עם העובדות לא ניתן להתווכח. יותר משנה תמימה חלפה מאז חמאס יצא למתקפת שמד נגד מדינת ישראל, ואף לא אחד מהעזתים שהשתתפו בטבח, רצח, אונס וביזה הועמד לדין. אף לא מחבל אחד מארגון הטרור חמאס ועוזריו משאר הארגונים הועמד לדין.
למחדל הזה יש שני אשמים. קודם כול, הקבינט המדיני־ביטחוני, שהחליט בשלב זה לא להעמיד לדין את המחבלים. יש לקבינט סיבה טובה לכך, אך השאלה היא כמה זמן יהיה ניתן להמשיך להחזיק את העצורים ללא משפט. בתי המשפט בשלב זה לא מתערבים ומאפשרים את הארכות המעצר באפיק פלילי ובאפיק מנהלי, אך צריך להבין שזה לא יוכל להימשך לנצח.
בין שזה יהיה בית המשפט העליון הישראלי שיחליט בשלב מסוים להתערב, ובין שאלו יהיו מדינות זרות או טריבונלים בין־לאומיים כאלה ואחרים - ברור שישראל לא תוכל להחזיק לנצח את המחבלים שנתפסו על ידה ללא משפט.
חוק 'כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים', אשר מכוחו מוחזקים העצורים בהליך מנהלי, קובע כך: "אחת לשישה חודשים מיום הוצאת הצו יובא הכלוא לפני שופט של בית המשפט המחוזי; מצא בית המשפט כי אין בשחרורו כדי לפגוע בביטחון המדינה או כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו, יבטל את צו הכליאה". עקרונית ניתן לחדש את הצו הזה מדי חצי שנה עד אין קץ. פרקטית ברור לחלוטין שזה לא אפשרי. מדינת ישראל לא יכולה להחזיק אנשים במעצר בלי שהתבררה אשמתם. חלקם קטינים. הלחצים על ישראל, שכבר נותנים את אותותיהם מתחת לפני השטח, רק ילכו ויגברו.
הנה אחת הסנוניות - החלטה של שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב, שעסקה בהארכת מעצר במסגרת הליך פלילי נגד אחד העזתים החשודים "אשר נכנס ביום 07.10.2023, משטח רצועת עזה אל שטח מדינת ישראל, ונחשד במעורבות במעשי הטבח הנוראיים שהתרחשו באותו היום".
כבוב מציין כי "המבקש, יליד שנת 1997, נכנס ביום 07.10.2023, יחד עם רבים נוספים, משטח רצועת עזה אל שטחו של הנגב המערבי שבמדינת ישראל". הוא נעצר "בשעות הצהריים סמוך לגדר המערכת בגבול בין רצועת עזה לישראל". כאמור הוא חשוד במעורבות בטבח, וכדברי השופט כבוב "מיוחסות לו שורה ארוכה של עבירות, מהחמורות שבספר החוקים, ובכללן – עבירות רצח, מעשי טרור, חטיפה, עבירות בנשק ועוד".
בית המשפט השלום האריך שוב ושוב את מעצרו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. התיק הגיע אל השופט כבוב בבית המשפט העליון. טענתו העיקרית של העצור היא שהוא "נכנס כדי לעבוד בארץ, ולא ביצע עבירות נלוות" וכי הוא אינו "קשור לארגון טרור או כל פעילות עוינת". לטענתו, כל החשדות נגדו הופרכו. משום כך נתבקשה רשות לערער ביחס לשאלה "מה דינם של אלו שנכנסו לישראל ביום 7.10.23 מרצועת עזה ולא השתתפו בטבח ובפעילות הטרור אלא 'ניצלו' את הפרצה בגדר על מנת להיכנס אליה לצורכי עבודה או לצרכים אחרים שאינם טרור".
כבוב דחה את הערר, והוסיף כי "לגופם של דברים, עיון בדו"ח הסודי מלמד כי בעניינו של המבקש מתקיימת חקירה ממצה ויסודית, וזו טרם הושלמה. המדובר בחקירה מסועפת ומורכבת, אשר השלמתה כרוכה בביצוע פעולות רבות, שמורכבותן אינה מבוטלת. לפיכך, בעת הזו, ושעה שטרם התקבלה תמונה מלאה בעניינו של המבקש, על יסוד חקירה שכזו – אין מקום לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא".
החלטה דומה נתן השופט כבוב בעניין עזתי נוסף בן 20 שפלש לישראל ב־7 באוקטובר, ונחשד בנוסף למעשי רצח גם בעבירות מין, בעוד שהוא טוען שרק ניסה להסתנן לצורכי עבודה. זה היה בחודש יולי. מאז חלפו עוד שלושה חודשים. זה לא יוכל להימשך לנצח. מדינת ישראל חייבת להחליט אסטרטגית כיצד היא רוצה לנהוג עם אותם אנשים נאלחים. השעון מתקתק. החלטתו של הקבינט לא למצות את הדין לעת עתה עם משתתפי הטבח כאמור נובעת משיקול הגיוני, שלא ניתן לפרט על אודותיו, אבל ישראל הולכת ומתקרבת לצומת קבלת החלטות שלא מאפשר לה לדחות את הקץ.
מחבלים חסיני הרשעה
פתחתי את הטור בקביעה שיש שני אשמים במצב. האחד כאמור הוא הדרג המדיני. השני הוא הדרג המשפטי. היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה לא עשו כמעט דבר כדי להכין את התשתית החוקית שתאפשר את העמדתם לדין, ביום שהדרג המדיני ייתן 'אור ירוק' ביטחוני לכך. צריך לחזור על כך שוב ושוב ושוב, עד שהמסר הזה ייקלט ויופנם: אין במצב החוקי הנתון שום יכולת להרשיע אף אחד מהמחבלים העזתים שפלשו לישראל בשבעה באוקטובר או שנתפסו בידי ישראל במסגרת התמרון הקרקעי בתוך רצועת עזה.
רק כדי לסבר את האוזן, וכמובן לא כדי להשוות חלילה בין המעשים ובין ראש הממשלה לגרועים שבאויבינו - בינואר 2020 הוגש כתב האישום נגד בנימין נתניהו. יחד איתו נאשמים עוד שלושה אנשים. ההליך מתנהל בפני הרכב של שלושה שופטים, והדיונים מתקיימים שלוש פעמים בשבוע. למרות זאת, רק כעת סיימנו את פרשת התביעה וטרם החלה פרשת ההגנה שאמורה (אם לא תהיה דחייה, ואני מעריך שתהיה) להיפתח בדצמבר 2024.
למרות שתיק האלפים הוגדר כמגה־תיק מבחינת ההיקף שלו, הוא אפילו לא פרומיל מהתיק של חקירת שבעה באוקטובר. חומרי החקירה בתיק הזה הם עצומים באופן חסר תקדים. כל אחד מן החשודים יהיה זכאי לקבל את כל חומרי החקירה בתיק. הררי שאלות קשות יעלו על כל צעד ושעל. שאלות על פגיעה בביטחון המדינה בהעברת חומרי חקירה רגישים לנאשמים, ניהול 'משפט זוטא' שבו הנאשמים ינסו לפסול את ההודאות שלהם וינהלו משפט שלם שמטרתו תהיה להציג את ישראל כמפרת זכויות אדם באופן קיצוני, דבר שגרם להם להודות הודאת שווא. ינוהל תיק אחד נגד מאות רבות של נאשמים? ינוהלו מאות תיקים במקביל נגד קבוצות נאשמים? מאיפה נביא בדיוק את כוח האדם של תובעים ושופטים לצורך כך? הליך ההוכחות עתיד לקחת נצח.
לאחרונה הכריזה חברת הכנסת טלי גוטליב שאין שום בעיה ואין שום צורך להוכיח בדיוק את מעשיו של כל אחד ואחד מן החשודים, כי אפשר להאשים אותם בעשיית המעשה בצוותא. מדובר בקשקוש. על מנת לייחס לאדם אחד פעולות של אדם אחר, יש צורך בהוכחה שהם פעלו במשותף. יש לכך כמה תנאים, וגם ההוכחה שלהם לא צפויה להיות אירוע קל. המטרה היא לא לרפות את ידי הדרג המדיני ולא את ידי הדרג המשפטי. המטרה היא רק להעיר ולעורר אותם לקבל החלטות. נדרשים כאן תיקוני חקיקה רבים כדי להתמודד עם הבעיות הרבות והמגוונות.
לפני חודשים, יושב ראש ועדת חוקה שמחה רוטמן כינס דיון חסוי בוועדה שלו וביקש להתחיל בהליך חקיקה. גם שר המשפטים וגם היועצת המשפטית לממשלה ביקשו ממנו בנימוס לא להתערב, ולהשאיר להם לטפל בכך. החודשים חלפו. הטיפול לא קרה. גם התירוץ היהודי של 'אחרי החגים' תיכף כבר לא רלוונטי. הזמן לא יעשה את שלו.
לתגובות: gravishai@gmail.com