היום שאחרי ביידן האריס

מאז תחילת המלחמה בעזה, וכיום גם בלבנון מוצבת השאלה בפני מקבלי ההחלטות מה הם מצפים שיקרה ביום שאחרי ועולה הביקורת של מהם המטרות ומה האסטרטגיה הצבאית והמדינית .

לא תמיד היה ברור מי מעלה את השאלה האם מבקרי הממשלה בישראל או האמריקאים. לעתים קרובות הם נשמעו מתואמים מדי או לפחות מתדלקים זה את זה. בעזה השאלה שנשאלה היא מה יקרה אחרי נפילת החמאס וכרגע השיא אחרי סינואר עצמו, ובלבנון אחרי נפילת חיזבאללה נסראללה או היחלשותו המשמעותית, איך תושג המטרה של חזרת תושבי הצפון, ומה יקרה בדרום לבנון.

ברקע מהדהדים פעמי הבחירות בארה"ב ובעצם נכון להיום עולה השאלה הרלוונטית התורנית מה יקרה ביום שאחרי ביידן והאריס.

למרבה ההפתעה של כל שואלי השאלות, מבקרי הממשלה מבית והאמריקאים, לנתניהו יצא בין אם במתכוון או לא מתוכנן, אסטרטגיה מדהימה גם בלבנון וגם בעזה. לזכותו יאמר שלא נכנע לכל ה"אסטרטגים" הגדולים מבית ומחוץ, והמשיך בלחץ הצבאי שהביא להישגים מדהימים עוצרי נשימה. מהלכים ומהפך מדהים, שכולם מוצאים עצמם מופתעים ממנו מן הסתם כולל נתניהו הממשלה וצה"ל. ההצמדות העקשנית להמשיך להלחם בכל הכוח הוכחה בדיעבד כאסטרטגיה הכי נכונה למצב שאויבינו הפילו עלינו. עדיין הרבה עוד לפנינו וצריך לשמור על קור רוח, התמדה ומסירות, והלחץ בו נמצאים משפחות המילואים וכל עם ישראל עדיין לא פשוט.

הגיע הזמן לומר גם למשפחות החטופים שמו לב לקמפיין שלכם ושל מטה החטופים, והגיע הזמן שתפיקו לקחים, תשנו אסטרטגיה ותעיפו כל יועצי אחיתופל שמקיפים אתכם, כולל התקשורת שמזמינה אתכם בלי הפסק לראיונות מפנקים, ולא משרתת את המאבק מול ארגון טרור אכזרי כמו החמאס.

לאחר חיסול סינואר נוצרה הזדמנות חדשה, ואתם ממשיכים בהפגנות המיותרות ובמלל שכל ה"צדקנים והצבועים" משתמשים בכם למטרות זרות.

וביחס לאסטרטגיה הגדיל לעשות ערוץ 14 כאשר הביא מיקבץ של כל הדברים שנאמרו לפני הכניסה לרפיח ולפני מבצע הביפרים, וזה מביך עד כמה כל ה"חוכמולוגים" הגדולים, כולל האמריקאים יוצאים קטני אמונה וקטני מחשבה. מדהים עד כמה הם כולם נבוכים, מכחישים ומדחיקים ואף אחד מהם לא קם ואומר כנראה שלא הבנתי כלום ואני מתפטר.

כל אלו שהאשימו את נתניהו שהוא לא לוקח אחריות, לא מבקש סליחה ולא מתפטר, צחוק הגורל שהכל התהפך עליהם. ניתן גם לומר שאת כל הביקורת וההאשמה שהם טפלו על נתניהו כביכול הוא פועל רק לפי שיקולים אישיים ופוליטים, הם בעצמם הפעילו שיקולים פוליטים כדי שתהיה להם ההזדמנות לעלות לשלטון ולהפגין את חוכמתם וכישוריהם. ולא שנתניהו פעל תמיד נכון ולפי שיקול לאומי נקי, אבל כל זה אמור היה להיות נידון בצורה אחרת לחלוטין. עם קצת יותר יושר אינטלקטואלי, צניעות ואינטגריטי.

הרב זקס בהקשר של יום הכיפורים אומר שהיום הקדוש מזמין אותנו כאנשים ופרטיים וככלל קהילתי ולאומי להיעשות טובים מכפי שהננו. הידיעה הזו שאנחנו לא רק סך יכולותינו ומגבלותינו אלא ישנה לעתים השראה מלמעלה שמאירה ומאפשרת לנו משהו יותר.. אומרים על טייקונים שהם בנו את עצמם בעשר אצבעות ולאל אין כל שייכות ואחריות. אבל אם רק אנו בונים את עצמנו אנחנו חיים בכלא של מגבלותינו. האנשים הגדולים באמת פותחים את שערי אישיותם להשראה של דבר גדול מהם. וזה מה שאמור להנחות את עם ישראל, לפעול בראש ובראשונה לפי המגבלות שלנו אבל לא להחמיץ את ההשראה של משהו גדול מאתנו. ונראה שזה מה שקורה בחזיון ההיסטורי שלפנינו.

ישראל נמצאת בפתחה של הזדמנות אסטרטגית חדשה שהיא לא צפתה, וצנחה עלינו כהשראה ממקום גדול יותר מאתנו. לפתע נוצרה האפשרות לחסל באמת את החמאס וחיזבאללה ולפגוע אנושות גם בראש הנחש האיראני. ואסור לנו להחמיץ את ההזדמנות.

כרגע יש להמשיך בלחץ הצבאי בכל הזירות ככל שניתן עד שיווצרו תנאים להסדרים מדיניים סבירים מבחינת האינטרסים של ישראל, וכרגע השאלה עד לאן מותחים עד המערכה הצבאית, מה גבול ההישגים הצבאיים שניתנים להשיג במחיר סביר, ולאן אפשר להגיע בפגיעה קשה בראש הנחש איראן.

יש לשקול מה כרגע מתאפשר עדיין כשהאריס צריכה גם את היהודים, אבל אתגר כזה ניתן יהיה להציג לאמריקאים לאחר הבחירות. במידה והאריס תבחר סביר להניח שהתמונה תהיה דומה להיום אולי אפילו גרועה יותר, כאשר ארה"ב יחד עם התמיכה הבסיסית האדירה שלה לא מפסיקה לתקוע מסמרים וגלגלים בניצחון ההולך ומתגבר של ישראל, ומציבה תנאים לעתים קרובות בלתי סבירים לתמיכתה.

במידה וטראמפ יבחר יש מצב שהאתגר הגדול של פגיעה קשה באיראן יתאפשר, יותר, אבל יגם אז הרבה תלוי בנו שנהיה פתוחים למה שההשראה הגדולה תאפשר לנו, ולא להתכנס לאסטרטגיות קטנוניות וצרות מוחין שמציעים כל הפרשנים , כולל האמריקאים עצמם, שלא הוכיחו עצמם בלשון המעטה. דווקא נתניהו עשוי להתגלות כאסטרטג הגדול, ששוחה היטב בפוליטיקה האמריקאית ומסוגל לנצל פרצות ואפשרויות למצות את התקופה הגדולה בה אנו נמצאים היום . בינתיים חג שמח עם הרבה תיקווה.

הכותב הוא פסיכולוג קליני