את מצוות ארבעת המינים היה השנה מאתגר לקיים. היינו בלבנון, אמנם קרוב לגבול אבל בכל זאת בפנים.
את שני הסטים ששלחו לכל הפלוגה בערב החג קיבלנו וב''ה ברכנו כולנו עליהם בחג ראשון תוך כדי נתינת מתנה אחד לשני. את ההלל אמרנו כך שכל אחד מנענע רק פעם אחת, וככה גם ההושענות - אחד אומר ומעביר לחברו את הסט.
למחרת, יום ראשון של חוה''מ גם כן באותה צורה רק בלי עניין המתנות.
האתגר היה ביום ראשון, כבר ארבעה ימים לתוך החג. בעקבות תזוזות של כלל הפלוגה - אתרוג אחד נפסל והערבות של השני נשרו כולם , הרכבנו ממה שנשאר סט ויצאנו ידי חובה.
יום שני היה כבר ממש מסובך לא מצאנו ערבות כשרות! כל הערבות שהיו לנו פשוט נפסלו. עברנו כמה איתורים (בתים) שהיו בהם חיילים אחרים וחיפשנו שם אולי נשאר שם סטים שלמים במקרה. בסוף אחרי חיפושים מצאנו סט אחד שעוד היה בו בקושי ערבות שלמות.. החזקנו אותם בזהירות וברכנו עליהן כולנו..
היום כשחזרנו, לקחתי כאן מאחד החיילים סט ארבעת המינים עם ערבות רעננות ויפות ופתאום הבנתי, במלחמה אין ערבות, אין יהודים ריקים ממצוות, כולם לפחות צדיקים כתמר או ריחניים כהדס. אף לוחם יהודי בצבא הגנה לישראל עומד ללא זכות מסירות הנפש על עם ישראל, ללא זכות מצוות המלחמה לעזרת ישראל מייד צר.
אשרינו שזכינו לחיות בחברת אנשים צדיקים כאלו, גם אם חיצונית נראה אחרת - הקב''ה מלמדנו את הפנימיות של כולם.
הכותב הוא אחיו של גלעד ניצן ז"ל שנפל בקרב בעזה