"בִּי חָפֵץ וְנִכְסֹף, לְבָבִי לֹוֹ לַחֲשׂף, אִם תִּמְנָעֵנִי סוֹף, רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף"
הרב שאול, אחי אהובי, איך עשית את זה? הסתרת את עצמך כל כך טוב! צדיק נסתר שכמותך... זה כמה ימים מאז הלכת, והצעיף בו התכסית יורד, כולם מושכים בו... מגלים אותך. אתה יוצא מאלמוניותך. מולאם. מי היה מאמין שהאיש הכי שקט בחדר המורים פתאום כה 'אני שייך לעם'.
לא אבית להצטלם, וכעת - מאות אלפים צופים בך שר ורוקד לתלמידיך... לא סיפרת על משפחתך, וכעת - מדינה שלימה מדברת על עשרת ילדיך! איך? איך הצלחת להתחבא כל כך טוב? 'אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?'
מדי פעם נגלית. חשפת. 'לְבָבִי לוֹ לַחֲשׂף'. כך כששרת לתלמידים: "אבל יותר מכל דבר בעולם אני אוהב ללמד אתכם'. שיר געגוע ללמידה מקרוב בקורונה. וכך לפני שבוע וחצי כשכתבת לי: 'מסור אהבתי לכולם'. הדהמתני. גילית באחת את הנמצא מעבר לחצי החיוך שלך, 'נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ'. אבל רוב הזמן היית בבחינת 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר'.
דומני, הרב שאול ידידי, שכמה שלא נגלה אותך כעת. תמיד תישאר נסתר. משום שהיית צדיק נסתר גם לעצמך. אַתָּה סֵתֶר לִי.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ידידי. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד. היה מליץ יושר עלינו. הפל תחינתך לפני יושב בסתר: "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ"
הכותב הוא מנהל חטיבת הביניים במדרשית נעם אורט כפר סבא בה שימש הרב שאול מויאל הי"ד כמורה למדעים בעשור האחרון