הציווי "ואהבת לרעך כמוך" נשמע חלול בימים אלה של שסע ופילוג. נראה שרבים בציבור כבר אינם יודעים לזהות מיהו אותו "רעך" שצווינו לאהוב.
צצה לה אופנה חדשה, לסמן את אחינו ואחיותינו כאויבים, בעוד האויב האמיתי שואב עידוד מהיחלשותנו הפנימית וזורע הרס וחורבן.
כולנו עדים לתופעה הנוראה של פרסום לשון הרע והלבנת פנים המתחוללת סביבנו. חוויתי זאת כאשר החלה מתקפה על בוגרי קרן וקסנר, שסומנו תחילה כשמאלנים ולאחר השבעה באוקטובר כבוגדים.
לפני כ- 25 שנה, בהיותי סגן מנהל חטיבת הבריאות במכבי, התקבלתי לתוכנית העמיתים של קרן וקסנר בתהליך בחירה מקצועי לחלוטין. ועדת הקבלה התעניינה אך ורק בסוגיות הקשורות לניהול מערכת הבריאות, בה עבדתי, ללא כל ניסיון לעמוד על דעותיי בתחומים פוליטיים. זכיתי ללמוד מנהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד היוקרתית במשך שנה תמימה ורכשתי ידע וכלים בהם עשיתי שימוש בהמשך דרכי כמשרת ציבור במערכת הבריאות הישראלית.
אני ועמיתיי בחרנו את הקורסים בהתאם לתחומי העניין שלנו באופן עצמאי לחלוטין. לצדי למדו ישראלים נוספים שהתקבלו לתוכנית, כאשר המשותף לכולנו היה בחירה בשירות הציבור כייעוד אישי וכדרך חיים. מאות משרתי ציבור זכו ללמוד במסגרת קרן וקסנר, ובזכות הקרן, יכלו לשרת את הציבור טוב יותר.
בימים אלה, עם ישראל מתכנס לחשבון נפש. זהו זמן של תשובה, בקשת מחילה והכרה בטעויות. "ואהבת לרעך כמוך", עקרון יסוד בתורה, מזכיר שהכוח האמיתי שלנו כעם טמון באחדות ובכבוד הדדי. חז"ל לימדו אותנו שהפילוג הפנימי הוביל לחורבן בית המקדש, והשנה שחלפה המחישה לנו עד כמה הקיטוב והפילוג אינם תורמים לחוסן הלאומי שלנו. ימים אלה של סליחות ותשובה מזמינים אותנו לבחון את מעשינו הפרטיים והתנהלותנו כחברה. האם אנו פועלים מתוך סולידריות ואחריות הדדית או שאנו נגררים להשמצות חסרות בסיס ולפילוגים פנימיים שמחלישים את כוחנו הלאומי?
דוגמה מובהקת לשיח פנימי מפלג היא ההתקפות על קרן וקסנר ובוגריה. קרן וקסנר היא קרן פילנטרופית, א-פוליטית, שנוסדה במטרה לחזק את השירות הציבורי בישראל. במהלך השנים הקרן שלחה נבחרי ציבור מצטיינים לצבור כלים וידע שיסייעו בעבודתם עבור הציבור. בשנים האחרונות ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, בוגרי הקרן מצאו עצמם תחת מתקפות והשמצות שקריות, בעיקר ברשתות החברתיות, רק בשל השתתפותם בתכנית לימודים היוקרתית. במקום להעריך את תרומתם לחברה, בוחרים התוקפים לנסות לפגוע בהם, באחדות העם ובעקרונות של אהבת ישראל.
איסור לשון הרע הוא מרכזי בהלכה היהודית. הרמב"ם מציין שלשון הרע שקולה כנגד שלושת העברות החמורות ביהדות - עבודה זרה, שפיכות דמין וגילוי עריות. בנוסף כתב הרמב"ם כי "אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום... אבל עבירות בין אדם לחברו... אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו... ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים צריך לפייסו ... עד שימחול לו".
אני שמח ומברך על כך שהקרן ובוגריה אינם משלימים עם רוע הגזירה. למכפישים שהגדישו את הסאה נשלחו מכתבי התראה מעורכי דין. רבים מהמשמיצים נאלצו להתנצל בפומבי על שקריהם בפלטפורמה שבה הכפישו. הייתי רוצה להאמין שההתנצלות, לפחות של חלקם, מבטאת תשובה מסוימת, חזרה מהכפשות כוזבות ומפלגות לעבר הכרה באמת.
התנצלות אמיתית של עיתונאי בכיר ומוכר שהייתי מבקש לציין כאן היא זו: "בתוכניותינו עסקנו בבוגרי תכנית העמיתים ותוכנית הבכירים של קרן וקסנר. הם פנו אלינו והתבקשתי להבהיר שהאמירה שהקרן "מהנדסת את התודעה" של בוגריה לא הייתה במקומה. הסבירו לי שלקרן אין השפעה על התכנים שנלמדים באוניברסיטת הרווארד והיא מעניקה מלגות ללימודים. אז הנה אני מבהיר את הדברים גם כאן . למען ההגינות אני מוכן לשתף את המאזינים שפנו אלי חברים שלא ידעתי שהם נמנים על בוגרי הקרן, ובהכירי אותם, הם גרמו לי להסתכל על הדברים מזווית קצת שונה".
התקופה הזו שבין ראש השנה ליום הכיפורים מאפשרת הזדמנות לתשובה אמיתית. הכפשות והסתה כנגד משרתי הציבור בהם בוגרי קרן וקסנר, הן עוול כלפי החברה הישראלית כולה. אלה שמתקיפים את הנשים והגברים שפועלים בחזית השירות הציבורי, מבקשים להחליש אותם כמו גם את המוסדות המגינים עלינו. משמעות הפגיעה בשירות הציבורי היא פגיעה בחוסן הלאומי. עלינו לזכור ששיח מכבד ומקדם הוא הבסיס לחברה מאוחדת וחזקה.
התלמוד בבלי במסכת חולין מספר משל מעניין - "אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זאת כגפן נמשלה זמורות שבא אלו בעלי בתים, אשכולות שבה (הפרי עצמו) אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי ארצות וקנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל. שלחו מארץ ישראל לבבל שהאשכולות (תלמידי החכמים) יבקשו רחמים על העלים (עמי הארצות) שכן ללא העלים לא יהיה קיום לאשכולות. מסביר בעל התורה תמימה (דברים ל"ב ב') כי "האומה הישראלית צריכה לכלול בתוכה מכל המינים שכל מין מחזיק את חברו ומתקיימים כולם".
האתגר הגדול ביותר שלנו אינו מגיע מהתמודדות עם אויבנו מבחוץ. עלינו לחתור לאחדות פנימית, להעמיק את החיבור בין חלקי העם ולהילחם במפלגים.
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה . סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"
הכותב הוא בוגר ישיבת ההסדר "כרם ביבנה", מומחה ברפואת ילדים ומילא תפקידים בכירים במערכת הבריאות