אחיי החרדים היקרים מאד,
בחג האחרון נפלו מעל עשרה אבות לילדים, שהשאירו עוד עשרות יתומים (!!!) ואלמנות בוכיות שעבורם החיים כבר לא יהיו אותם חיים. זה קרה מהסיבה הפשוטה שאין מספיק חיילי סדיר וצה"ל נאלץ לגייס מילואימניקים, כולל אבות לילדים. להרבה ילדים.
אלפי ילדים לא רקדו בחג הזה עם אבא. ומאות ילדים כבר לא ירקדו יותר עם אבא לעולם, באף חג.
אביעד ניימן היקר השאיר ארבעה יתומים. הוא היה בן תורה אמיתי, איש מידות עם פאות ארוכות וחיוך שלא נגמר. שמואל הררי הותיר אחריו שלושה יתומים. מרדכי אמויאל הותיר שישה ילדים וחבריו מספרים שכל רגע פנוי היה יושב ולומד תורה. והרשימה עוד ארוכה. עשרות יתומים קטנים שעבורם חג שמחת תורה יהיה לנצח יום היארצייט של אבא.
וזה לגמרי עליכם. היתמות הזו והאלמנות הזו עליכם. נכון שגם חייל בן 18 שנופל זו טרגדיה וכאב עצום שאין לו סוף. מלחמה זה דבר מזעזע ונורא. אבל היא לא חייבת להיות כל כך נוראית וכואבת במקסימום. מאות יתומים ואלמנות במלחמה הזו היו יכולים להיחסך, אבל הם משלמים את המחיר על זה שאתם לא מוכנים לקחת חלק במחיר הדמים ובשותפות הכלל עם ישראלית.
שיהיה ברור: אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני המסיתים ומבקשי רעתכם. אנחנו באמת אוהבים אתכם. שנאת חרדים באמת קורעת לנו את הלב. קריקטורה עם ניחוח אנטישמי באמת מקפיצה אותנו. אנחנו באמת יודעים שאתם מלח הארץ, ציבור של נתינה וחסד ודאגה לזולת. וגם שאתם, בטעותכם, באמת משוכנעים שככה אתם מצילים את עם ישראל. אתם לא "פרזיטים" חלילה ולא עלוקות חס ושלום. אלא ציבור טוב ואיכותי שחייב להתעורר.
כי אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני שונאיכם, אבל אנחנו לא יכולים להגן עליכם מפניכם. ואתם חייבים להבין שלא כל ביקורת היא שנאת חרדים. לפעמים הלב באמת כואב.
למרבה הצער לפני שנה ההנהגה החרדית המנותקת לא השכילה להתעלות לגודל השעה. יכלו לשתף פעולה עם הצבא ולעודד את כל מי שאינם לומדים בישיבות להתגייס. היו יכולים להיות עכשיו עוד אלפי חיילים בסדיר, במקום שיישבו בפיצוציות או יעבדו בשחור. אבל ההנהגה החרדית בלמה אותם. הסיתה וחסמה כל נרמול של גיוס לצה"ל בחברה החרדית.
זה נכון לגבי דרעי, גולדקנוף, גפני וכל השאר ובטח לגבי רבנים וראשי הישיבות. הם מספרים לעצמם סיפורים על גבורה יהודית מול שלטון הרשע, אבל הולכים ומנתקים את הציבור שלהם מעם ישראל.
זו אותה הנהגה חרדית שבזמן שראתה את גוש קטיף הולך ונחרב חשבה רק איך לזחול לממשלת הגירוש של שרון כדי לקבל תקציבים. אותה הנהגה שבא כוחה יעקב ליצמן נסע לכנס הדואר בים המלח כדי להעביר את חוק פינוי-פיצוי למתיישבי גוש קטיף כדי לסלול את הדרך לגירוש. ואותה הנהגה שגם באוסלו מכרה את עם ישראל בעד נזיד עדשים.
זה קרה אז מאותה סיבה שזה קורה היום. עומק הניתוק מעם ישראל.
אחיי החרדים, צו השעה קורא לכם להתחבר לעם ישראל. עם ישראל צריך אתכם במשימת ההגנה שהיא פיקוח נפש, לא רק בלימוד התורה. עורו אחים, עורו!
אם לא עכשיו, אימתי?!