גיוס חרדים לנצח יהודה
גיוס חרדים לנצח יהודהצילום: דובר צה"ל

לפני כשנתיים עת רעשה הארץ מהפגנות אלימות מאיימות וכוחניות הזכירו לכולנו אנשי גוש קטיף הצדיקים שהמאבק בהתנתקות היה שונה –

היתה בו מסירות נפש פשוטה של תושבים שחיו באיום בטחוני מתמיד אך לא נשברו

היתה בו נכונות להפסיד את הבית והפיצויים בגלל הרצון להישאר בבית עד הרגע האחרון ולא לשתף פעולה עם מעשה הגירוש הנתעב.

היתה בו עמידה עיקשת של רוב התושבים שלא נכנעו ללחצים ולאיומים לחתום על פינוי מרצון והסדר עם מנהלת סלע תוך נכונות לשלם מחיר אישי גבוה.

היתה בו לכידות של מאה וחמישים אלף איש גברים נשים וטף שבאו לכפר מימון בנכונות להשקיע את כל כוחם בפריצת המחסומים של הגוש בלי אלימות והתפרעות

היתה בו יציאה יומיומית של אלפי אנשים למבצע פנים אל פנים כדי להשפיע על משאל מתפקדי הליכוד , מבצע שהותר בהצלחה פעמיים –
גם בתוצאות המוחלטות של התנגדות רוב המתפקדים לפשע הגירוש (וכמובן אז התקשורת התעלמה מהפרת ההבטחות והשקרים של אריאל שרון)

וגם בפחד של אריאל שרון וחבריו מ - משעל עם כולל, הם הבינו שבמפגשי פנים אל פנים ללא מסך ופרשנים ידינו תהיה על העליונה והעם ישתכנע.

הפחד הגדול ביותר שלהם היה ממפגש בלתי אמצעי בין חלקי העם, מפגש עם הקשבה וענווה ועם רצון אמיתי לבירור האמת.

הגוש חרב אבל התברר כוחו של המפגש והקשר ה- בין אישי. 19 שנה אח"כ התברר שוב שהרעות והחיבור בצבא חזקים בהרבה מכל נהרות השנאה וההסתה שבאמצעי התקשורת. אנשים צמאים להמשיך לאזרחות את מה שמתרחש במילואים.

וכעת עומדת לפתחנו סוגיית גיוס החרדים – סוגייה ארוכה בת עשרות שנים, סוגייה שמעורבים בה רגשות עזים של פחד ובהלה עם מחלוקת עקרונית על דרכה של תורה.

איומים ושנאה כבר הפנו מספיק לציבור החרדי ולא ראינו שזה הועיל, גם האידאולוגיה החרדית היא לא דבר פריך שיישבר אם נאיים ונשדר כלפיהם כעס אשמה ושנאה נוספים.

אז אולי ננסה את נשק יום הדין שהצליח מול הציבור הכללי – שיח , מפגש ובירור נוקב פנים אל פנים? מי יודע כמה נכונות לאלפי מתגייסים תצמח מהמפגשים הללו- מבית לבית ומשכונה לשכונה. מפגשים בהם יוסרו קליפות ועטיפות ויינתנו כוחות לאלו שכבר מתלבטים וזקוקים לעוד קצת כוח (ולא להעלבות והטחת אשמה) כדי להגיע ללשכת הגיוס, ולאלו שהם רק בתחילת הדרך וזקוקים לבירור ומפגש כנה אוהב אך מלא אמת.

מי יודע אם לעת כזאת הגענו ? או כמו שנאמר - באהבה ננצח יחד ננצח.

(גילוי נאות – הכותב ממשיך לעשות מילואים גם אחרי תחנות היציאה הרשמיות)