בעוד אנו עומדים בפתחו של יום הכיפורים, אני מבקש להתבונן על השנה שחלפה ולהרהר בעומק השינויים שעבר עם ישראל בעקבות "מלחמת חרבות ברזל".
זו הייתה שנה מאתגרת, שנה של אתגרים ומבחנים רבים, אך גם שנה שהדגישה את החוסן המופלא של עם ישראל. המלחמה, שגבתה חיים יקרים מדי, הפכה לסמל של התמודדות אמיצה ושל הקרבה חסרת גבולות של חיילי המילואים.
המאבק הזה לא היה רק מאבק צבאי, אלא מאבק על רוחו ואחדותו של העם. מאות אלפי חיילי מילואים, מכל שכבות האוכלוסייה, מכל קצוות הארץ, עזבו את משפחותיהם ואת עיסוקיהם ויצאו להגן על המדינה. המראה הזה, של אחדות ושיתוף פעולה בין כל המגזרים – חילונים, דתיים, עולים חדשים וותיקים – חיזק את ההכרה בכך שדווקא מתוך המשבר נולדה תחושת שותפות אמתית. אחדות זו, שהתבלטה כל כך ברגעים הקשים ביותר, מראה את עוצמתו האמיתית של העם שלנו. כאשר אנו מתגייסים יחדיו, ללא הבדל בין דת, מין או מוצא, אנו בלתי ניתנים לפירוק.
בעיר ירושלים, שהיא לב ליבו של העם היהודי, אנו מחויבים להנציח את הנופלים והנרצחים. במסגרת זו, יזמה עיריית ירושלים את הקמת אנדרטת זיכרון בלב העיר לחללי "חרבות ברזל". האנדרטה הזו מסמלת לא רק את הזיכרון והכאב, אלא גם את תחושת האחווה והחיבור בין כל חלקי העם.
האנדרטה תהווה תזכורת מתמשכת לכולנו על המחיר הכבד ששילמנו ועל הצורך לשמור על אותה אחדות בכל עת, לא רק בזמני משבר, אלא גם בשגרה.
בימים אלו של חודש הרחמים והסליחות ועשרת ימי תשובה, אי אפשר להתעלם מהתמונה המרגשת של מאות אלפי המתפללים המגיעים אל הכותל המערבי ולסיורי הסליחות ברחבי העיר. אנשים מכל רחבי הארץ מתקבצים על מנת להתפלל, לבקש סליחה ולהתחבר אל שורשיהם. זהו עוד ביטוי מופלא לאחדות האמיתית שלנו כעם, ואשר מתחדדת במיוחד בירושלים, בירת הנצח של העם היהודי.
בסיום, אני מאחל לכולנו גמר חתימה טובה ושנה של בשורות טובות, שלום ואחדות לעם ישראל כולו.