הערב התבשרנו על חיסולו של רב המרצחים סינואר, ימ"ש. מדינה שלמה שמחה וזקפה את גווה. הרגשה של סגירת חשבון וסגירת מעגל, גם אם הוא לא שלם עדיין כי עדיין חטופינו לא הושבו לבתיהם.
אנחנו ברכנו בצאת החג גם 'הטוב והמטיב'. בשבח והודיה לא-ל בורא עולם. אין ספק שזהו הישג דרמטי שיהיו לו השלכות על מהלכי המלחמה והישיגה בהמשך.
לאחר זמן התבררו הפרטים. התברר שההישג הגדול הזה לא הושג בפעולה יזומה, מתוכננת והרואית, ע"י יחידה מיוחדת, אלא ב'היסח הדעת' בפעולה מלחמתית שגרתית, שלמבצעיה לא היה מושג איזה יעד דרמטי עומד בפניה.
הסתבר שעוד לפני כניסת החג זוהתה חוליית מחבלים באזור רפיח, שנעה ברחוב, ונתקלה בכחותינו, ונמלטה לתוך בית. ללוחמים לא היה מושג קלוש על זהות אנשיה. גם לא היה מידע מודיעיני קונקרטי שהתריע על נוכחות של אנשי מפתח והנהגת המחבלים בנקודה.
הכח עשה את המצופה ממנו. הטנק של קורס מפקדי טנקים שהיה חלק מהכח פתח באש, וירה פגזים על הבית. רק למחרת (הבוקר) יצא כח רגלי כדי לסרוק את המבנה ולבחון את תוצאות הירי. גם בשלב זה לא היתה כל אינדיקציה מודיעינית שתרמז על זהות המחבלים שנורו ביום שלפני.
רק משהגיע הכח לבית ההרוס והתגלתה הגופה, התבהרה התמונה וזוהתה גופתו של הרוצח סינואר ימ"ש ביחד עם עוד כמה רבי מרצחים מארגונו.
מאז פרוץ המלחמה היה סינואר ימ"ש אחד מהיעדים שהמערכת סימנה למעקב, כדי לחסלו. מאמצים ומשאבים גדולים הוקצו כדי לאתרו על מנת לחסלו. אולם המאמצים הללו לא צלחו, לבסוף הוא חוסל לא בצורה יזומה ומתוכננת אלא ב'היסח הדעת'. לא בפעולה 'מיוחדת' והרואית אלא בפעולה מלחמתית שגרתית, של כח צבאי שביצע את משימתו השגרתית בדריכות וערנות סטנדרטית המצופה ממנו, מבלי שיהיה לו מושג מהי זהות המחבלים עליהם הוא ירה.
העובדה שחיסול רב המרצחים הושג ב'היסח הדעת', היא רבת משמעות.
החברה שאנו חיים בה מעריכה מאד תהליכים סדורים ומתוכננים מראש, בצורה קפדנית ומדוייקת. את תוצאותיהם היא זוקפת לזכות המתכננים והמבצעים. אולם היא ממעיטה מהערך של הישגים שהושגו ב'היסח הדעת' ובצורה אקראית.
אולם יש מצב ביניים: יש הישגים שהושגו כתוצאה מכך שהתשתית להשגתם היתה מתוכננת, והתקיימה בשטח, אבל הפעולה המסויימת שהביאה להישג לא היתה מתוכננת והגיעה ב'היסח הדעת'. זהו אחד מהעקרונות של הפעילות המבצעית גם כאשר אין יעדים מוגדרים מראש. יש ליצור נוכחות בשטח וחיכוך מבצעי עם האוייב שחושף ומייצר הישגים מבצעיים, למרות שהם מגיעים ב'היסח הדעת'.
עצם הנוכחות של צה"ל ברפיח והפעילות המבצעית הסדורה שהוא מבצע שם, היא תוצאה של תכנון ואסטרטגיה יזומה. היא תוצאה של התעקשות ראש הממשלה שלמרות לחצים מחוץ ומבית התעקש על כיבושה, ועל נוכחות צה"ל בגבולה הדרומי בציר פילדלפי. בזכותה הגיע ההישג הדרמטי הזה גם אם הוא היה ב'היסח הדעת'.
עפ"י התלמוד יש אירועים משני מציאות שדווקא הם אמורים להגיע ב'היסח הדעת' ולא כתוצאה מתהליכים סדורים ומתוכננים.
התלמוד מספר על רבי זירא שראה את החכמים שדנים על מועד הגעת המשיח, ומחשבים מתי הוא אמור להגיע. ביקש מהם: "במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה ועקרב" (סנהדרין צז ע"א). כלומר מבקש מהם שיחדלו מכך כדי שלא ירחיקו את בוא המשיח – משום שהמשיח הוא אחד משלשה דברים שאמורים לבוא בהיסח הדעת. דהיינו, בואו של המשיח יהיה כנראה בעיתוי ומכיוון לא צפוי, שלא חשבו עליו.
אולם לא מוזכרת הסיבה מדוע? המהר"ל מבאר שזהו אירוע שחורג מהסדרים הרגילים של העולם, ולכן אין לצפות שהוא יקרה בעיתוי או מכיוון שתוכנן מראש על פי הסדרים הרגילים והטבעיים של העולם.
אנו מבקשים להסביר זאת גם מכיוון אחר. יש יתרון גדול בכך שאירועים גדולים ומשני מציאות לא קרו בזכות משהו מסויים, ולא בזכות תכנון של משהו מסויים. כך הם לא יזקפו רק לזכות המעשה שלו, ולא ירחיקו את אלה שמתנגדים אליו. שסבורים על פי דעתם איך צריך להגיע המשיח. ולא בדרך שהו הגיע.
מה שבא ב'היסח הדעת' יש עליו טביעת אצבע אלוקית, מובהקת, ניכר שהוא חלק מתוך ההנהגה האלוקית שבחרה להבשיל את התהליך ולהביא להישג הדרמטי.
על כך יש לברך את חיילינו היקרים שעושים מלאכתם אמונה ולקב"ה שמנהיג את עולמו באופנים ניכרים, כשההישג מגיע ב'היסח הדעת'. הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו.