איש של ספרא וסייפא

בשבוע שעבר עם ישראל חגג, באופן מורכב ורגיש, את חג שמחת תורה. באותה עת, שבה התחלנו את התורה מבראשית, טובי בנינו ובנותינו, המשיכו להילחם ולמסור את הנפש בחזיתות השונות כנגד האויבים שלנו. בין האנשים המופלאים הללו היית גם אתה שאול.

יכולת להיפטר בקלות מהמלחמה. היית בן 47, אב לעשרה ילדים - אבל התעקשת להיות בלחימה. להיות בחזית. להיות בקצות האצבעות של העם היהודי בזמן ובמקום שבו הכי צריכים אותך. כשהקב"ה בורא את העולם, הדבר הראשון שהוא עושה - "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" כשרוצים לברוא עולם מתוקן, הדבר הראשון שצריך לעשות - זה להפריד ולהבדיל בין האור ובין החושך. ושאול הי"ד, היה מבני האור שנלחמים בבני החושך.

איש ערכי ברמ"ח אבריו, איש חינוך, איש של ספרא וסייפא, שידע להניח את הספר ולעלות על אפוד ונשק, ולהילחם כדי להחזיר את השקט השלום והשלווה לתושבי ישראל. שאול גדל בבאר שבע, בכור בין ארבעה אחים, והגיע ללמוד בישיבת ההסדר בקרני שומרון. הוא התאהב בנופי השומרון ובחר לקבוע את ביתו באלוני שילה ויחד עם סמדי, הם היו מראשוני המשפחות שם.

שאול היה אגרונום, איש של אדם אדמה, ואהב את אדמת ארץ ישראל בכל מאודו. וזה אך טבעי שהוא מסר את הנפש כדי להגן על העם והאדמה שהוא כל כך אהב. היית איש אהוב על כל הקהילה. עדין ואציל נפש, מסור ושקדן, מנהיג שקט, שנחבא אל הכלים וקיים הלכה למעשה את דרך התלמוד: "דיבור בסלע, שתיקה בשתיים" את קולך הנעים שמרת לקריאה בתורה, ובעקביות הפכת להיות מעמודי התווך התורניים של קהילת אלוני שילה וקרני שומרון רבתי.

מי שפגשו וספגו את אישיותך המיוחדת היו גם תלמידיך לאורך השנים, במדרשיית נועם בכפר סבא ובבית הספר אמי"ת בכפר בתיה ברעננה. יחד עם סמדי ועשרת ילדיך - משפחת מויאל הפכה להיות סמל לשמחה, לחסד, לתורה, לנתינה ולהתיישבות. סמדי, מרכזת את צוות צח"י באלוני שילה ובמהלך השנים בכלל והשנה בפרט – הפכה להיות מעמודי התווך של השכונה. ראשונה לכל עזרה, ראשונה לכל משימה. סמדי, אסתר, יונתן, חנה, יהודה, בנימין, רחל, אברהם, בתיה, שרוליק ורעיה. בשמי ובשם משפחת קרני שומרון - אני רוצה להגיד לכם, שאתם לא לבד. הקהילה הנפלאה והתומכת של קרני שומרון, שבניה ובנותיה נמצאים בחזית, עומדים לרשותכם בכל דבר ועניין, עוטפים ואוהבים.

לצערי, אנחנו למודי שכול וכאב, אבל אנחנו לעולם לא נישבר. כדי לברוא עולם מתוקן, בני האור חייבים להכניע את בני החושך שמקיפים אותנו. עם ישראל יסיים את המשימה שאליה נשלחת שאול, בדיוק כפי שמופיע בקינת דוד על שאול ויהונתן: "קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם" אנחנו כותבים כעת את אחד הפרקים המדממים, הקשים והגורליים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל בארצו, אבל אין לי ספק שהסוף כבר ידוע. ניצחון! אין סוף אחר.

עם ישראל מורכב מאנשי חיל, מאנשים מופלאים כמו שאול שלא מפחדים מדרך ארוכה, ומוכנים למסור את הנפש כדי שעם ישראל ישב לבטח בארצו. אני אסיים בתפילה, שחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון יזכו לבער את בני החושך מהעולם, ויחזרו לביתם במהרה, עטורים בעטרת ניצחון, שלמים בגופם רוחם ונשמתם. ויחד איתם, החטופים ותושבי הצפון המפונים, ושיחד נזכה לשקם ולבנות מחדש, את כל מה שמנסים להחריב אויבינו , ע"י הרוע שהתפרץ עלינו בשמחת תורה אשתקד, בהובלה של אנשי דור הניצחון המופלאים ששאול זכה להיות חלק מהם.

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" יהי זכרו של שאול ברוך.