הזמר והיוצר יוני גנוט התארח באולפן ערוץ 7 לרגל יציאת אלבומו החדש "אני יודע יום יבוא" ולקראת ההקפות השניות המסורתיות שהוא מוביל במועדון הבארבי בתל אביב.

תחילה הוא נזכר בדרך שבה תפסה אותו המתקפה הרצחנית, רק שעות לפני שהיה אמור להוביל את ההקפו השניות, כבכל שנה. "זה היה הלם שאני לא יודע אם עבר. הוא הלך והתגבר. בשבת שמחת תורה ידעתי חלקית, לא יודע כמה רציתי לדעת. זה לא נתפס. כמובן שההקפות השניות בבארבי התבטלו".

גנוט חשב שהמוסיקה תהיה פחות רלוונטית בתחילת המלחמה אבל המציאות היתה שונה. "המוסיקה נראתה לי הדבר האחרון שהיה רלוונטי כשהכל התחיל. כולם היו עסוקים קיום האישי. בניסיון לשמר את הנורמליות המשפחתית, אבל פתאום זה הגיע והיו מפונים בתרום שהגיעו מאשקלון. אז הלכתי לעשות להם מלווה מלכה שהפך למסורת וצילמו את זה.

לאחר מכן הגיעו ההופעות לחיילים. בנינו הרכב שהיה בא לחזק חיילים ואתה רואה שלמרות רוח הנכאים הלוחמים מחפשים את ההיפך. זו הדילמה, הלב רוצה לבכות הרבה פעמים, אבל אתה מבין שזה לא מה שנצרך ומה שצריך זה את תעצומות הרוח והנפש. פה נכנסה המוסיקה בשני התפקידים", הוא מוסיף.

האלבום החדש נולד כולו סביב המלחמה . "זה החל מיוסי הרשקוביץ הי"ד, שנפל, ושמעתי איכשהו את הניגון המופלא שלו, תפסתי גיטרה והתחלתי לנגן אותו. זה עשה לי צמרמורת והחלטתי שאני צריך להקליט את זה. דיברתי עם המשפחה והלכתי לעשות את זה.

בעקבות ההופעות של החיילים, הרגשתי שחסר לי איזה שיר כזה של תפילה לעוצמה, שה' ייתן לי כוח במלחמה. לא זכיתי להיות קרבי וממש דמיינתי שאני הולך ונלחם. פתאום הגעתי בתהילים לפסוקים שבחיים לא שמתי לב אליהם והפכו לשיר. הרגשתי כוח גדול במלים 'תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי, ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם' והלכתי להקליט את זה בשביל החיילים. אמרו לי זה כמו ה'חרבו דרבו' של הדוסים", הוא נזכר.

האלבום נבנה במהירות יחסית. "לאחר מכן דיצה אור, אימו של אבינתן החטוף בעזה, פנתה אלי וביקשה איזה פיוט גאולי שכזה ושלדעתה זה מה שיחזק אותו. ככה התבצעו להם כל כך הרבה שירים ואז אמרתי שאני אוסיף כמה שירים שניגנו אין סוף פעמים ולכך התחברו כמה שירי זיכרון ונופלים - כמו 'אני יודע יום יבוא' של יאיר שטרן - שכתב שהוא יודע לאן הוא הולך ומוכן להקריב את חייו למען המטרה".

כיצד לדעתו ייראו ההקפות השנה? "היו כאלה שכתבו שצריך לבכות ואחרים שאמרו לרקוד ולשמוח ואני בעד גם וגם . אין מצב ‫שאנחנו נפסיד את השמחה הזאת, ‫המשמעות של זה היא בעצם ‫להוריד את הדגלים לחצי התורן, ‫ואנחנו צריכים להרים את הדגלים עוד יותר גבוה. ‫באיזשהו מקום אנחנו צריכים ‫את השמחה שמגיעה דווקא מתוך התורה ומתוך העוצמה, בשביל החיילים, בשביל הילדים שלנו, שצמאים לזה ואין מצב שאנחנו הולכים להוריד להם את החג של הדגלים וכל מה שחשוב להם. מאידך, אי אפשר להתעלם ‫מכל מי ששילם את המחיר, ‫מכל מי שאנחנו זוכרים ‫עם החטופים שאנחנו מכירים".