המראות הקשים מכיכר דיזנגוף בתפילת יום הכיפורים בשנה שעברה עוד חרותים היטב בזיכרון הציבורי. הצער, העלבון והתימהון עדיין מלווים את עם ישראל, שהזדעזע לראות את היום הקדוש בשנה מבוזה ביזוי פראי ומנוכר כל כך.
למרבה ההפתעה, למרות כל מה שעבר עלינו מאז, החליטה גם השנה עיריית תל אביב־יפו לאסור קיום תפילות בהעמדת מחיצה במרחב הציבורי. כשלושים נשים חילוניות, ובהן אשת התקשורת עירית לינור, עתרו לבית המשפט עם ארגון ראש יהודי, הארגון שייסד את התפילות בכיכר, בדרישה לאפשר קיום תפילה יהודית בהפרדה בתל אביב. "הייתי בשנה שעברה בתפילה בכיכר דיזנגוף", מספרת רונית לוי, אחת העותרות. "אני באה מבית חילוני ולא מכירה את הנוהל של בית הכנסת, ולכן היה לי יותר נוח ללכת לתפילה בכיכר".
מה את זוכרת ממה שהיה בכיכר דיזנגוף בשנה שעברה?
"זה היה פשוט מחריד", היא אומרת. "תמונות שלא חשבתי שאראה, בטח לא במדינת ישראל ובטח לא בעיר שלי, שחינכה אותי לפלורליזם ולליברליזם, עיר שעושה לאנשים חינוך מחדש בנוגע לקבלת השונה". לוי מעידה כי אף היא עצמה הותקפה: "אנשים נעמדו סביבי במעגל וצעקו 'בושה, בושה'. גם בבית הכנסת וגם כשחזרתי הביתה לא הפסקתי לבכות. אנשי הציונות הדתית הם ציבור שאני לא יכולה לעמוד בפניו. הם נכנסים לי ללב בצורה מאוד עמוקה. וכשראיתי את האנשים הטובים האלה מותקפים על ידי המון ברברי ומוסת על לא עוול בכפם, זה כאב לי מאוד". לוי מספרת שהטראומה שחוותה בכיכר דיזנגוף דווקא חיזקה בה את הזהות היהודית. "אני אדם שמנהל אורח חיים מאוד חילוני. מוזר לי לשמוע את עצמי אומרת את זה, אבל הרגשתי שפוגעים לי בציפור הנפש שאפילו לא ידעתי שהיא קיימת".
מה הכוונה?
"עד לאותו רגע הייתי מחוברת ליהדות בעוצמות הרבה יותר נמוכות. פתאום גיליתי כמה זה פוגע בי כיהודייה. מאז אותו יום כיפור אני יותר מחוברת, התחלתי ללמוד את פרשת השבוע, ואני מרגישה את הנקודה היהודית שלי באופן הרבה יותר עמוק. בעיניי היהדות צריכה להיות לפני הכול במרחב הציבורי. אני תומכת בכל צורות החיים ומכבדת את כולם, אבל איך קורה מצב שאני מגיעה לכיכר ומותקפת בצורה כזאת ברברית ביום שאני אמורה לעצור, להתכנס ולחשוב על המעשים שלי?"
כששמעה לוי שעיריית תל אביב אוסרת תפילות במרחב הציבורי גם ביום הכיפורים הזה, היא התקשרה לראש יהודי. "אמרתי להם שאני חושבת שצריך להיאבק על זה ושאני רוצה להיות שותפה למאבק, כי חשוב לי שיראו גם את הציבור החילוני שרוצה בקיום התפילות הללו".
העירייה סירבה לכל פשרה
העתירה הוגשה לבית המשפט באמצעות עורכי הדין ד"ר הראל ארנון ואורי פז. "בתוך כמה ימים הבנו שאין עם מי לדבר בעירייה", אומרת לוי. "ניסינו להגיע לפשרות מרחיקות לכת, והעירייה לא הסכימה לאף אחת מהן". לטענתה, בעירייה מצדדים כמה ארגונים, ובהם הפורום החילוני, שאינם מייצגים את תושבי העיר תל אביב, אבל באמצעות הרבה כסף והשפעה מושכים את העירייה לכיוון שלהם. "הם צועקים שגנבו להם את המדינה, אבל הם אלה שמנסים לגנוב את המדינה. הם פוחדים כי הם רואים שזה לא מצליח, ואז הם נעשים אלימים וברוטליים".
בית המשפט המחוזי השאיר על כנה את החלטת העירייה, והעתירה הגיעה לבית המשפט העליון. "כשהגענו לעליון, כבר בדקות הראשונות היה ברור איפה הלב של השופטים, בעוד העירייה סירבה לפשרה אפילו כשהשופטים ממש נזפו בהם".
בית המשפט העליון הכריע כי התפילה תוכל להתקיים בהפרדה, אבל ראש יהודי החליטו לוותר. מה דעתך על ההחלטה שלהם?
"בראש יהודי הבינו שיהיו פרובוקטורים שלא יניחו להם לקיים את התפילה כראוי ועמדו לפני שוקת שבורה", היא אומרת. "רצינו לחבר את העם בתפילה ולא ליצור שוב את התמונות של השנה שעברה". עם זאת היא מודה כי נטיית הלב שלה הייתה שלא להיכנע "לבריון השכונתי", כלשונה, אבל היא כיבדה את החלטת ראש יהודי. "הפסיקה של העליון חשובה כי היא לא נקודתית ומתירה להתפלל בהפרדה בכל מרחב ציבורי. הדברים יקרו בטבעיות, ובסוף כולנו נתפלל בכיכרות. המדינה הזו תלך ותהיה יותר ויותר יהודית", מסכמת לוי.
"התחושה שלנו בבית המשפט העליון הייתה טובה מאוד", מעיד גם עורך הדין ד"ר הראל ארנון, שייצג את העותרים. "הרגשנו שמבינים אותנו ושסוף סוף מדברים בהיגיון. עיריית תל אביב סירבה לכל פשרה של בית המשפט, ובסירובה גרמה לשופטים לפסוק נגדה".
ראש יהודי החליטו שלא לקיים את התפילה בגן מאיר למרות ההחלטה. מה דעתך על כך?
"בראש יהודי הרגישו שאי אפשר להתפלל בהפרעות כמו שראינו בשנה שעברה. מי שהפסידו הם מאות ואלפים מתושבי תל אביב שרצו להתפלל ולא היה להם איפה. בנקודה הזו הבריונים ניצחו, כי ראש יהודי לא רצו בשום אופן את המהומות שהיו בשנה שעברה, שכפי הנראה הרעידו גם את העולמות העליונים. אבל התוצאה המשפטית הזאת תלווה אותנו עוד ימי כיפורים. כל מי שירצה לארגן תפילה ברחוב יהיו לו הכלים לעשות זאת".
להיות המבוגר האחראי
"יום כיפור היה מרגש ועוצמתי, אם כי קטן בשמונים אחוזים ממה שהיינו רגילים", מעיד ישראל זעירא, ראש ארגון ראש יהודי. "היה מרומם ומשמח והגיעו המון אנשים, אבל הייתה גם צביטה בלב על שלא יתאפשר לנו להיות בכיכר השנה, עם העוצמות ותחושת היחד האדירה שהייתה לנו שם. אנחנו מייחלים לימים שזה יחזור".
למה החלטתם לא לקיים את התפילה במרחב הציבורי?
"מכיוון שלמרות פסק הדין המצוין של העליון, קיבלנו אינדיקציות קשות לגבי התוכניות של המוחים להפריע לתפילות בפרובוקציות", הוא אומר בצער. "לאחר פסיקת בית המשפט התקשר אליי איש הקשר מהמשטרה והודיע לי כי הוא מעמיד לרשותי מאה שוטרים. הבנתי שאם משטרת ישראל מעמידה מאה שוטרים כדי לשמור על הסדר בזמן התפילה, כנראה הולכות להיות שם התפרעויות המוניות. בשום אופן לא רציתי שעם ישראל ייכנס ליום כיפור בחרדה ובעצבות מחשש שיהיה חלילה שידור חוזר של מה שקרה בשנה שעברה, בפרט בזמן מלחמה קשה כל כך".
לכן נכנעת לכוחנות?
"אי אפשר לנצח אם לא באים מתוך אחדות ורצון לתקן את מה שהיה. נכון שאנחנו לא אחראים למצב, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו המבוגר האחראי, וקיבלנו עלינו אחריות כדי שלא יקרו מאורעות כאלה שוב. תפילה היא מצב נפשי מרומם של התכנסות ואחדות. קל מאוד להרוס תפילה, ולכן החלטנו להסתפק בהצלחתנו לבטל את איסור המחיצות של עיריית תל אביב, החלטה לא מוסרית שעכשיו הוכח שהיא גם לא חוקית".
אולי התעקשת יותר מדי על עניין המחיצה?
"ראיתי במחיצה עניין עקרוני וחשוב. ברגע שעיריית תל אביב החליטה שזו הדרת נשים ושזה אסור לפי הדת הפרוגרסיבית החדשה, החליטו חלק מהקהילות בתל אביב להתפלל בלי מחיצות. אני ראיתי בזה מאבק עקרוני והלכתי עם זה עד הסוף".
בכל שבת מברכין הייתה תפילה של ראש יהודי ליד כיכר דיזנגוף, אולם מאז אסרה העירייה הצבת מחיצות פסקו התפילות הללו. "עכשיו אנחנו יכולים לחדש את התפילות", מחייך זעירא ואומר כי באיסור המחיצה הוא רואה מעין גזרת שמד: "זה לא עניין טכני אלא עניין מהותי: הפרוגרס נילחם ביהדות ומאשים אותה באשמת שווא של הדרת נשים ואפליה. אני שמח מאד ששלושת אלפים שנה של כבוד האישה ניצחו את הטרלול הפרוגרסיבי".
בסופו של דבר נערכו התפילות בגן מאיר בארגון של אנשים פרטיים. המחאות נגדם היו מינימליות. מדוע אתכם תוקפים?
"ראש יהודי סומן כארגון הדתה קיצוני שצריך להילחם בו", אומר זעירא. "כרגע הפרוגרס מרוכז במתקפה על ראש יהודי, שנשא את דגל הקירוב. הם מרגישים בטעות שזה מאיים עליהם".
למה בטעות? אולי ההשפעה שלכם גדולה, וזה מפחיד אותם?
"אנחנו מקרבים רק את מי שרוצה להתקרב", הוא מבהיר. "אנחנו פונים רק לאנשים מבוגרים, בני 22 ומעלה, ומקפידים לגבות כסף על שיעורים, מה שהופך את העניין לדבר מאוד שכלי ורצוני. אנחנו חושבים שבחירה חופשית היא אבן יסוד בתורה, ואין לנו שום כוונה או ניסיון לכפות על מישהו דבר. לצערנו טועים בנו בנושא הזה".
זעירא קורא למשפחות מהציבור הדתי־לאומי לגור בתל אביב ולחזק את פעילות הקירוב. "תל אביב זקוקה לציונות הדתית שתבוא לגור בה, לקיים מצוות שכנות טובה, להפיץ תורה ברבים בלי להתנצל ובלי להתבלבל ומתוך הקשבה וענווה. אנחנו חושבים שכיום קירוב הוא המשימה הלאומית של הציונות הדתית יותר מכל משימה אחרת, כי זו נקודת הקודש".
אולי צודקים הטוענים שבראש יהודי מנסים לשנות את העיר כדי שתהיה דתית יותר?
"המציאות היא שעם ישראל מתקרב. אנשים רוצים תורה ומסורת. יש מהפכה רוחנית, והשאלה היא אם אנחנו ניתן לזה יד וננגיש את התורה או שאנשים יחפשו את הרוחניות במקומות אחרים". זעירא מסביר כי יש סכנה רוחנית גדולה בתל אביב: "מחלקים את הברית החדשה בתיבות הדואר בתל אביב, ויש קמפיין שלם ביוטיוב שמסביר כמה ישו היה יהודי חביב. יש הרבה מצוקה רוחנית בתל אביב, ויש צימאון גדול. אנחנו מושיטים יד למי שמחפש אותנו".
בנוגע לבחירה של ארגון צהר ושל ישיבת אורות שאול לערוך תפילה בלי מחיצה בכיכר החטופים אומר זעירא כי הוא אוהב מאוד את הרב איתמר אלדר ואת הרב תמיר גרנות, ראשי ישיבת אורות שאול, אך סבור כי הוויתור על המחיצה הוא טעות והתפשרות על ההלכה. לזעירא יש משנה סדורה בנוגע לדרך שבה יש לקרב ליהדות: "אני מעריך את כל מי שעוסק בקירוב, אבל צריך לדעת שכשעוסקים בקירוב לא מוותרים על משהו מעקרונות התורה. אם אתה מתעקש על עקרונותיך, יכול להיות שבטווח הקצר תפסיד ותהיה פופולרי פחות, אבל בטווח הארוך דווקא מי שיתעקש על חודה של הלכה יעריכו אותו וילכו אליו, כי יראו שהוא לא מתכופף ונשאר נאמן לתורת משה. בעיניי זה עיקרון מאוד חשוב בקירוב".
למרות ביטול התפילה בגן מאיר ראש יהודי מזמינים את הציבור לחגוג השנה בהקפות שניות של שמחת תורה בכיכר דיזנגוף, שאישור ניתן להן מבית המשפט בשנה שעברה.
מחיצה בעם
מירה לשם, ממארגני התפילה של ארגון צוהר בכיכר החטופים, היא מפיקה ובמאית דוקומנטרית המתגוררת בתל אביב כ־15 שנה. "התפילה בכיכר החטופים ביום כיפור הייתה מהממת", היא מעידה. "התגובות שהכי פותחות לי את הלב הן של אנשים שאומרים שפתאום הם מבינים שהם שייכים ליהדות ושיום כיפור הוא גם שלהם". לשם מעידה כי בתפילה שנערכה בכיכר בחטופים היו כאלפיים איש בתפילות כל נדרי ונעילה.
"התפילה הייתה בהפרדה, בלי מחיצה. היה אזור של גברים, אזור של נשים ואזור מעורב", מסביר הרב איתמר אלדר, ראש בית המדרש של ישיבת אורות שאול ומי שהוביל את התפילה בכיכר. "לתפילה הגיע ציבור חילוני גדול מאוד", הוא מספר. "מירב לשם גונן ומשפחתה ועוד כמה משפחות חטופים היו שם והשתתפו בתפילה. עמדנו שם ודיברנו עם ריבונו של עולם, ומתוך המקום הזה הייתה זעקה גדולה של יותר מאלפיים איש שקראו 'שמע ישראל' ו'ה' הוא האלוקים'. עשרות אנשים ניגשו אחר כך ואמרו: תודה לכם, ראינו שאפשר להתפלל ביחד, וגם: החזרתם לנו את היהדות".
כאשר אני שואלת על התפילה, שהייתה בלי מחיצות, אפשר לחוש שהנושא קשה גם לרב אלדר וגם ללשם. "הרגשנו שהדבר הזה צריך להיעשות", הם אומרים. "התפילה הזאת הייתה מיועדת לכל עם ישראל".
"בעיניי המילה מחיצה באה לספר לנו על מחיצה שהייתה בעם שלנו", מוסיפה לשם. "אנחנו רוצים להתפלל לפי ההלכה, וכל מה שעשינו היה בהתלבטויות גדולות ובתמיכת פוסקים גדולים. אנחנו רוצים להגיע למצב שכל אחד יוכל להתפלל כמו שהוא רוצה ויוכל להיות שותף, אבל המחיצה כמשל היא המחיצה שיש בעם ישראל. זה יצר בינינו חיץ שהיה צריך להסיר". היא אינה אוהבת את ההתמקדות בעניין המחיצה וסבורה כי המיקוד צריך להיות באחדות הגדולה שהייתה בתפילה. "זו הייתה תפילה של אלפיים איש, דתיים וחילונים, נשים וגברים, ילדים וזקנים, אנשים ששנים לא היו בתפילה".
"שימי לב על מה אנחנו מדברים", אומר הרב אלדר, "הדיון שלנו מתמקד בסיפור המחיצה, וזה חלק מהבעיה: המוקד הלך לחלק קטן מהמכלול. צריך לאפשר ליהודים להתפלל איך שהם רוצים, ואם הם רוצים להתפלל בהצבת מחיצות, פשיטא שצריך לאשר את זה. אבל צריך לדעת שאין שום פסיקה הלכתית שאומרת שברשות הרבים צריך מחיצה. חובת המחיצה ההלכתית המובהקת קיימת בבית הכנסת וברשות היחיד, ולא ברשות הרבים". הרב מסכים כי מנהג נכון וראוי הוא להתפלל בהצבת מחיצה גם ברשות הרבים, אך מסביר: "לדעתנו בעת הזו היה נכון לעשות בבחינת 'עת לעשות לה'' ולוותר על המנהג. לו היה איסור הלכתי מובהק בהסרת המחיצה ברשות הרבים, לא היינו עושים זאת בשום מצב".
"עמדנו יחד והיינו אחד, ועל זה צריך לשים את הדגש", מדגישה לשם.
אתם חולקים על ההתעקשות של ראש יהודי בנוגע למחיצה?
"ישראל זעירא ואני ידידים קרובים מאוד", אומר הרב אלדר, "אבל בנוגע למחיצה אנחנו חלוקים. ישראל חושב שנכון להתעקש על המחיצה, ואנחנו חושבים שצריך להתעקש על היחד. זה בסדר שיש דרכים שונות".
"ישראל עשה מעשה גבורה כשהכניס את התפילה לבית הכנסת ולא נכנס לעימותים", אומרת לשם.
הוא לא עשה את זה מרצון, הוא פשוט חשש מהבריונות של הצד השני.
"השאלה היא איך מפרקים את האיבה ואת החשדנות", עונה לשם. "אני לא מסכימה לקרוא לזה בריונות, אני רוצה לקרוא לזה כאב. צריך להבין שאנשים הגיעו לנקודת כאב שהם לא יכולים לשאת, ולא משנה אם הם צודקים או לא. לקרוא לזה בריונות זה לזלזל בזה. אנחנו רוצים ללמד זכות על עם ישראל, ואם שכן שלי מרגיש שמה שאני עושה גורם לו כאב שהוא לא יכול לעמוד בו, אז גם אני צריכה לעשות תשובה".
"מאות יהודים התפללו איתנו אתמול וגרמנו להם לרצות להתחבר אל התפילה. אני מרגיש שבמובן הזה עשינו משהו מאוד מאוד חשוב", אומר הרב אלדר. "הסיפור של המחיצה הפך לאבן המחלוקת, ותפילת יום כיפור, שהיא הדבר שאמור להיות הכי ביחד, הפכה לאבן המחלוקת בתל אביב. ניסינו השנה להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את הערך של התפילה, וזו הייתה מבחינתנו המטרה העיקרית", הוא מדגיש. "התפילה היא הדבר הכי יקר לי. זאת המתנה הכי גדולה של ה' לנו. ביקשתי השנה להחזיר את התפילה למקום שבו אנשים אומרים: אני רוצה להתפלל".
"זו לא מציאות רגילה", מוסיפה לשם. "בימים כתיקונם ודאי שהיינו מתפללים עם מחיצה, אבל בזמנים כאלה, של מורכבות כל כך עמוקה, היינו צריכים לבחור". היא מעידה כי הרב שמואל אליהו הדריך אותה בכל צעד שעשתה בארגון התפילה ומבקשת ממני לשוחח איתו.
פניתי לרב ושאלתי אם תפילה בלא מחיצה במרחב הציבורי מותרת מבחינה הלכתית. הרב אליהו ענה: "האנשים שנמצאים בתל אביב עושים עבודת קודש כדי לחבר את הקצוות בעם ישראל. כולנו ראינו כמה מסוכן פירוד וכמה מסוכנת המחלוקת, וכל מה שהם עושים כדי לקרב, כל אחד בסגנון שלו, מבורך. אני לא יודע איך בדיוק הדברים נעשו. אני לא נותן ציונים. אני חושב שפעולות שעושים כדי לגשר בין הקצוות הן פעולות חשובות מאוד".
כניעה היא האכלת המפלצת
אורי מלמד, דור חמישי בתל אביב, מוסמך לרבנות ובעל רשת המסעדות הכשרה ממפיס, החליט עם אשתו לאה ועוד כמה תל אביבים לערוך את התפילות של יום כיפור בגן מאיר לאחר שראש יהודי בחרו שלא לקיימן שם. התפילות נערכו כסדרן כמעט ללא הפרעה, ונכחו בהן כ־500 איש ואישה. "אני לא קובע אם מותר להתפלל בלי מחיצה מבחינת ההלכה", אומר מלמד, "אבל אני לא מוכן שמישהו יגיד לי ולאחרים שאסור להם להתפלל עם מחיצה במרחב הציבורי בתל אביב".
פחדת מפרובוקציות?
"אנשים סביבי מאוד פחדו מפרובוקציות. לשמחתי אני לא פחדתי בכלל. הייתה לי תחושה מאוד חזקה שההתנגדות שהייתה בשנה שעברה היא כעת בעיקר בריונות ברשת. לדעתי גם בצד השמאלי הבינו שהפגיעה בתפילות עשתה להם שירות רע מאוד", הוא אומר, אך מדגיש כי גם אילו ידע בוודאות שתהיה התנגדות קשה ואפילו אלימות, היה עורך את התפילות בהצבת מחיצה. "אי אפשר להיכנע לזה, כי זה להאכיל את המפלצת, וזה בלתי נסבל. לפני התפילה פנו אליי אנשים מהמחנה הימני והדתי וביקשו ממני לרדת מזה. הם טענו שלא צריך לעורר מחלוקות ופילוגים בזמן של מלחמה".
לא השתכנעת.
"הייתי בכפר מימון בהפגנה שלפני הגירוש", הוא מספר. "שם הייתה התלבטות אם לפרוץ את הגדרות וללכת לגוש קטיף. מאוד הצטערתי על ההחלטה להתקפל ולחזור הביתה, אבל אני יכול איכשהו להבין את ההחלטה הזו כשמה שעומד מולך זה 10,000 חיילים חמושים ומסוקים שחגים מלמעלה. אני לא יכול להבין את ההחלטה הזאת כשמה שעומד מולך זה כמה אנשים ברשתות שמאיימים להגיע בביקיני ולצעוק במגפון. רפלקס ההתקפלות כבר אוטומטי, אף על פי שכבר אין איום ממשי".
אולי הוויתור על המחיצה הוא ויתור לטובת היחד?
"אם יש מישהו שאומר: אני אתפלל איתכם, אבל בתנאי שאתם לא תתפללו כמו שאתם רוצים, בעיניי זה לא ביחד. בתפילת נעילה התפללו בגן מאיר כ־500 איש מכל המגוון האנושי שאפשר למצוא בתל אביב. זה היה מאוד ביחד למרות שהייתה גם מחיצה".
אין בעיה הלכתית
"מותר שיהיה ויכוח מהי הדרך הנכונה להיאבק בפרוגרס, בליברליזם ובעיריית תל אביב", אומר הרב דוד סתיו, ראש ארגון צהר ורבה של שוהם. "מותר לעתור לבג"ץ ולהיאבק בנחישות בהחלטה המקוממת של עיריית תל אביב שלא לאפשר תפילה עם מחיצה במרחב הציבורי. ברמה העקרונית אני מאוד בעד המאבק הזה, רק שחשוב להדגיש כי אין שום בעיה הלכתית במניין שהיה בכיכר החטופים. כל הלכות מחיצה הן בבית כנסת. בכל חתונה יש אלפי מניינים בלא הקפדה על מחיצה, ואיש לא מעלה על הדעת שרבבות בני ישראל חוטאים בדבר הזה".
הרב סתיו מסכים כי השאיפה היא שתהיה מחיצה גם בתפילות הנערכות במרחב הציבורי, אך מסביר כי ברגע שנושא המחיצה היה למה שגרם למריבות ולחילול השם, היה צורך אמיתי לעשות תיקון. "ראינו חשיבות עליונה בכך שהחברה הישראלית תראה שאפשר להגיע ליום הכיפורים מתוך חיבור, וזה ההישג העצום של התפילה שהייתה בכיכר. ההדים שאנחנו מקבלים לגבי התפילה מדהימים. זה היה קידוש השם. הרב איתמר אלדר והתלמידים שלו צריכים להרגיש שמחה גדולה על מה שהם פעלו בתפילה הזו. יהודה וישראל מעולם לא היו קרובים יותר".
בג"ץ התיר להתפלל בהצבת מחיצה. מדוע ויתרתם עליה בתפילה?
"כל המשא ומתן עם מטה החטופים בנוגע לתפילה היה לפני בג"ץ ואחרי שכבר סוכם אופי התפילה", מסביר הרב. "הסכמנו לצורה המסוימת שבה התקיימה התפילה כי היה ברור שאם נתעקש על מחיצה, התפילה לא תתקיים. כדי שהתפילה תתקיים ותהיה מוסדרת ומקובלת על כל המגזרים ובלי הפרעות, היא הייתה צריכה להיות באופן הזה".
הרב סתיו רואה יעד עיקרי בצורך לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים וזה אל זה: "אנשים שהיו בכיכר יעידו כאלף עדים שהם מעולם לא אמרו את הפסוקים של 'שמע ישראל' ו'אבינו מלכנו' בכוונה גדולה כל כך. אני מסכים שהאיסור של עיריית תל אביב להעמיד מחיצה בתפילה הוא איסור מקומם שאין לו מקום בשיח ליברלי אמיתי. אבל בשאלה מה עושים כשהנושא הזה נהיה עניין למלחמת דת, אני סבור שצריך להחזיר את האמון ולהרגיע את הציבור. כשיחזור האמון, בעזרת ה' גם שאלת המחיצה תיפתר על הצד הטוב ביותר".