גדי איזנקוט היקר,
כן, השבוע החלו חברי סיעת ליכוד להתארגן להחזרת הנוכחות היהודית לנגב המערבי (חוף עזה). מדובר במיינסטרים ליכוד: השרה מאי גולן והח"כים אביחי בוארון, ששון גואטה ,טלי גוטליב, אלי דלל, ניסים ואטורי, חנוך מילביצקי, אריאל קלנר, קטי שטרית ואושר שקלים. וכן, אל אותם 9 חברי סיעת ליכוד מן השורה, חברו גם ראשי סניפי ליכוד מתל-אביב, הוד-השרון, רעננה, ראש-העין, בני-ברק, וגם מעיר מגוריך, הרצליה. לא מחברון ויצהר, אלא מערים גדולות במרכז הארץ.
גדי היקר, כאיש ציבור נכבד המוכר כאביו של רס"ר גל מאיר איזנקוט הי"ד וכדודו של סמ"ר מאור כהן איזנקוט הי"ד, מתחת ביקורת על כך. מדוע? אמרת רק כי יישובים בעזה ינפצו הסכמות לאומיות. גדי: דמוקרטיה, במובן של "איש באמונתו יחיה" - היא ההסכמה הלאומית. אילו הליכוד היה מאלץ את כולנו, לעבור בכפייה לנצרים או לכפר-דרום, זה היה מנפץ הסכמה לאומית. אבל אם מדובר במתן אפשרות, לגרעיני התיישבות קיימים הרוצים בכך, להתיישב בחוף עזה? הרי כך יחזרו קיבוצי העוטף השבורים להיות עטופים באהבת אחים, ולא בשנאת פולשים. וכך יזכו אנשי עוטף-עזה, הגיבורים על-כורחם, לחיבוק שכנים במקום באש תופת של נוח'בות.
גדי היקר, דיברת על היפרדות מהפלסטינים. אבל באשר להסכמה לאומית, העם הרי לא יסכים לעולם, שנשיג היפרדות ע"י התקפלות מסוג בריחה. היפרדות מעתה, תושג רק בטרנספר מרצון.
לא ניסוג, כן נספק מטוסים וספינות ודרכונים על פי דרישה. רק שאין זה תקין פוליטית עדיין לדבר על כך. עוד מוסכמה שגויה שיש לשנות כי זה בנפשנו...
גדי היקר, תמיד דיברת על פירוז בעזה, ועל תמיכה בהתנתקות. בהחלטת הממשלה על התנתקות, הוחלט שיהיה פירוז. אלא שזה לא קרה באמת, כי "מקום שאין מתנחל – יש מחבל". לכן הדרך לפירוז עוברת דרך התנחלות, התיישבות. אל לנו לחשוש מכך: מחבלי הנוח'בה קראו לאזרחי ישראל הקטנה והחוקית והשמאלנית והחילונית שבהם טבחו, "מתיישבים" ו"יאהוד". מדוע לחשוש מהתיישבות מעבר לקו הירוק הדימיוני, אם כל שמות הגנאי כבר יצאו מן התרמילון ה"פלשתיני" והוטחו בתושבי תחום קו ירוק? איזה עוד קללות נותרו בתרמילון ההסתה "לטובת" המתיישבים ביישובי גוש קטיף שכעת יוקמו מחדש?
"לא בעבור זה הקריבו בנינו ובנותינו את חייהם", אמרת, אבל האמנם? הרי בוגרי מוסדות הציונות הדתית הם כ-40 אחוז (!) מהנופלים. ומתוך 60 האחוזים הנותרים, כמחצית (כ-30 אחוזים נוספים) היו כנראה מגדירים עצמם כבעלי דעות ימניות. מי אנחנו, אפוא, שנדבר בשמם, מי שמנו לפסול התיישבות מחדש בעזה בשמם?
רק היום שמעתי אישית אם שכולה שהציעו לה ליזום ספר תורה על שם בנה הי"ד. בני היה דתל"ש, אמרה האמא, ולכן המשפחה הדואבת החליטה ליזום מפעל ציבורי דחוף ומבורך אחר, ולא ספר תורה. "אבל אם יקימו בית כנסת בעזה במקום שבו בני נפל, זה סיפור אחר," האם השכולה מיהרה להדגיש.
לכן, אותם ח"כי ליכוד עושים את הדבר הנכון. טוב ליזום אופציה ממשית להתיישבות בעזה – תכנית פעולה, תקציבים, תשתיות, תעסוקה והיערכות משפטית - כזכור, חוף עזה בהיותו חלק מארץ ישראל המנדטורית אכן מוקצה לעם היהודי על פי החוק הבינלאומי – בהסכמת כלל מדינות העולם לרבות מדינות ערב!
אין אפשרות לדאוג לרוב ציבורי עד שתיבנה האופציה הממשית. כי כל עוד מראים לציבור ביצה שלא נולדה, הציבור למוד הניסיון לא יתלהב. בספרו של קודמך דב יוסף (שר, ח"כ, ומושל ירושלים בתקופת מלחמת השחרור), מסופר על תכנית החלוקה שאושרה באו"ם. קומץ מנהיגים ציוניים שראו למרחקים (כולל דב יוסף בעצמו) פרצו בבכי והתרגשו עד כלות. אך דב יוסף מודה, שהציבור הרחב מקרב יהדות ארה"ב היה אדיש לחלוטין. אדישות זאת גמרה אותנו, נזכר דב יוסף בספרו. למזלנו, דב יוסף המשיך במפעל הציוני ולא הוטרד מכך שהתנועה הציונית הייתה אז מיעוט מבוטל.
כך יהיה גם עתה: כיום, בהרצליה, רק ראשי סניף הליכוד בעד. אבל בעתיד, רוב הרצליה יהיו בעד, ורוב תל-אביב. והרוב הזה - יספיק. גם באשר למרדכי היהודי האגדי, נכתב שהוא היה רצוי (רק) "לרוב" אחיו.
גדי –מדוע כה חשוב לך לעלות על הבריקדות כדי לדאוג שחלילה לא יהיה בנגב המערבי (גוש קטיף) אפילו יהודי אחד? מדוע שהנגב המערבי יהיה נגב ערבי, אם מדובר בארץ ישראל המנדטורית ובנחלת שבט יהודה? מה עדיף לך לראות בעתיד בעזה: מנהרות – או התנחלויות? אלה שתי הברירות, בעצם.
סוזי דים היא דוברת מטות ערים