שירה אריאל, הנשואה לאברך בישיבת נצר מטעי באריאל, מספרת בשיחה באולפן בערוץ 7 על חייהן של נשות האברכים.
"גדלתי בבית של תורה אבל לא כזה שבהכרח מכוון לחיי אברכות. לא ציפיתי או חלמתי להיות אשת אברך וגם לא הכרתי את הנושא מקרוב. גדלתי בבית עם אבא שלמד באקדמיה, למד מקצוע וקבע איתים לתורה והיה לי ברור שגם בעלי יהיה דומה, כמובן מישהו שעשה ישיבת הסדר, הלך לצבא ולמד תורה עד שהשתלב באקדמיה", פותחת אריאל.
היא מוסיפה כי "אחרי שסיימתי את התיכון והשירות הגעתי ללמוד במכללה ובמדרשה. שם נחשפתי גם לרבנים וללומדי תורה ולבנות שמתחתנות עם אברכים. הרגשתי שאני נחשפת למתיקות של לימוד התורה. החלטתי שאני רוצה להיות חלק מזה".
אריאל חשה שברגע שנכנסה לחיים של אשת אברך התוודעה למסירות של לימוד התורה. "זה בעצם כמו תואר שלומדים אותו ללא הפסקה. אין משהו כמו תקופת מבחנים שצריך ללמוד אליהם אלא יושבים ולומדים נטו מתוך רצון לעשות את רצון הקב"ה. בהתחלה זה היה קצת חדש והיה צריך לעכל את זה וללמוד איך לאפשר את זה בצורה שתשמח אותי, את בעלי ואת הבית. ברגע שנכנסנו לזה הרי אי אפשר להפסיק. כשמבינים את המהות ואת החשיבות של לימוד התורה זה באמת קל יותר לאפשר את זה. אני חיה בתודעת שליחות ויוצא מזה טוב לעם ישראל, טוב לבית, טוב לזוגיות וטוב לילדים".
היא מתייחסת גם לשאלה האם משפחות אברכים נידונו לחיים עוני וצמצום "התדמית של אברכות הייתה של מסכנות. מבחינתי, כשהתחלתי לחיות את זה, קודם כל הרגשנו שיש ברכה מאוד גדולה בכסף. אמנם מרוויחים פחות אבל יש ברכה לחלוטין בכסף ובבית".