
אינני מעורב או פעיל בתהליך הבחירה לתפקיד הרב הראשי לישראל. בטוחני ששני המועמדים ראויים למשרה הנעלה. במדד התורני, אני וודאי לא יכול להכריע.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מייסד הרבנות הראשית, התווה את דרכה באופן שחייבת להיות לה השפעה מעבר לכותלי בית המדרש. "הרבנות מוכרחת להיות מתפשטת על כל החיים", כלשונו.
מכיון שכך, אני מרגיש חובה לספר מהחוויה האישית שלי בעבודתי מול הרב מיכה הלוי, המועמד לתפקיד.
שימשתי במשך עשרים שנה כמנהל מינהל הרווחה והשירותים החברתיים וכמנהל מכלול אוכלוסייה בחירום בעיריית תל אביב יפו. הרב מיכה באותן שנים כיהן כרבה של שכונת נחלת יצחק וכראש מוסדות - "אביב התורה". גם אז, השפעתו הייתה הרבה מעבר לבית המדרש. הרב הלוי סייע בידי בנתיבי חסד, חירום ורווחה ללא הפסקה.
כשפיגוע רצחני גבה מחיר מחריד במועדון הדולפינריום בעיר. הרב הלוי התייצב בליל שבת בחמ"ל ואמר: הנני. אף אחד לא ביקש ממנו. אבל גם אף אחד לא הופתע ממנו. וכך הוא טיפל בקשר מול כל אחד מהמשפחות של הקרבנות. מול משפחות הפצועים. נתן מענה הלכתי בשאלות הנוגעות להלוויות, קבורה ושבעה.
עבודתו במטה נמשכה כל השבת. זאת הייתה שבת קדושה וטהורה, שכולה חסד של אמת. הרב הלוי בלב שומע , מבין ורגיש רק שאל - מה עוד צריך לעשות, במה עוד אפשר לעזור. אני זוכר את ההפסקה להבדלה שהוא ערך במקום. לא נותרה עין אחת יבשה.
כאדם דתי הנושא במשרה ציבורית, התייעצתי עם הרב הלוי בשאלות הלכתיות הנוגעות לפעולות במהלך השבת הקדושה. כך הפך הרב הלוי כדמות מעוררת השראה וחיזוק בכל פיגועי הטרור שאירעו במהלך התקופה בה שרתתי בעירייה.
מאוחר יותר התייעצתי איתו בנוגע למיזם חדש בטיפול בדרי רחוב. הרב הלוי שלח לי את פסיקתו המפורטת וברך על הפרויקט, שכולו היה חסד ברוח נבואתו של הנביא ישעיהו אותה קראנו בהפטרה בעיצומו של יום הכיפורים: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".
בכל צומת בו נדרשתי לפנות אליו, נפעמתי מרגישותו החברתית והאנושית ותמיד היה נענה לכל קריאה - הנני.
מעורבותו של הרב הלוי בסיוע פרטני למשפחות ולבודדים עוררו השראה. הרב הלוי הוא שחקן נשמה, בנאי של עולם חסד ייבנה.
קיימנו לאורך השנים גם מפגשים של הרב עם קבוצות של עובדים סוציאליים שהתרשמו עמוקות מדמותו המקרבת של הרב , שמייצג חיבור שמים וארץ.
לצד גאונותו בתורה, מדובר באישיות קורנת ואוהבת אדם ובעלת מידות נעלות ואיש של מעשים, בבחינת - "ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות" .
העדות הזאת שהעלתי על הכתב, היא עדות מקומית. תל אביבית. בשנים האחרונות היא הגיעה גם לפתח תקווה. אין תושב אחד באם המושבות, דתי או חילוני, שמופתע מהתיאור הכתוב פה. בשבוע הבא ישנה אפשרות להפוך את הסיפור הזה לסיפור ארצי. הרבנות הראשית לישראל.