום הכיפורים, נבקש כולנו "יַעֲלֶה תַחֲנוּנֵנוּ מֵעֶרֶב. וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ מִבֹּקֶר. וְיֵרָאֶה רִנּוּנֵנוּ עַד עָרֶב". לבי בהחלט מתרונן למראה עזה, הדאחיה ודרום לבנון עולות בלהבות.
המלאכה עדיין לא הסתיימה, לא בעזה ולא לבנון. יש עוד הרבה עבודה להשלים את חיסול הכוח הצבאי של חיזבאללה ושל החמאס, וכמובן חייבים להחזיר בהקדם את כל החטופים החיים. אבל כשתסתיים המלחמה, המזרח התיכון באמת יהיה מזרח תיכון חדש – ולא כזה ששמעון פרס המנוח פינטז עליו בדיוק לפני 31 שנים, כשנחתם הסכם אוסלו.
נראה לי שגם בתאריך בו תסתיים מלחמת שמחת תורה, נצטרך להגיד הלל שלם בברכה.