הודעתה של מחלקת המדינה האמריקנית, כי ארה"ב "רוצה לראות שינוי במצב ההומניטרי בעזה באופן מיידי, לא לחכות 30 יום", כמו גם הפירסומים על המסר שארה"ב העבירה לגורמים רשמיים בישראל בימים האחרונים, כי אם ישראל לא תאפשר העברת סיוע הומניטרי לצפון הרצועה, ארה"ב תפסיק את העברת הנשק לישראל, צריכה לפקוח קודם כל את עיניהם של משפחות החטופים בידי החמאס.
אני שומע את הטענות הבלתי פוסקות, כאילו נתניהו לא מעוניין בעסקה לשיחרור החטופים רק משיקולים פוליטיים, כדי שממשלתו לא תתפרק. עד כה איש מהטוענים כך לא הצליח להביא הוכחות חד משמעיות לטענה הזו. אף אחד מתומכי העסקה ומתנגדי נתניהו לא ענה עד כהל לשאלה הכי פשוטה: למה אתם כל כך בטוחים שהחמאס בכלל רוצה עסקה? מה האינטרס של החמאס לעסקה לשיחרור החטופים?
עסקה כזו לא נחוצה לסינוואר, כי אין עליו שום מנוף לחץ רציני של ישראל שישכנע אותו ששיחרור החטופים כדאי לו. ומי שמכשיל את מנופי הלחץ הללו הוא קודם כל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. למעשה, רק בגלל ביידן החטופים שלנו עדיין בידיים של חמאס. כי כל עוד רצועת עזה נהנית מסיוע הומניטרי רציף ונרחב – אין סיכוי לאיזושהי עסקה לשיחרור החטופים. הכפיה של ביידן על ישראל לספק לעזתים – ובפועל לשלטון החמאס - סיוע הומניטרי, מאפשרת לו לשמור על שלטונו ברצועה ולהתעצם על חשבונו, בעוד החטופים שלנו נמקים במחילות שלו.
הווטו החד משמעי שממשל ביידן הטיל כנגד תוכנית האלופים, שהיתה יכולה להיות כלי יעיל מאין כמוהו לקידום העסקה – תוכנית שאין בה שום בעיה הומניטרית – מלמדת שממשל ביידן התייצב חד משמעית לצידו של החמאס במלחמה בישראל. ממשל תומך חמאס. אין דרך אחרת להבין את דרישתו מישראל שתאפשר הכנסת סיוע גם לאזורים שצה"ל הורה לאזרחים להתפנות מהם. צמצום רשימת המוצרים האסורים שעלולים לשמש לטרור ("מוצרים דו-שימושיים"). כמו גם הדרישה להנהיג הפסקות אש הומניטריות בלחימה, ביטול החקיקה לשלילת פריבילגיות מאונר"א. ביקורים של הצלב האדום אצל מחבלים ואישרור כי ישראל לא מתכננת לפנות את צפון הרצועה (ובמילים אחרות, לא ליישם את "תכנית האלופים").
ומכאן המסקנה למשפחות החטופים: מי שמונע היום בפועל עסקה לשיחרור יקיריכם הוא קודם כל נשיא ארה"ב והסגנית החמאסניקית שלו. אם אתם באמת רוצים לראות את החטופים משוחררים בעתיד, אפילו הרחוק – תשנו את אתרי ההפגנות מרחובות קפלן בת"א ובירושלים למיתקני שגרירות ארה"ב בת"א ובירושלים. אולי הזעם הציבורי כנגד ממשל ביידן שחייב להתבטא בלא פחות ממצור של רבבות על השגרירות האמריקנית, יזיז משהו בבית הלבן.