שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק אומרת בראיון לערוץ 7 כי לדעתה אי אפשר לסיים את המלחמה בלבנון מבלי להשמיד את כל היכולות הצבאיות של חיזבאללה.
"לאורך 18 שנים נבנתה בלבנון מפלצת של טרור. אנחנו נחשפים לעוצמות של ארגון הטרור הזה ומדינת ישראל לא יכולה להשלים עם המצב הזה ואת היכולות הללו צריך להשמיד ונעמוד על כך. אנחנו צריכים להוריד מהפרק כל אפשרות שנותקף מכל כיוון. יש לנו את היכולת לעשות את זה. ההישג הנדרש הוא שלא תהיה בלבנון אימפריה של טרור שמאיימת על ישראל. העם מגויס לעניין הזה, יש מוטיבציה גבוהה ולגיטימציה גבוהה, החיילים נחושים, המפקדים יצירתיים ואנחנו עושים את זה", מדגישה השרה.
היא מתייחסת לדיווחים לפיהם במשך שלושה ימים לא תקפה ישראל ברובע הדאחייה בביירות של בקשה של הנשיא ביידן. "אני לא מכירה נתון כזה ומאוד מקווה שהוא לא נכון. אני משוכנעת שאנחנו צריכים לתקוף בכל מקום שצריך, בלי מגבלות, משום שמה שעומד לנגד עינינו זה ביטחון מדינת ישראל. זה הזמן לחסל את היכולת ההשמדה הזו ואת היכולת ההתקפית. נכנסנו לשיפא למרות האמריקנים וגם לרפיח. ידענו להסתדר מולם ונהיה חייבים לעמוד מול כל מיני שאומר לנו 'אל תעשו' ולומר להם שאנחנו נעשה כל מה שצריך עבור ביטחון המדינה שלנו".
היא לא חשה שהחזרה לתמרון בצפון רצועת עזה היא הליכה לאחור. "אני חושבת שבעזה יש שינוי כיוון מבורך. מה שאנחנו עושים עכשיו בצפון הרצועה זה לא מה שהיה קודם. בעניין הזה אני אופטימיות ואני מעדיפה שלא להרחיב על כך.
סטרוק נשאלה האם לדעתה צריך כעת לדבר ולעסוק בחידוש ההתיישבות ברצועת עזה. לדעתה, התשובה שלילית. "הגדרנו מטרות למלחמה הזו. בכל הסבבים הקודמים שהיו בעזה לא היו מטרות מוגדרות. אנחנו כעת צריכים לעמוד בהן. המטרות הן להשמיד את חמאס, גם צבאית וגם ארגונית ושלטונית, ולייצר תנאים להשבת החטופים, וכן לייצר אזור החיץ שמקיף את כל רצועת עזה ומפריד בינה לבין מדינת ישראל.
אנחנו לא רשאים לגרוע מהמטרות הללו משום שאנשים מסרו את נפשם למענם והדם שלהם לא נשפך לשווא - ואנחנו גם לא יכולים לדרוש עכשיו יותר מהמטרות האלה בדיוק מאותה סיבה. חלק מהאנשים שמסרו את נפשם למען המטרות האלה לא היו מעוניינים בהתיישבות ברצועת עזה. אנחנו צריכים להיות נאמנים למטרות שהמאוד חשובות שהוצבו. אחרי שנגמור את המלחמה הזו ונגיע למטרות שהגענו. אפשר לפתוח את הדיון על נושאים נוספים".
על אסון הכטב"ם היא אומרת "אנחנו ודאי כולנו כואבים, כל חייל שנפל, ובטח אירוע כזה קשה שנופל על טירונים, שזה עתה החלו את השירות שלהם, כואב הלב. כמובן צריכים גם לבדוק מה בדיוק קרה שם ואיך אפשר למנוע את זה בעתיד. יחד עם זה, אנחנו צריכים לזכור שזו מלחמה והמחירים שאנחנו משלמים, כואבים ככל שיהיו, הם חלק קטן מאוד ממה שאויבנו תכננו לנו.
אם חס וחלילה הייתה מתגשמת התוכנית שהם תכננו מלכתחילה, שבשבעה באוקטובר הם יתקפו אותנו בבת אחת מכל החזיתות, המצב היה גרוע יותר. הצלחנו לצמצם בצורה משמעותית ביותר את יכולת הפגיעה של האויבים שלנו בנו ועדיין יש להם יכולת פגיעה שנבנתה לאורך שנים רבות. כשאנחנו מצליחים לצמצם אותה זה באמת הישג משמעותי מאוד".
מבחינת השרה סטרוק בדרך להצלת החטופים עוברת בלחץ צבאי ובמניעת סיוע הומניטרי. "חייבים להפסיק את האבסורד הזה שהסיוע ההומניטרי מגיע לידיים של החמאס. זה יוצר מצב שביד אחת אנחנו מכים את חמאס ובשנייה מחזקים אותו. זה מעשה בלתי סביר. בכל ישיבת ממשלה אני דורשת שנפסיק לחלוטין העברת כל פירור של סיוע הומניטרי לידי החמאס. מעבר לזה אני מאמינה שהלחץ הצבאי החדש שעכשיו מייצרים גם ברצועת עזה וגם בלבנון. יש בכוחו לייצר תנאים להשבת החטופים. זו חובה שלנו. חובה מוסרית שהיא חלק ממטרות המלחמה".
היא מסבירה גם מדוע חשוב לדעתה לציין בתאריך העברי ביום אבל ממלכתי את הטבח בעוטף עזה. "אנחנו צריכים לחשוב כממשלה וזו חשיבה שלא יכולה לבוא על חשבון התחושות הפנימיות של אנשים, קבוצות או יישובים. לא באנו במקום האזרחים והקהילות שספגו את הנורא מכל. כממשלה עלינו לחשוב על תאריכים עבריים שזה חלק מהזהות היהודית שלנו, ומצד שני אנחנו לא יכולים לציין את יום השנה הזה בשמחת תורה עצמו - כי האויבים שלנו ניסו להשבית את שמחת החג שלנו ולא ניתן להם לעשות זאת.
לכן אנחנו כממשלה, ברמה הממלכתית, נציין בתאריך העברי הקרוב ביותר לשמחת תורה, לא בחג עצמו ולא על חשבון הקפות השניות. הצעתי שלא נציין במוצאי שבת אלא ביום ראשון. זה לא בא על חשבון אף אדם ואף קהילה", אומרת סטרוק.
לקראת סיום היא נדרשת לסוגיית הבחירות לרבנות הראשית והתמיכה של מפלגתה ברב מיכה הלוי - חרף העובדה שוועדת הרבנים בחרה ברב מאיר כהנא.
"יש צורך לאומי עליון ברב ראשי מהציונות הדתית. זה לא צורך של הציונות הדתית - אלא צורך של כל עם ישראל. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מאוד מאוד מאתגרת, מאוד משמעותית בתולדות העם, שזקוק לרב ראשי שיאיר כל צומת וכל פינה בתהליך הזה שאנחנו עוברים, באור התורה הגואלת כפי שאנחנו מכירים אותה. שיאיר את החיים הציבוריים שלנו באור של תורה שרואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו.
הפרקטיקה היא שהפוליטיקה תמיד הייתה שם, הרי יש גוף בוחר שמורכב ממרכיבים פוליטיים והפוליטיקה היא לא לגמרי בצד שלנו. לכן כל אחד מהמועמדים צריך להיבחן לא רק לפי ההתאמה אלא לפי השאלה מה הסיכוי שלו להיבחר. פוליטיקה היא אומנות האפשר. לדאבוני, האפשר חנה רק אצל הרב מיכאל הלוי, וראינו את זה בתוצאות. לצערי לרב כהנא לא היה סיכוי. אני מסכימה במאה אחוז עם בצלאל שהלך עם המועמד שכן היה לו סיכוי ועכשיו צריך להפשיל שרוולים ולפעול, לא בשבילנו, אלא למען מדינת ישראל, שזקוקה עכשיו לרב ציוני דתי", מסכמת השרה סטרוק.