אחיי ורעיי בני הישיבות הקדושות הליטאיות והחסידיות, הספרדיות והאשכנזיות, אברכים יקרים, רבני וראשי הישיבות ותלמידי החכמים שבכל אתר ואתר, ברצוני לומר לכם דברים לקראת זמן חורף הבא עלינו לטובה.
ואנכי עפר ואפר, אינני מבקש שתקשיבו לי מחמת שאני ראש ישיבה או רב, אלא הקשיבו ללב מורתח, לעניים דומעות, מכוח בני הקדוש בן הישיבה אמתי צבי שמסר נפשו על קידוש השם והשבוע יחול היארצייט שלו, ואנא קבלו האמת ממה שאמרה, אפילו קטן שבקטנים, ולא תגורו מפני איש, והעבירו את דבריי איש לרעהו, ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב.
בעז"ה יחזרו הישיבות בעוד שבוע, ואין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכולנו יודעים כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, ויודעים מאי דאמרו חז"ל:
"לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם"-- וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס"א משונים) מאומות העולם כלום!
והעבודה של כולנו היא להקים את דברי התורה הזו, ועל ידה לקיים את שארית ישראל.
ודווקא בגלל שכולנו שותפים בכך, אני רוצה לספר לכם מה המציאות אצלנו: אצלי בישיבה לומדים עכשיו רק שיעורים א ו-ב, שאר התלמידים, שזה חמישים אחוז מהם, נלחמים עכשיו בלבנון ובעזה, ומוסרים נפשם וגופם ממש כפשוטו על כלל ישראל. ככה הוא המצב בכל הישיבות. אני רוצה להסביר לכם דבר פשוט – אם הם לא היו נלחמים, לא היה צבא. לא היה מי שיחסום את החיזבאללה והחמאס. בלבנון יותר מחמישים אחוז מההרוגים הם בני ישיבות ואברכים עכשיו או לשעבר.
בני אהובי אמתי היה צריך להתחיל בעוד שבוע ללמוד בישיבה, להמשיך את לימודיו, אבל הוא לא יעשה זאת, מפני שנהרג על קדושת השם, כדי שכולנו נוכל ללמוד תורה ולגדל את ילדינו, ולחיות את חיינו כאן בארץ הקודש.
כמוהו יש עוד כמאתיים בחורי ישיבות ואברכים.
רק מהחג ועד עכשיו נהרגו כמעט חמישה עשר בעלי משפחות גדולות, ארבעה ושישה ושמונה ילדים שכולם תלמידי חכמים, רבנים, או בעלי בתים שכל רגע בחייהם עוסקים בתורה, והשאירו אלמנות ויתומים לעשרות ולמאות רבות.
וכמותם יש אלפי פצועים בני ישיבות ואברכים ובעלי בתים שעוסקים בתורה ואינם יכולים לתפקד.
אבל זה לא הכל.
להבדיל בין המתים לבין החיים יש עשרות אלפים שמשרתים ה' ישמור צאתם ובואם, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך, והם כבר שנה ברציפות עם הפסקות קצרות לא בבית. והפרנסה מתמוטטת, והנשים אלמנות חיות ר"ל לא יכולות יותר לשאת את המצב, והילדים בבחינת יתומים בחייהם ואין אב, ואין מי שיחליף אותם.
ואני רוצה לפנות ללב הגדול שלכם, שישראל הם רחמנים וגומלי חסידים, וגם לנקודת האמת התורנית שלכם כעובדי ה', ולומר לכם: אם אתם בלהכות שמיטה ויובל אתם לא בפרשה, זו לא הסוגיה. מי שיש לו שכל ישר יודע שגם בזמנים רגילים אי אפשר לסמוך על דברים שאינם מפורשים ואמרם הרמב"ם כדברי אגדה, על כך שכל אדם יכול להיות עובד ה' ומשרת ה' ויזכה בנחלה, והרי אתם יודעים שכל הפטורים מהמלחמה כללם הרמב"ם בהלכות מלכים שלו ולא הזכיר שום פטור אלא שלושת הידועים והירא ורך הלבב במלחמת הרשות ולא במלחמת המצווה, ואתם יודעים האמת שפלפול דחוק כזה ברמב"ם לא היה עובר לא אצל החזון אי"ש ולא אצל ר' חיים בריסקער או ר' מאיר שמחה זכר צדיקים לברכה.
אבל אפילו אם מישהו מתעקש שככה שמע מרבותיו, לא זה הדרך ולא זה העיר וזו לא הסוגיה, ומי שמצטט עכשיו הל' שמיטה ויובל הוא מה שקוראים: "חלק מהקונספציה", כי זו סוגיה שלפני שנה ויותר, שחשבנו כולנו שאין לנו אויבים אמיתיים, ואין סכנה לעם ישראל, וגם הצבא חשב שהוא יכול להסתדר בלי לגייס את בני הישיבות, ויהיה צבא 'קטן וחכם' ואז בודאי יש על מה לדבר שעילויים ומי שתורתם אומנותם לא יפסיקו מלימודם.
אבל עכשיו אנחנו יודעים שקמו עלינו לכלותינו כגדולי הצוררים בכל הדורות, המן הרשע והיטלר ימ"ש וחמלניצקי, ואפס עצור ועזוב, והסוגיה בשמיטה ויובל היא לא הסוגיה, ואפילו לא בלהכות מלכים, אלא הסוגיה בהלכות שבת. כתב הרמב"ם בהלכות שבת פרק ב הלכה כ"ג: "גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת"
ובאמת, שהחיוב עכשיו עוד חמור הרבה יותר, והעוול גדול הרבה יותר, כי הרי לא מדובר בעיר אחרת שצרו עליה, אלא זו העיר שלכם שבא עליה האויב. הרי זה נורא ואיום: גויים צרים על עיר אחת, העיר שלכם, ובאים יהודים מעיר אחרת להגן עליכם, להציל אתכם, ואתם אינכם עושים דבר?
ומתוך דברי הרמב"ם כתב מרן החזו"א זצ"ל בהל' עירובין (חזון אי"ש או"ח, קיב, ו): "נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפי' חתן מחדרו, לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחון המלחמה דזה פשיעה דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין, אלא אפי' בזמן שאין צורך אלא למספר מסוים ]וכן היו רוב מלחמותיהם שלא היה מקום לחיל הצבא הלוחמים אלא למספר מסוים [היה רשות ליקח חתן מחדרו, שאין להחוזרים שום זכות במלחמת מצוה, וכן במלחמת רשות, אינן פטורין אלא בזמן שאין ניצחון ישראל תלוי בהם שמספר הצבא שצורך בהן יש בלעדן, אבל אם יש צורך בהם חייבין לבוא לעזרת אחיהם".
אחיי ורעיי, אנחנו עכשיו בפקוח נפש והצלת העם הכי גדול שיש מאז השואה הנוראה. זה כל יום הרוגים, ופיגועים, ואויבים שרוצים להשמידנו. בזמן כזה אם צריכים להיות הראשונים לצאת להציל, כמה שצריך להציל, הראשונים להילחם, כמה שצריך להילחם. ולא רק התלמידים, גם הרבנים, הרבנים של הישיבות שלנו לוחמים. אחד הרמי"ם אצלנו קיבל חתן תורה בשמחת תורה עם נשק, בא ליומיים מלבנון וכבר חזר, ה' ישמרהו.
אני רוצה לקרוא לכם הודעה שקבלתי הבוקר על מותו על קידוש השם של איש צדיק ויקר, אוצר של קדושה ודבקות ואהבת הזולת ושמחה ואהבת תורה על כולם, הרב אבי גולדברג הי"ד. ככה כתבו המשפחה:
בלב מורתח, בכאב שאין לו סוף, אנו מודיעים על נפילתו של הגיבור הקדוש, חברנו סרן הרב אבי גולדברג הי"ד רב ולוחם, לוחם ורב, שנפל בקרב בלבנון.
בשעה קשה זו אנו עם רחל והילדים - יהודה, שירה, טליה, הדס, אלישיב, הלל, רעות, נווה והמשפחה כולה.
אנו נזכרים בדברי החיזוק והעידוד ששלח לנו לאורך השנה האחרונה, כשסיפר בעיניים בורקות ובקול רועד מהתרגשות על תחושת השליחות שמלווה אותו ואת הגדוד כולו במשימתם. הוא הניח את הגמרא והחומש ויצא להילחם אך מעולם לא פסק מלפעול בשליחותו של מלכו של עולם.
ברוך דיין האמת.
ה' יישלח נחמה למשפחה ולשמונה יתומים. אחיי ורעיי, זה יהודי אמיתי. זו יהדות אמיתית. זו עבודת ה' אמיתית.
אני חושש לתורה שלכם, חלילה, שהכל יהיה חלילה לא סמא דחיי אלא סמא דמותא. תורה שאין עימה מעשה, שאין עימה גמילות חסד, שאין עימה הצלת חיים, שאין עימה השתתפות בצרת הכלל בפועל ממש להקל את הצרה, להתחלק במשימה, להתחלק בדמעות, להתחלק בכאב, זו לא תורה. אם זה יימשך חס וחלילה, אם המצב הזה יימשך ואלה מתים ואלה חיים ואלה מתמוטטים וקורסים והנשים האלה לא ישנות ולא אוכלות ואלה אצלן הכל כרגיל, זו תהיה אטימות ואכזריות נוראה, ה' ירחם. על תורה כזו אין שכר חלילה, ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.
אני בטוח שמה שלא נעשה עד עכשיו דבר הוא מחוסר ידיעה או מחוסר הבנה של המצב, אינני מאמין שיכול להיות אחרת, ולכן אני מבקש שתדעו הדברים לאשורם, ושיהיה לבכם פתוח לרווחה.
אל תחמיצו את השעה. אני יודע שיש המון פחד, לצערי גם הגדולים מפחדים, קשה לעשות שינוי. אבל אומר לכן מה שאמר לי אחד הגדולים בעולם התורה לפני פחות משנה, ואני לא יכול להזכיר את שמו: הכל יתמוטט, אם אנחנו לא נשתנה, כל העולם שלנו יתמוטט, זה לא יחזיק, זו חברה שעומדת על שקר, ולשקר אין רגליים.
ואני רוצה ללמוד אתכם עוד סוגיה אחת, פשוטה:
שמות (פרשת משפטים) פרק כב פסוק כא - כג
(כא) כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן:
(כב) אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ:
(כג) וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים
חס וחלילה, חס וחלילה, אני צועק ובוכה כדי שזה לא יקרה, אבל מידת הדין מתוחה. יש המון אלמנות ויתומים, המון. למה? כי אין מספיק בחורים צעירים לוחמים, אז יש הרבה בעלי משפחות בני 30 ו40 מהמילואים שנהרגים ונפצעים. אם לא תשמעו את צעקת האלמנות והיתומים ה' ירחם, מידת הדין מתוחה, אם לא תבואו לעזור לנשים שהם אלמנות חיות, עשרות אלפים, כי הבעלים שלהם כבר שנה במלחמה, לאמהות שלא ישנות כי הילדים שלהם כבר נשה במלחמה, לפעמים 3 ו5 ילדים בני תורה, זה ממש עינוי הגרוע ביותר.
אני יודע שיש פחד, ויש חשש גדול מהצבא. זה ברור, וחס וחלילה שחרדי או דתי לא יוכל להיות ירא שמים בצבא. כמובן, צריך לדעת שבצבא זה הלכות מלחמה ולא הלכות ישיבה, אבל ברור שצריכה להיות מסגרת שיש יידישקייט ויראת שמים הכי טוב שאפשר, והצבא עשה טעויות רבות. אבל אני רוצה להגיד לכם אחרי המון שיחות, הצבא מבין את זה מצויין, ובגלל שהוא מבין שהוא טעה בשנים הקודמות כשלא התאמץ בשביל הגיוס, זו הזדמנות נפלאה. וכמו שיש פלוגות וגדודים רבים של ישיבות הסדר יכולות להיות כאלה של בני ישיבות קדושות, ומן הזהירות שלא תזהרו יותר מדיי, כדברי חובת הלבבות, והעיקר: אי אפשר לא להציל נפשות ולהציל את עם ישראל בגלל חששות בעלמא.
ואתם יודעים את האמת, שלא מצילים נפשות, אפילו של יחיד, קו"ח פקו"נ של כלל ישראל בנסים, ואף אחד לא לומד תורה ולא מזמין הצלה כשיש פקוח נפש, ולא לומד קצות ולא הולך לרופא, קו"ח בן בנו של קו"ח בהצלת כלל ישראל. אלא במעשים, זו מצוות התורה הקדושה. זו לא השקפה ציונית, זו לא גזירת גיוס, וזו לא תעמולה שמאלנית, זה רצון ה' יתברך ודברי התורה הקדושה, וזו צעקת הדל תקשיב ותושיע, וזה עם ישראל שטובע בנהר, ואפשר עוד להציל, ולא תעמוד על דם רעך.
מה יש לעשות: ללכת למנהיגים ולומר: תלחמו בשבילנו את המלחמה הנכונה. יש היום כמעט 70000 בני ישיבות, חס ולילה לא מפרקים את הישיבות. שולחים עכשיו 10,000, ו60000 נשארים ללמוד, עוד ארבעה חודשים עוד 10000 וחמישים אלף נשארים ללמוד, וזה כבר ישנה את כל המציאות, כי כל עשרת אלפים זה שווה הרבה יותר חיילי מילואים (כמו חמשים אלף ). אל תלחמו על חוק שיפטור אותנו, כי זו לא תורה, ואתם תמתחו עלינו את מידת הדין חס וחלילה אם את זה תעשו. תילחמו שנוכל להתגייס למסגרות חרדיות אמיתיות, תילחמו שיהיו גם מסגרות צבאיות שקרובות לישיבות למי שזה ישמור עליו תילחמו שחלק יישבו וחלק יתגייסו, תילחמו שאחרי שנשלח את כל מי שיכול ללכת, רק אז ייתנו תקציבים לאלה שיישארו בישיבה, ואח"כ יחזרו אלה וילכו אלה, ונהיה שותפים בצרת הכלל.
ותעבירו את הדברים שלי למנהיגי הציבור, לעסקנים, לפוליטיקאים, להבדיל לרבנים. אני בטוח שגם להם יש לב רגיש ושכל ישר. ואתם יודעים מה שקרא רבי עקיבא על רבם של כל ישראל רבן יוחנן בן זכאי: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", ומה שאמר הנביא: "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תיסתר" וכמה פעמים ראינו בדורות האחרונים שעיני העדה חשכו מלראות, אז גשו ותגידו להם: אנחנו לא מפחדים. זה יחזק את היראת שמים שלנו, זה יקדש שם שמים בכלל ישראל, זה יעלה קרן ישראל עמך בעולם כולו. אל תשמרו עלינו, תנו לנו כוח, תנו לנו ברכה, שילחו אותנו, ונהיה שלוחי מצוהו שאינם ניזוקים בעז"ה.
ותחליטו ביניכם מי יהיו אלה שילכו ראשונים למצוות הצלת נפשות בצבא הגנה לישראל , ותזכרו דברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק ב הלכה ג: "כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים...אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".
אז אפשר שיילכו אלה שלא לומדים או לומדים מעט, אבל חשוב שיילכו למצווה הגדולה גם רבנים וגדולים ולומדים אמיתיים להראות לכל עם ישראל שמשפטי התורה אינם נקמה אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.
כי אתם יודעים שכך הם משפטי ה' באמת.
בני הישיבות, אברכים, רבנים, תלמידי חכמים יקרים, אל תתחילו את הזמן לפני שתעשו מעשה. זו אזעקת אמת, זו זעקה מלב נשבר הרואה בצרת עמו, אתם יכולים עוד להציל את רבבות ישראל הנאנקים, אתם יכולים עוד להציל את כבודה של תורת ישראל.