עדיין בתפקידם

שנה חלפה מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. לאחר שהסתיימו קרבות הבלימה, התבררו תוצאות הטבח וישראל התארגנה מחדש לקראת מלחמת חורמה ברצועת עזה, החלה לעלות הדרישה שבעיני מרבית הציבור הישראלי מובנת מאליה: כל מי שיש לו חלק במחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה צריך ללכת הביתה. למרות ההסכמה החוצה מחנות פוליטיים, עד היום מרבית נושאי התפקידים הבכירים הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי עודם בתפקידם. מקצתם אף קודמו במהלך המלחמה על אף חלקם במחדל שהוביל לטבח.

אין ישראלי שאינו מודע למחדל 7 באוקטובר, ובכל זאת נציין את העובדה הממחישה את גודלו יותר מכול: בשבועות שקדמו לפרוץ המלחמה ציינה ישראל חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים. מהדורות החדשות והעיתונים היו מלאות תיאורים מהפרוטוקולים של מלחמת יום הכיפורים. הפרוטוקולים פורסמו באתר מיוחד שהעלה משרד הביטחון, ובו כל המסמכים שנחשפו לציבור, מלווים בהסברים רחבים. גם אנחנו, מעל דפי עיתון זה, הרחבנו על גודל המחדל ועוצמת העיוורון של צמרת ההנהגה המדינית והצבאית באותה העת, וממש לא היינו היחידים.

"למדנו היטב מהשבועות שקדמו למלחמה כי אסור להתעלם מחשרת ענני מלחמה ומסימנים מעידים, ואל לנו להתבשם באופוריה ובהישגים של יום אתמול, כבירים ככל שיהיו. לעולם חשוב כי תעמוד לרשותנו היכולת להגן על עצמנו בעצמנו – בכל דרך, בכל זמן, ובכל מקום", כתב נשיא המדינה יצחק הרצוג בטור מיוחד שהתפרסם בערב יום הכיפורים בשנה שעברה, שבועיים בדיוק לפני הטבח.

גם ראש הממשלה נתניהו דיבר על חשיבות זיהוי הסכנה מבעוד מועד, וכך אמר בטקס הממלכתי למלחמת יום הכיפורים: "הלקח שאנחנו נושאים ממלחמת יום הכיפורים תמיד עומד לנגד עינינו, תמיד עומד לנגד עיניי: אל לנו להקל ראש באיומים שניצבים לפנינו. הקם להורגך, הקם להשמידך, השכם לסכלו".

גם הרמטכ"ל הרצי הלוי הרחיב באותו טקס ממלכתי על המסקנות שהסיק צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים: "את שנת החמישים למלחמת יום הכיפורים צה"ל מקדיש לזיכרון וללמידה. ההכרה בחטאי העבר חשובה, אך חשובה ממנה היא הבחינה הביקורתית של ההווה לאור טעויות העבר ולקחיהן: חשוב להטיל ספק בהנחות היסוד המודיעיניות, המבצעיות והאסטרטגיות ולברר תדיר את גבולות הרתעתנו את האויב. יש להקפיד על כשירות היחידות בסדיר ובמילואים, על שילוב הזרועות ועל תיאום מאמצי המודיעין והאש".

בחלוף שבועיים בלבד התברר שישראל לא למדה דבר ממחדל מלחמת יום הכיפורים, ולראשונה בתולדותיה התרחשה פלישת כוח אויב לתוך שטחה הריבוני. מאחורי המחדל ניצבות דמויות רבות מכל חלקי ההנהגה הישראלית. בראש ובראשונה נמצא שם ראש הממשלה נתניהו, מי שכיהן בתפקיד כמעט ברצף מאז שנת 2009, נחשב לאחד הגורמים העיקריים שטיפחו את הקונספציה שהובילה לטבח ואחראי למינויים של רוב בעלי התפקידם שכשלו ביום הטבח עצמו ובשנים שלפניו. אך הוא ממש אינו לבדו. לצידו אפשר לציין את כל צמרת הצבא, בדגש על הרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי, שר הביטחון יואב גלנט, ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה, שירש את מקומו של ראש אמ"ן ממלחמת יום הכיפורים אלי זעירא, ראש השב"כ רונן בר ומפקד חיל האוויר האלוף תומר בר. רבים אחרים נושאים אף הם באשמה.

למחדל בסדר גודל שכזה יש אבות רבים, ואי אפשר לסקור את כולם, לכן נתמקד רק בשתי זרועות: בדרג הצבאי ובדרג המדיני. כישלונו של הדרג המדיני, חשוב להדגיש, נוגע בעיקר למישור האסטרטגי, ואילו האחריות לכישלונות הטקטיים ולחוסר המוכנות מוטלת בעיקר על צה"ל. ואם נבקש להיות ממוקדים יותר, הכוונה היא לצמרת צה"ל, ובראשה הרמטכ"ל, ואחריו חברי המטה הכללי והקצונה הבכירה, שהחזיקה בעמדות המפתח ועודה מחזיקה בהן.

ההערכות שגו, התוכניות אכזבו

הרמטכ"ל הרצי הלוי אינו רק האיש שבמשמרת שלו התרחש האסון אלא הרבה יותר מזה. באמצע ינואר 2023 נכנס הלוי לתפקידו לאחר ששימש סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום וראש אמ"ן. כהונתו של הלוי החלה על רקע מחאות הרפורמה במערכת המשפט, שהובילו לקריאות סרבנות, או בשפה המכובסת משהו אי־התייצבות, במערכים חשובים בצה"ל, ובראשם חיל האוויר ואגף המודיעין. הלוי לא ידע להתמודד עם אירועים אלה.

לא מדובר באירוע שולי. שבוע לאחר פרוץ המלחמה התראיין לטלוויזיה הסעודית ח'אלד משעל, מבכירי חמאס, וציין כי הקריאות לסרבנות היו גורם ניכר בהחלטת חמאס לצאת לטבח. "ישראל נחלשה, החיילים סירבו לשרת מילואים, הצבא הזה איננו הצבא שהיה פעם", אמר משעל באותו ריאיון. הרמטכ"ל עם מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר וראש אמ"ן דאז אהרון חליוה אפשרו לכאוס הסרבנות לצמוח לממדים אלו שחמאס זיהה בהם אפשרות להצליח בטבח.

כישלונו של הרמטכ"ל אינו מסתכם בשורת תפקידי המפתח שהחזיק בעשור האחרון, שכולם נוגעים ישירות לליבת האסון, וגם לא בחוסר היכולת שלו לשמור על הצבא מאירועי סרבנות. כנגד הלוי יש לזקוף גם את ההיערכות בחודשים שקדמו לטבח, וכמובן את האירועים שהתרחשו בליל שמחת תורה, כשהתחדדו עוד ועוד הסימנים על אירוע חריג בהיקפו.

בכל יום חמישי, כנהוג זה שנים ארוכות, נערכת הערכת מצב מטכ"לית בהובלת הרמטכ"ל. אפילו בשנה האחרונה, כולל בימים רוויי אירועים, הקפידו בלשכת הרמטכ"ל לקיים את הערכת המצב הזו. בהערכת המצב לאורך החודשים שקדמו למלחמה חזרה ונשנתה האמירה שהאיום העזתי הוא השולי באיומים שעומדים לפתחה של ישראל. הערכות המודיעין אף קבעו נחרצות כי חמאס אינו מעוניין בשום עימות בטווח הנראה לעין. האמירות האלה נאמרו גם בכל מסגרת אחרת. כל זה, כמובן, התברר מנותק מהמציאות.

בכל תפקידיו, ובמיוחד בראש המטה הכללי, היה הלוי אחראי לעיצובן ולאישורן של התוכניות האופרטיביות של צה"ל. הן אכזבו ברגע האמת. צה"ל הגיע לא מוכן למלחמה, ונדרשו לו שבועות ארוכים לבנות מחדש את התוכניות המבצעיות שלו לפעילות ברצועת עזה.

בניית התוכניות עצמן היא עבודתו של אגף המבצעים, אחד האגפים החשובים ביותר בצה"ל. בהקשר של אגף המבצעים יש לציין שתי דמויות חשובות: הראשונה היא האלוף עודד בסיוק, שנמצא בתפקיד כבר מיולי 2021. הדמות השנייה היא מי שהיה ראש חטיבת המבצעים באגף, שלומי בינדר. במהלך המלחמה הועלה בינדר בדרגה ומונה לעמוד בראשות אמ"ן לאחר התפטרותו של חליוה. מינויו של בינדר נתון עד היום לביקורת ציבורית חריפה, שאף הגיעה לפתחו של בג"ץ. במבקרים העיקריים נמצאים תושבי העוטף ומשפחות הקורבנות מהטבח, שקבלו על התנהלותו של בינדר גם לפני המלחמה ובעיקר במהלך היממה הראשונה. בינדר עמד בראש חטיבת המבצעים שנה לפני פרוץ המלחמה.

שני האישים הללו היו אחראים הן לתוכניות המבצעיות לתמרון ברצועת עזה ובלבנון, הן לתוכניות ההגנה על גבולות ישראל, הן לפריסת הכוחות בהתאם לשיקולי הערכות המצב. בכל אחד מהסעיפים הם רשמו כישלון נחרץ.

בשנים האחרונות גיבש צה"ל כמה תוכניות לתמרון מלחמתי בשתי הגזרות הרלוונטיות והשקיע חודשים ארוכים בכתיבת התוכניות, באימון אליהן ובהיערכות למימושן. ברגע האמת התברר שהתוכניות לא רלוונטיות. שלושה שבועות נדרשו לצבא לעדכן את תוכניותיו עד שהתאפשר להתחיל בתמרון הקרקעי ברצועה.

הסיבה לחוסר הרלוונטיות של התוכניות מקוממת למדי: בכל התוכניות שנכתבו בשנים שקדמו למלחמה היו חסרות שתי מטרות מרכזיות – כיבוש מלא של הרצועה והשמדת חמאס. כשקבעה ממשלת ישראל ששתי המטרות הללו הן מטרות המלחמה, לא היו לצה"ל תוכניות שמתאימות להן.

בכירים בצה"ל ששוחחנו איתם מפנים אצבע מאשימה לעבר הדרג המדיני. על פי דבריהם, התוכניות המבצעיות צריכות להלום את המטרות שהדרג המדיני מציב. לכן כשהדרג המדיני אינו דורש מצה"ל להתכונן לכיבוש רצועת עזה, צה"ל אינו יכול להשקיע את המשאבים הנדרשים לגיבוש תוכניות לשם כך. גורמים בכירים בשורות הצבא אמרו ל'בשבע' כי כל התוכניות האופרטיביות קיבלו את האישורים של כל הרמות, הן הצבאיות והן המדיניות. הגורמים מוסיפים כי לאחר שניתנה ההוראה מהדרג המדיני לגבש תוכניות כיבוש לרצועה, אותם אנשים שיצרו את התוכניות הקודמות – בסיוק, בינדר ואנשיהם – הם שכתבו גם את התוכניות החדשות. יש לציין שגורמים ביטחוניים רבים חולקים על עצם התפיסה הזו, שעל פיה צה"ל צריך להכין תוכניות לפי הנדרש ממנו בלי להיערך לתרחישים שבנקודת הזמן הנוכחית אינם על השולחן.

כל זה נוגע לתוכניות ההתקפה והכיבוש של צה"ל, אך בנוגע לתוכניות ההגנה המציאות שונה בתכלית. צה"ל התבסס כמעט לחלוטין על התרעות מודיעיניות בלי להכין תוכניות הגנה שאינן תלויות במידע מקדים על פריצת מתקפה. תוכניות כאלה לא נכתבו, וכך נותרו התושבים והחיילים בגזרה בלי דרכי פעולה אפשריות שיכלו למנוע חלקים נרחבים מהאסון.

מחדל המחסור בתוכניות הגנה מתעצם לנוכח הכרת צה"ל את תוכנית חומות יריחו, תוכנית הפלישה של חמאס לשטח ישראל, בדיוק כמו שנעשה ב־7 באוקטובר. צה"ל היה מודע לתוכנית, אך לא הכין תוכנית נגד שתבלום פלישה המונית. מי שהיו אמונים על גיבוש אותן תוכניות הם בסיוק, בינדר ואנשיהם.

מקורבים לראש אמ"ץ אמרו כי לא הכיר את התוכנית חומת יריחו עד לאחר שפרצה המלחמה ובכל מקרה לא הוגדרה מודיעינית כאפשרות סבירה ולא עלתה לדרג המטכ"ל לצורך הכנת תוכנית אופרטיבית מתאימה.

גם הצלע השלישית של כישלון אגף המבצעים מונחת לפתחם של השניים: פריסת הכוחות ערב החג. כוח האדם בבסיסי ומוצבי העוטף היה מצומצם למדי. חלקים נרחבים משני הגדודים שהוצבו באוגדת עזה שוחררו לביתם לרגל החג. בכוננות חיל האוויר היו שני מסוקים בלבד. פריסת הכוחות המצומצמת הזו נעשתה בעקבות הערכתם של ראשי אגף המבצעים כי בכוח אדם זה די להגן על הגזרה. בצה"ל טוענים כי אומנם זאת הייתה הערכתם של בסיוק ובינדר, אך היו שותפים לה כל גורמי השטח בפיקוד הדרום ובאוגדת עזה.

אחד האנשים שהיו אמורים להבין את השטח ולראות שההערכות מהקריה אינן מתיישבות עם המציאות הוא מפקד פיקוד הדרום האלוף ירון פינקלמן. סיפורו של פינקלמן הוא טרגי: הוא נכנס לתפקידו כשלושה חודשים בלבד לפני פרוץ המלחמה. לפני כן עמד בראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים, והייתה לו ידיעה מעמיקה למדי בנוגע לתוכניות צה"ל להתמודדות עם האיום של חמאס. בתחילת כהונתו של הלוי אף מונה פינקלמן לצוות ההיגוי שהקים הרמטכ"ל כדי לעזור לו לכתוב את התוכניות לנוכח האתגרים שניצבו בפני צה"ל, אם כי עיסוקו של פינקלמן בצוות לא היה בסוגיית הגזרה הדרומית.

מאז פרוץ המלחמה לא יצא פינקלמן לביתו כלל, ולאורך כל הזמן הזה כמעט נשאר לשהות במפקדת פיקוד הדרום. יציאותיו החריגות מהמפקדה הן לתוך רצועת עזה או לקריה. בדיווחים מהחודשים האחרונים אף נטען כי הרמטכ"ל הלוי רואה בפינקלמן מועמד להיכנס ללשכת הרמטכ"ל ביום מן הימים, אך לא בטווח המיידי. גורמים מקורבים לרמטכ"ל מכחישים את הטענות כי כוונתו שפינקלמן אכן ימונה לרמטכ"ל בעתיד.

קודמו של פינקלמן בתפקיד היה האלוף אליעזר טולדנו. בשנתיים שקדמו למלחמה היה טולדנו מפקד הפיקוד. למעשה מרבית המחדלים בגזרה התרחשו בימיו כמפקד הפיקוד וכמפקד אוגדת עזה, ולא בימיו של פינקלמן. הוא היה מהגורמים העיקריים שהובילו את קונספציית 'חמאס מורתע'. הוא שהוביל את המבצע לחיסול מנהרות חמאס במבצע שומר החומות, שלמעשה כשל.

טולדנו מונה לפני המלחמה לעמוד בראשות האגף האסטרטגי של צה"ל, תפקיד שהומצא בימיו של הרמטכ"ל אביב כוכבי כדי להתמודד עם האיום האיראני. טולדנו נושא באחריות למרבית כשלי ההיערכות והבנת תמונת המודיעין וכוונות חמאס, כמו רוב שדרת הפיקוד הבכיר לאורך השנים האחרונות. למרות כישלונו הברור טולדנו לא רק נשאר בתפקידו, אלא אף היה נציג צה"ל בדיוני הממשלה.

אל האישים שנושאים באחריות ישירה למחדל יש לצרף גם את מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר, שחילו לא תפקד בשעות הראשונות של המלחמה, ואת רוב צמרת אגף המודיעין. עד היום היחידים שהניחו את המפתחות על השולחן היו אנשי אגף המודיעין, ובראשם האלוף חליוה, ומפקד יחידה 8200 תת־אלוף יוסי שריאל. גם הם למעשה לא פרשו בטרם עת אלא במועד סיום כהונתם המקורי. חליוה אף זכה למסיבת פרידה בהשתתפותם של 1,500 איש, שזכתה לקיתונות של ביקורת ציבורית. אחד האישים המרכזיים באמ"ן שנושא בחלק מרכזי במחדל ועדיין נמצא בשורות צה"ל הוא תת־אלוף ג', מי ששימש ראש אגף ההפעלה עד לפני שבועות אחדים.

מקבלים אחריות בלי להתפטר

אף שכבר חלפה שנה, למעט כמה בכירים באגף המודיעין שום דמות מרכזית האחראית למחדל לא עזבה את תפקידה. יתרה מזאת, דמויות כמו שלומי בינדר אף קודמו ונכנסו לתפקידים הרגישים ביותר במערכת הביטחון. צמרת הצבא ידעה לקבל עליה את האחריות למחדל, אך בשיחות עם בכירים בצה"ל התברר כי משמעותה של אותה קבלת אחריות אינה התפטרות, לפחות לא בטווח המיידי. במקום זאת מנסים בצמרת צה"ל לתקן את הכשלים באמצעות ניהול המלחמה ועמידה במטרותיה. דברים ברוח זו אמר הרמטכ"ל בשורה ארוכה של שיחות פנימיות. גורמים בכירים בצה"ל מנסים להציג את רשימת ההישגים שרשם צה"ל בשדה הקרב, הוכחה שההחלטה שלא להתפטר בראשית המלחמה הייתה נכונה.

האנשים בצה"ל ששוחחנו איתם מעלים טיעון נוסף: אי אפשר להשלים את המהלכים המתבקשים מקבלת האחריות כל עוד לא הסתיימו תחקירי צה"ל, ואלה מתעכבים בגלל עצימות המלחמה. ממידע שהגיע לידי 'בשבע' עולה כי בחודשיים האחרונים לא נעשתה שום התקדמות של ממש בתחקירים בגלל אירועי המלחמה. עם זאת בכירים במערכת הביטחון אומרים ל'בשבע' כי גם לרמטכ"ל ברור שלא יוכל לסיים את תפקידו במועדו, והוא יידרש לפרוש בשלב זה או אחר.

"החמור ביותר הוא שלא מעט מהאחראים למחדל כלל לא חושבים שהם אכן אשמים בו", אומר חבר הכנסת לשעבר ואיש התקשורת אריה אלדד. "בינדר הוא דוגמה מובהקת, ולא רק הוא. גם נתניהו לא באמת חושב שהוא אשם במחדל. זה נכון לשחקנים רבים במערכת הזאת".

ובכל זאת, שמענו לאורך הדרך את בכירי הצבא אומרים שהם אחראים למצב.

"בוודאי, אבל הם לא הלכו, והם עדיין בתפקידם. הם יכולים לתת שלל סיבות מדוע הם עדיין מכהנים, אבל התשובה, שלפעמים הם אפילו לא טורחים להסתיר אותה, היא שלא רק הם אשמים אלא גם הדרג המדיני. כל עוד נתניהו לא עוזב, גם הם לא עוזבים. זאת עמדה שהיא בושה וחרפה. אין שום קשר בין הדברים גם אם אין ספק שגם נתניהו וגם הם צריכים להניח את המפתחות".

יש משהו שיכול לגרום להתפטרות של הבכירים בדרג הצבאי?

"כרגע רק רצונו של נתניהו להתפטר, והרצון הזה לא קיים. הדרג הצבאי, בגלל אירועים פוליטיים, מרגיש שאין מישהו בדרג המדיני שיכול להגיד לו להניח את המפתחות. מה שכן, וכבר התחלנו מעט לראות את זה, לאט לאט יהיו אנשים בדרג הצבאי שיודיעו על פרישה, כי לכל אחד מהם תהיה נקודת השבירה שלו. אנשים יודעים שהם בדרך לסיים את הקדנציה בלי שום אפשרויות קידום. הרמטכ"ל הוא הראשון שמבין את זה. כולם רוצים להמתיק מעט את הכישלון שהם חתומים עליו".

אלדד מצביע על נקודה נוספת שבגללה לא ראינו את פרישתם של בכירי צה"ל. "הרמטכ"ל אומר שאם הוא יעזוב עכשיו, מי שיבנה את צה"ל העתידי, מי שיהיה אמור לשקם ולתקן את כל הכשלים, יהיה נתניהו, ולזה הוא לא מוכן. בעיניי זאת אשמה גדולה לא פחות מהמחדלים שקדמו ל־­7 באוקטובר. זה לא פחות מאסון".

איך אמירה כזאת עוברת בציבור?

"יש פה חוסר הבנה מוחלט של הרמטכ"ל כלפי רחשי הציבור. זהו כושר שיפוט לקוי מאוד של הרמטכ"ל, שלא מבין שהאנשים שאחראים למחדל צריכים ללכת הביתה, ובמקום זה הוא מקדם אותם. זה מלמד על תפיסות עולם בעייתיות מאוד בצה"ל שהובילו למחדל ולא חלפו מן העולם אחרי 7 באוקטובר. כל מי שהוכתם בכתם המחדל לא יוכל להוביל את הצבא ביום שאחריו, והרמטכ"ל לא מבין זאת".

הפחד ממי שחושב אחרת

"כשהרמטכ"ל אומר שצה"ל בדק את סוגיית בינדר ולא מצא בעיה בתפקודו שמונעת ממנו להתמנות לראש אמ"ן, זה בלתי נתפס. אין אדם אחד בישראל שלא מצא בעיה בתפקודו", אומר ד"ר רן ברץ, לשעבר ראש מערך ההסברה ומייסד אתר מידה. "אם אתה כרמטכ"ל לא מוצא פגם בעבודתו של מי שהיה אמור להכין תוכניות ולא הכין כאלה שמתאימות לאיום על ישראל, אתה לא מתאים להיות רמטכ"ל. זאת חבורת אנשים שתלויים זה בזה, וכל אחד מגן על השני כדי שחרפת הכישלון לא תדבק בו".

מה אפשר ללמוד מאמירה כזאת על התנהלות צה"ל?

"זה בעיקר מלמד על הבעיה הגדולה שמערכת הביטחון נמצאת בה. זאת בעיה שמשותפת גם לצה"ל וגם ליוצאי מערכת הביטחון שנמצאים בדרג המדיני. מדובר בגוש אחד של אנשים שחושבים אותו דבר, מתנהלים אותו דבר, והכי חמור, לא מוכנים שמישהו שחושב אחרת יקבל דריסת רגל במעגל מקבלי ההחלטות".

עד כמה האחידות הזאת בעייתית?

"מאוד. צה"ל מגיש תוכניות פעולה כלשהן; אם כל מי שיושב בדרג המדיני הוא יוצא צה"ל או מערכת הביטחון ולא מאתגר את המערכת, מי בדיוק יבקש תוכניות אחרות? מי יקשה על התוכניות שהוצגו? ברגע שיש מישהו כזה, מייד המערכת מנסה לקפד את ראשו. זה נכון לדרג המדיני ונכון במיוחד בשורות הצבא".

זה משליך גם על סוגיית התפטרותם של האחראים למחדל?

"בהחלט. הם יודעים שאם הם יעזבו, מי שימונו במקומם וייכנסו לתפקיד בשביל לתקן יהיו אנשים שחושבים אחרת מהם. אנשים שבאים מתפיסות עולם אחרות. היום התפיסה השלטת בפיקוד הבכיר היא שתם עידן המלחמות, לכל היותר יש לנו סבבים קצרים. לכן לא נערכו למלחמות.

לכן בנו צבא שמתבסס על חיל האוויר ועל אגף המודיעין, כי לא צריך צבא מתמרן מפני שלא יהיו מלחמות. כל מי שהעז לכפור בעיקר ולומר שכן יהיו מלחמות, נזרק מצה"ל. העובדות כלל לא שינו את תפיסות העולם. היום אותם אנשים מבינים שאם הם יפנו את מקומם וייתנו למי שדורשים לשנות את התפיסות לעצב מחדש את צה"ל, זה יהיה צבא אחר. צבא שהם קוראים לו 'לא אחראי'. בפועל מדובר בצבא שחושב אחרת מהם, וזה מפחיד אותם לא פחות".

תגובת דובר צה"ל:מפקדי צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל, ממוקדים כעת במלחמה, מתכננים ומוציאים לפעול תוכניות להשגת מטרותיה בכל הזירות.

בשנה האחרונה, חברי פורום המטכ"ל מובילים את צה"ל במלחמה, מביאים להישגים חשובים, ועוסקים מסביב לשעון להשתפר ולחזק את ביטחון אזרחי מדינת ישראל. תחקור אירועי ה-7.10 מתקדם בהתאם למאמצי הלחימה, ובמקביל הלקחים מוטמעים כחלק מתהליך הלמידה. כפי שהרמטכ"ל ציין במספר הזדמנויות פומביות, האחריות של צה"ל ושלי כמפקדו ברורה, והמסקנות יוסקו בהתאם.

במקביל ללחימה, מתקיימים תהליכי מינויים ובניין כוח כחלק מהמשך פעילות צה"ל. ההחלטות מתקבלות בפורום המטה הכללי ובאישור שר הביטחון. בתוך כך, החלטת הרמטכ"ל באישור שר הביטחון, על מינויו של תא"ל שלומי בינדר לתפקיד ר׳ אמ"ן, התקבלה לאחר מכלול השיקולים הרלוונטים, וכך קבע גם בג"ץ. נבהיר כי הסד"כ בגזרת אוגדת עזה היה יציב ולא רודד בשנים האחרונות. כוחות העתודה המטכ"לית נקבעו בהתאם להערכת המצב באותה עת. התוכניות האופרטיביות של צה"ל בפיקוד הדרום לרבות בגזרת עזה, תאמו את הערכת המצב והתמונה המודיעינית שעמדה בפני צה"ל ואושרו ע"י כל הרמות.