התחלה// נולד וגדל בבית מסורתי בלונדון, בירת אנגליה. "בילדותי הלכנו להתפלל בבית כנסת רפורמי. רב בית הכנסת היה ניצול שואה. באותם ימים לא ידעתי שדברי התורה שלו, ששולבו בהם סיפורים על מה שעבר באושוויץ, יהיו כל כך משמעותיים לחיים שלי היום".
אבא// אנתוני (83), שנים רבות היה בעל בית דפוס באנגליה. עם היציאה לפנסיה לפני כעשרים שנה עברו ההורים להתגורר בשוויץ. "שם המשפחה די הוא קיצור של דבליצקי. הרב שריה דבליצקי זצ"ל מבני ברק היה דוד של אבא שלי".
אמא// ברברה (78), עד לפני כמה שנים עבדה בתור מורה לעברית. "היא למדה עברית במהלך התואר הראשון שלה באוניברסיטה באנגליה. אבא שלה עלה לישראל בשנות ה־30 מריגה, לטביה, לאחר שלמד עברית בבית הכנסת של בן יהודה. הוא שימש מתורגמן של מרדכי נורוק, שלימים היה חבר בכנסת הראשונה. בשנת 1939 יצא לאנגליה ללמוד באוניברסיטה, לא הצליח לחזור ונשאר שם".
אנטישמיות בכיתה// מכיתה א' ועד י"ב למד ב'היי־גייט' סקול, בית ספר כללי לא יהודי. "בית הספר הוקם על ידי המלך הנרי השמיני לפני יותר מחמש מאות שנה. הייתה להם מכסה של יהודים שיכולים ללמוד בבית הספר, בכל כיתה היו מקסימום 10 אחוזים יהודים. זה נבע מאנטישמיות טהורה, כי אחרי שמנהל בית הספר עזב המחליף שלו ביטל את ההגבלה. כיום כ־40 אחוזים מהתלמידים בבית הספר הם יהודים. במקביל למדתי עברית ב'סאנדיי סקול' בכל יום ראשון בבית הכנסת, שם היו שם שליחים ישראלים שלימדו עברית".
דתי בקיבוץ// בין התיכון לאוניברסיטה לקח שנת הפוגה והגיע לארץ, לקיבוץ רמת השופט. דווקא שם, בקיבוץ החילוני, קיבל את ההחלטה לחזור בתשובה. "הייתי בתחילת תהליך התשובה שלי, והחוויה שלי בארץ עזרה לי לקבל את ההחלטה הסופית. באמצע השנה הלכתי לשבת בירושלים, ובמהלכה נרשמתי לסמינר של ישיבת אש התורה. חזרתי לקיבוץ והודעתי להם שאני מפסיק לעבוד בשבת. בתגובה הם העבירו אותי מהתפקיד הקליל שהייתי בו במטבח והעבירו אותי לתפקיד תעשייתי מפרך בין חצות הלילה לשש בבוקר".
גמרא בקיימברידג'// עם החזרה לאנגליה החל ללמוד לתואר ראשון בהנדסה כימית באוניברסיטת קיימברידג'. "כבר שמרתי שבת וכשרות, אבל בקיימברידג' התחלתי ללמוד גמרא. היו קבוצה של סטודנטים שנה ב' שהזמינו רבנים מלונדון לבוא וללמד אותם".
מייעץ// לאחר סיום התואר החל לעבוד בייעוץ אסטרטגי לחברות גדולות במשק האנגלי. אחרי שנתיים פתח עסק עצמאי בתחום במשך שנה. בהמשך עבר לעבוד בייעוץ לחברות ההשקעות אייפקס ו־HG capitola.
החצי השני// לוסי הי"ד. "היא הייתה ראש הסטודנטים היהודים באוניברסיטת אוקספורד. חברים שלי למדו שם תואר שני. נסעתי לחגוג איתם את חג השבועות, ושם פגשתי אותה. מיד התאהבתי בה, אבל אחרי החג היא נסעה ליפן. כשהיא חזרה אחרי שנה, התחלנו לצאת. אחרי שישה חודשים התארסנו, ובתום שישה חודשים נוספים התחתנו".
טיול פנסיה מוקדם// לאחר החתונה לקחו השניים שנת הפוגה לטיול ירח דבש מסביב לעולם. שישה חודשים מתוכם עצרו באוסטרליה כדי לעבוד משם. "למפרע התברר שזה היה טיול פנסיה מוקדם".
הנחת// חמישה ילדים. מאיה הי"ד, קרן, טלי, רינה הי"ד ויהודה.
מעלין בקודש// עם החזרה לאנגליה עבד שש שנים כמשקיע. יום אחרי שקיבל קידום לתפקיד בכיר בחברה החליט להתפטר, כדי לעלות ארצה וללמוד תורה בכולל. "עד לפני שנתיים תליתי את ההחלטה לעלות ארצה בעצמי. אחרי האסון שאלנו את החברות של לוסי מה הייתה המשמעות של לוסי בחיים שלהן. כולן אמרו שהיא הייתה בשבילן השראה להוציא את הכוחות שלהן אל הפועל, מה שגרם לי להבנה מחודשת שלוסי היא זאת שגרמה לי להבין שיש לי תפקיד חשוב יותר בעולם מאשר לעבוד בהשקעות. זה באמת פחות שגרתי שאישה תרצה שהבעל שלה יתפטר מעבודה עם הכנסה טובה רק כדי להפוך לאברך כולל שלומד למבחני רבנות".
המקום שלנו// המשפחה הצעירה עלתה ארצה בשנת 2004, בשלהי האינתיפאדה השנייה. "בגלל שצפינו בחדשות באנגליה, חששנו לגור ביהודה ושומרון. אבל ברגע שהגענו לאפרת, לוסי הכריזה 'זה המקום שלנו'. למדתי בישיבת גבעת המבתר, ליד מגדל עוז, במשך ארבע שנים".
שליחות// בתום ההסמכה לרבנות חזרה משפחת די לשליחות של שש שנים באנגליה. "הייתי רב סגן בקהילת הנדון ובהמשך רב בכיר במקום שנקרא ראדלט, שבו יש אחוז אחד של שומרי שבת ומאה אחוזים שומרי חסד. היה איש אחד שבכל שני וחמישי היה מגיע לבית הכנסת בעשרה לשבע והיה יוצא ברגע שהיה מניין. הוא הסביר לי שהוא נוהג כך בעקבות בקשת הרב הקודם להשלים מניין כדי שיוכלו לומר קדיש. גם אחרי שהוריו נפטרו והוא היה מחויב בעצמו לומר קדיש, הוא לא נשאר למניין. מה שהוכיח לי שבמשך כל השנים, מבחינתו הוא היה מגיע לשמה".
חוזרים// כשמאיה הגיעה לגיל 11 חזרה המשפחה ארצה. "לוסי החליטה שזה המקום שבו היא רוצה שהילדים שלנו יגדלו".
תורה וסביבה// "לא רציתי לחזור לתחום ההשקעות, אבל קיבלתי פנייה מחברה שעסקה במחקר על אתיקה וקיימות בקרב חברות שונות. יש בעולם משקיעים רבים שלא רוצים להיות שותפים בחברות שפוגעות בסביבה, חברות שמעסיקות עבדים באפריקה וכדומה. עשיתי את האנליזה כדי שהם יוכלו לדון בכל חברה וחברה על פי רמת האתיקה שלה. עבדתי שם במשך שנתיים, לאחר מכן הקמתי קרן להשקעות אתיות וכן עבדתי בעמותה שעסקה בתורה וסביבה. יחד עם מנהל העמותה חיברנו שני ספרים בנושא. לפני כשמונה שנים חיברתי באנגלית את הספר 'משנים את העולם' על תרומתה של היהדות למודרנה. אחרי האסון צור ארליך תרגם את הספר לעברית".
נסיעה גורלית// לפני שנה וחצי היה בעיצומם של לימודי הוראת מתמטיקה במכללת הרצוג, ובמקביל עבד כמורה למתמטיקה בתיכון ברויאר בירושלים. ביום שישי, במהלך חול המועד פסח, יצאה המשפחה לטייל. "גם ההורים שלי, אחותי והאחיינים שלי היו איתנו. רצינו להגיע לטבריה ונסענו דרך בקעת הירדן. יצאנו עם שני רכבים. אני עם טלי ויהודה, ולוסי, מאיה ורינה היו ברכב השני. קרן הייתה בשירות לאומי. הווייז לקח אותנו דרך חמרה, אבל אני בחרתי לנסוע דרך כביש 90".
אין מענה// בצומת חמרה פתחו שני מחבלים באש רצחנית על הרכב שבו נהגה לוסי. "רק אחרי חצי שעה שמעתי על הפיגוע. ההורים שלי ואחותי היו במונית ושמעו מהנהג שהיה פיגוע והתקשרו אליי. התקשרתי ללוסי, היא לא ענתה. התקשרתי למאיה, היא לא ענתה. התקשרתי לרינה וגם היא לא ענתה. בדקתי בגוגל המשפחתי וראיתי שהם בצומת חמרה. הסתובבתי ונסעתי לשם מיד. בדרך יהודה ראה בטלגרם צילום של הרכב וזיהה את התיקים שלנו מוכתמים בדם".
האסון// "הגענו לשם אחרי שעה, אמרו לנו שהבנות נהרגו במקום. לוסי נפצעה אנושות והייתה כבר במסוק בדרך להדסה עין כרם. רציתי לראות את הבנות, כי לא האמנתי שזה אכן קרה. כשהראו לי את תעודת הזהות של מאיה התחלתי לעכל את המצב. נסעתי ישר לעין כרם, שם לוסי עברה ניתוח להסרת שני קליעים מעמוד השדרה. לצערנו, קברנו את הבנות ביום ראשון ואת לוסי ביום שלישי".
מחשבות טובות// "בליל שבת, בין הפיגוע להלוויה, לא הצלחתי להירדם. בכל פעם שישנתי קצת, היו לי סיוטים מהרגע של הפיגוע. כשהתעוררתי נזכרתי שהמציאות גרועה יותר מהסיוטים. במוצאי השבת נזכרתי בשיעור ששמעתי מרב בארצות הברית. הוא אמר שאמונה זה לחשוב על הטוב ולא על הרע. ככה נשארים בשמחה. החלטתי לחשוב רק על קרן, טלי ויהודה וכך הצלחתי לישון. הבנתי שזאת צריכה להיות הדרך שלי – לחשוב רק על הדברים הטובים".
התמודדות// "זה בהחלט קשה, אבל יש מסביבי קהילה מדהימה. בהלוויות וגם בשבעה היו יותר מעשרת אלפים אנשים. הרגשתי שלא איבדתי שלושה מתוך משפחה של שבעה, אלא שלושה מתוך משפחה של 14 מיליון. אנשים מכל העולם שלחו לי מסרים מנחמים. הקהילה מינתה בשבילי מזכירה לחודש הראשון, שתיאמה ביקורים עם אנשים שרצו להיפגש איתי. בכל יום היא שלחה לי רשימה עם מי אני צריך להיפגש ואיפה אני צריך להיות. הייתי עסוק וזה עזר לי הרבה. בנוסף לכך, היו אנשים שקבעו איתי חברותא. עד היום נשארו לי חברותות עם חלק מהם".
עולמות חדשים// "אחרי השלושים אמרתי לילדים שלי שעכשיו אנחנו מתחילים עולם חדש, עם זיכרונות של העולם הראשון, אבל עולם שונה לגמרי. לפני כן היינו בעולם עם שני הורים וחמישה ילדים. עכשיו עם הורה אחד ושלושה ילדים. אחרי 7.10 הרגשנו שאנחנו שוב נכנסים לעולם חדש, עם כל עם ישראל, מה שיצר ריחוק בין הכאב שלנו ליום־יום". בשנה וחצי האחרונות הוא מוזמן לא מעט להעביר ברחבי הארץ והעולם שיחות על אחדות, חיזוק ועלייה.
במגרש הביתי
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל ברבע לשש בבוקר בשיעור דף יומי ותפילת שחרית. אחר כך עושה טיול מסביב לאפרת, לפעמים עם חברים, ואוכל ארוחת בוקר. "משם, נוסע להעביר שיחות ברחבי הארץ. פעם בחודש נוסע לחו"ל, בעיקר לארצות הברית, אנגליה ואירופה. בנוסף לכך עסוק בכתיבת ספר נוסף על אמונה, וכן מתרגם את הגמרא לאנגלית על פי צורת הדף, כולל רש"י ותוספות".
פלייליסט// "אוהב להאזין למוזיקה יהודית: יצחק מאיר, בני פרידמן, יעקב שוואקי, מידד טסה ועוזיה צדוק".
השבת שלי// "שמעתי ממשפחות שכולות אחרות שלקח להם כמה שנים עד שהם יכלו לשבת יחד בלי חברים ומשפחה ובלי להתארח. אחרי שלושה חודשים החלטתי שצריך לעשות זאת. בפעם הראשונה היה קשה, אבל מאז בכל ליל שבת אנחנו יושבים יחד. בשבת בבוקר אנחנו בדרך כלל מתארחים".
דמויות מופת// הרב יונתן זקס זצ"ל, "הוא היה הרב שלי וגם הבוס שלי באנגליה במשך כמה שנים", והרב יוסף צבי רימון יבדל"א, "הוא גם איש מחשבה וגם איש עשייה".
מפחיד אותי// "אחרי אסון כזה, אין שום דבר שיכול להפחיד אותי. כל יום הוא יותר טוב ממה שחוויתי".
משאלה// "לראות את כל הילדים נשואים בעזרת ה', שיביאו נכדים, וגם שאזכה להתחתן שוב".
כשאהיה גדול// "בעזרת ה' סבא".
לתגובות: yosefpr@gmail.com