שוקי הלווייתן נכנס הביתה ואשתו מיד ראתה שמשהו אצלו לא מאה. הוא הסתובב כסהרורי בסלון עד שנכנס למטבח והתיישב לבסוף על האי. כפשוטו, היה להם אי בודד באמצע המטבח. סוף סוף מדובר בלווייתנים.
"לא, את לא מאמינה מה שאני שמעתי עכשיו", הוא מלמל.
"אם שוב חברים שלך ניסו לדחוף אותך לנסות דיאטה חדשה אז אני מבקשת מראש שתוותר. אתה גדול וזהו, נשמה".
"לא לא", אמר לה שוקי, "הסתובבתי ליד השובר גלים ושמעתי יהודי אחד מאחל לחבר שלו 'שנזכה בשנה הבאה לשבת בסוכת עורו של לווייתן'". שוקי היה עכשיו חיוור לגמרי.
"אתה כנראה לא שמעת נכון", מיהרה אשתו להקטין את האירוע.
"אני שמעתי יפה מאוד", החזיר לה שוקי, "היהודי השני גם איחל לו את זה בחזרה. הם הולכים לשבת בשנה הבאה בסוכות מהעור שלנו. ואלה יהודים, הם יעשו את זה. שמעת מה קרה למחליף של המחליף של נסראללה. אלה משוגעים אלה".
"מאיפה אתה יודע מה קרה למחליף של המחליף של נסראללה?" הופתעה אשתו.
"הוא הלך לישון עם הדגים. הם סיפרו לי", ענה שוקי.
השמועה עברה מהר מאוד מפה ללסת (ככה לווייתנים שומעים, מסתבר) ונקבעה פגישה בהולה של גדולי הלווייתנים (לא שלא כולם היו גדולים, כן? פשוט אלה גם היו חכמים במיוחד. הבנתם).
"טוב, היהודים כנראה החליטו ששבע חזיתות לא מספיקות להם והם מעוניינים לפתוח בחזית נוספת נגדנו בשנה הבאה", פתח את הישיבה יושב ראש ועד הלווייתנים, "תודה לשוקי שהביא לידיעתנו את המודיעין החשוב הזה".
"תודה רבה אדוני", שמח שוקי.
"כמו כן, גש אליי אחרי הפגישה, יש לי בשבילך רעיון לדיאטת אלמוגים מטריפה", המשיך היושב־ראש וביאס לשוקי את כל המצב־רוח.
"אני רוצה לדעת מה עשינו שהיהודים סימנו אותנו ככה", אמר לווייתן בשם פיני.
"בהחלט בהחלט, לפני שמכריזים מלחמה צריך לנסות לפתור את הקונפליקט בדרכי שלום", הסכים היושב ראש, "אז אם למישהו יש מידע קונקרטי על המקור של הסכסוך, זה הזמן לשתף אותנו".
"יאללה גם כן היהודים האלה, אתה בולע להם נביא אחד ומחליטים לחסל לך את כל המשפחה", התעצבן פתאום לווייתן כחול ענק שעד אותו רגע שמר על שקט.
"על מה אתה מדבר, כחולי?" שאל היושב־ראש (כן, ללווייתן הכחול קראו כחולי, אל תבואו אליי בתלונות, הייתה לו אמא מאוד לא יצירתית. כנראה נתנה לו את השם הזה באמצע הלילה כי היה לה דד־ליין על הראש. תתקדמו).
"תראו, אני לא חשבתי שזה סיפור שצריך לספר אותו", המשיך כחולי, "אבל לפני כמה שנים שחיתי לי בים בפנאן שלי ופתאום ראיתי חבורה של מלחים זורקים מישהו לים. אז בלעתי אותו".
"מה זאת אומרת בלעת אותו???" התעצבן היושב־ראש, "יש לנו נהלים בשביל דברים כאלה! לא מכניסים בני אדם לפה לפני שבודקים מאיפה הם הגיעו ושהם לא מקולקלים. דיברנו על זה אלף פעם".
"יאללה יאללה, כשאתה בלעת את סבא ג'פטו אף אחד לא אמר לך כלום", הכניס לו כחולי שבאמת הגיע מאוד טעון לפגישה. העקיצה הזאת בהחלט תפסה את היושב־ראש לא מוכן.
"שמע, התקרית עם הסבא האיטלקי וילד העץ שלו היא עניין אחר לחלוטין שכבר חלה עליו חובת ההתיישנות, חוץ מזה שהאיחוד המרגש ביניהם התרחש, אני מזכיר לך, ממש אצלי בבטן כך שהכול יצא לטובה. עכשיו בוא נחזור אליך ולבחור שבלעת".
"בסדר בסדר", נרגע כחולי, "הבחור ההוא, התברר, היה נביא יהודי. בסוף פלטתי אותו וחשבתי שנפרדנו כידידים. מסתבר שלא".
הפגישה לפחות התקדמה לאנשהו, חשב לעצמו שוקי, עכשיו נשאר רק להבין מה אפשר לעשות כדי שבשנה הבאה כל הסובבים לא ייהפכו לרכוש סוכות נחלים.
"אני מציע לפנות לפעילת האקלים גרטה ת'ורנברג", אמר פיני הלווייתן, "היא מאוד בקטע של אקלים והצלת בעלי חיים. היא בטוח תעזור לנו".
האווירה בפגישה התהפכה לגמרי למשמע הצעתו הגאונית של פיני, שאם היינו יודעים שהוא כזה גאון אולי היינו טורחים לאפיין אותו מלכתחילה בצורה קצת יותר ייחודית. מילא.
בתוך כמה דקות גרטה עלתה מולם בשיחת זום, והלווייתנים הציגו לה את הבעיה.
"שומעת גרטה, היהודים מתכננים לעשות מכולנו סוכות בשנה הבאה, את חייבת לעזור לנו", הסביר לה היושב־ראש.
"בשמחה רבה", ענתה גרטה, "אחרי הכול אני-"
"פעילה סביבתית!" השלים פיני.
"התכוונתי להגיד אנטישמית, אבל סבבה, גם הצלה שלכם יכולה להיות חלק מהמוטיבציה שלי, אני מניחה".
הצדדים התחילו להיכנס לפרטי העניין, אלא שאז דג טונה תמים שחלף בסביבה שמע את הדיון והחליט להתערב. "לא שזה עסק שלי, כן", הוא אמר, "אבל יהודים גם עושים בכל שנה משהו שנקרא תשליך וזורקים עלינו הדגים את כל החטאים שלהם".
"זיהום סביבתי!" אמר פיני.
"פרי פלסטיין!" זעקה גרטה.
"אז זהו שהם לא באמת זורקים חטאים, זה יותר קטע סימבולי כזה", הסביר דג הטונה, "אז אני לא בטוח שהסיפור של סוכת לווייתן זה לא סימבולי גם כן. זה בטח משהו רוחני יותר שאנחנו פשוט לא מבינים".
"תראו, אני הולכת להשמיץ את היהודים האלה איך שלא יהיה", אמרה גרטה בכנות וירדה משיחת הזום.
שאר הלווייתנים נשמו לרווחה והחליטו לתת ליהודים החמודים ליהנות מהספק שבטח מדובר במדרש נאה שלא צריך לקחת לגמרי כפשוטו. שוקי, פיני וכחולי ניגשו להודות לדג הטונה החביב שהציל אותם ממלחמה מיותרת, אבל דג הטונה הקטן נעלם. כחולי הסתכל בחשד על היושב־ראש. "בטח הוא שחה הביתה", אמר היושב־ראש בתמימות ואז פלט בטעות גיהוק מרשיע, "לא, כי לבלוע נביא".
לתגובות: jacobi.y@gmail.com